תשובות הרשב"א/חלק ד/רסב
סימן רסב
עריכהטוליטולה, לר' אברהם צרפתי.
שאלת: מי שרוצה להתענות כל ימות השנה, שבת ויו"ט, יכול לסמוך על מר בריה דרבינא, דיתיב בתעניתא כוליה שתא, לבר מפוריא, ועצרתא ומעלי יומא דכפורי, כדאית' בפסחים, פרק אלו דברים (ס"ח ע"ב). ואף על פי שהרב אלפסי ז"ל רצה לומר תענית חלום, איני יודע מנא לי'. ודברי נביאות הוא:1.
תשובה: לכאורה, ודאי הי' נראה כדברי מר, דבתענית בעלמא קאמר, מדמייתי ליה גבי ההיא דר"א ור"י. דר' אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב, אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. ור' יהושע אומר: חלקהו! חציו לבית המדרש וחציו לאכילה. ועלה קאמר ר"א: הכל מודים בעצרת. ורבא אמר: הכל מודים בשבת. ורב יוסף אמר: הכל מודים בפורים. וכל הני, לאו בתענית חלום. ובתר הכי אמרו: מר ברי' דרבינא, כוליה שתא יתיב בתעניתא. דבר הלמד מענינו הוא, דבתענית בעלמא משום בהמ"ד (בית המדרש) קאמר. ואלא מיהו, קושטא דמילתא, הכי משמע, דבתענית חלום קאמר, ולא בתענית דעלמא. דאף ר"א לא קאמר, או כולו לכם או כולו לבית המדרש. אבל לסגף עצמו, ושלא מחמת בית המדרש, לא אשכחן. ואפי' ביושב בתענית, ביותר מחצי היום, בשבת, אסרו בירושלמי, גבי תענית, ירדו גשמים לאחר חצות. דגרסי' התם. רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי: אסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר ר' יוסי בר אבא: מתנית' אמרה כן. קודם לחצות, לא ישלימו, עד כדון צפרא, הוה לאחר חצות, ישלימו. כבר עבר רובו של יום בקדושה. ומה שאמרו בפרק אין עומדין (ל"א ע"ב): היושב בתענית בשבת, קורעין לו גזר דינו. פי' רבינו האי גאון ז"ל, וכן רוב המפרשים: בתענית חלום. ושכן היא במדרש תהלים. ואפי' הכי, אמרו: דחוזרין ונפרעין ממנו. מאי תקנתיה? ליתיב בתעניתא על תעניתא. וא"כ איך יתענה בתענית דעלמא. ואמר רבא פסחים (ס"ח ע"ב): הכל מודים בשבת, שכולו לכם. דכתיב: וקראת לשבת עונג; אלא בתענית חלום. והיינו דאמרינן בפ"ק דשבת (י"א ע"א) יפה תענית לחלום, כאש לנעורת, ואמרי' ואפי' בשבת. ואי מצי יתיב בתעניתא דעלמא, מאי ואפי' בשבת. ועוד, דבימים הכתובים במגילת תענית, אין מתענין. ואף על גב דבטלה מגילת תענית, בחנוכה ופורים לא בטלה. וכדאמרינן בפ"ק דר"ה (י"ט ע"ב): הלכתא בטלה, והלכתא לא בטלה. ול"ק, כאן בחנוכה ופורים, כאן בשאר הימים. ואמרי' נמי (שם (ר"ה) י"ח ע"ב): מעשה וגזרו תענית בלוד. וירד ר"א ורחץ. וירד ר' יהושע וספר. אמר להם ר"י: בואו והתענו על מה שהתעניתם. וכ"ש בימים טובים, ושבת, ור"ח, דאורייתא שאסור להתענות בהם. דאפי' לפניהם ולאחריהם נמי, היה לנו לאסור כמו שאמרו בימים הכתובים במגילת תענית. אלא שאמרו בגמ' שכל שהוא דבר תורה, אינו צריך חיזוק. וכיון שכן, אילו באנו לפרש, דמר ברי' דרבינא הי' מתענה באותן הימים תענית נדבה, וצער את עצמו, א"א שיהא חולק אכולהו תנאי ואמוראי, אלא בתענית חלום קאמר. ואת"ל, דבתענית דעלמא קאמר, לית הלכתא כוותיה. דלא שבקינן כולהו תנאי ואמוראי, ועבדי' כיחידאה, וכ"ש בשל תורה. ואפי' להתענות בר"ה, ובשבת של עשרת ימי תשובה, שהיו נוהגים הגאונים הראשונים ז"ל. ושאל רבי' האי גאון ז"ל, ואסר. וכן הרב רבי' יצחק בן גיאות ז"ל. והנני אכתוב לך מקצת דבריהם בלשונם. וזה אשר כתוב הגאון ר' האי ז"ל: להתענות בשני ימים טובים של ר"ה, כך אנו רואים יפה, שלא להתענות. שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים, לישראל, בר"ה: אכלו משמנים, ושתו ממתקים. וכן בשבת, אין אנו רואים שוב, שיתענה אדם. שהרי תשעה באב שהיא תענית קבועה, לא ראו לקובעה בשבת, אלא דחו. ואפילו להשלים בשבת, תענית שהותחלה בערב שבת, נסתפק בכמה דורות, עד שנחתכה הלכה: מתענה ומשלים. ואם להשלים בשבת כך, האיך נאמר שתענית נדבה בשבת, שפיר דמי. הלכך, לא תעשו כן, ע"כ. וז"ל הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל: אין דוחין עונג שבת ושמחת יום טוב הקבועים מן התורה, מפני תענית נדבה, שאין לה עיקר חיוב, ולא מדברי סופרים, אלא לתענית חלום בלבד, מפני צערא דגופא. ובהדיא אמרו, במסכת תענית, בירושלמי: ר' אחא ב"ר יעקב, מפקד לספריא: אין אתת, איתא משאלינכון. אימרון לה: בכל מתענין, חוץ משבתות, וי"ט וראשי חדשים, וחולו של מועד, וחנוכה, ופורים, ע"כ. וע"כ ראוי לפרש, דמר ברי' דרבינא, בתענית חלום היה יושב באותן הימים, כדי שלא לשבור דבריו, ושלא לעשותו חולק על הכל. ולסגף אדם עצמו יותר, אינו מן הראוי, שאין המסוגפין יכולין להתעסק יפה בתלמוד תורה, ולא לכוין דעתם יפה למצות. ואסור להרע לעצמו, להתענות כל הימים, אלא על ענינים שיארעו. אפילו בזה, אסר רבי יוסי כדתניא בתענית (כ"ב ע"ב): עיר שהקיפוה כותים או נהר, ואחד ספינה המטרפת בים, ואחד יחיד שנרדף מפני כותים, ואחד מפני ליסטים, על כולם יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית. ר"י אומר: אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית, שמא יצטרך לבריות, ואין הבריות מרחמין עליו. ואמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי יוסי? דכתיב: ויהי האדם לנפש חיה. א"ל הקדוש ברוך הוא: נשמה שנתתי בר, החיה אותה. ותניא בפ"ק דנדרים (י"ג): ר"א הקפר ברבי אומר: וכפר עליו, מאשר חטא על הנפש. וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים ק"ו, ומה מי שציער עצמו מן היין, נקרא חוטא, מצער עצמו על כל דבר ודבר, על אחת כמה וכמה. מכאן אמרו: כל היושב בתענית, נקרא חוטא. ועוד אמרו תענית (י"א ע"ב): בר בי רב דיתיב בתעניתא, כלבא ליכול שירותיה. וטעמא, משום שאין המצער מכוין בשמועותיו, ולעמוד על תורתו.