תשובות הרשב"א/חלק ד/קכא
סימן קכא
עריכהולענין מה ששאלת: (נדרים ח' ע"ב), בעובדא דרבינא: שמע מינה: בעל נעשה שליח לחרטת אשתו. והני מילי דמיכנפי, אבל לכנופי לא. מהו פי*רושו? דאם כן, בזמן הזה, דלא קבעי ב"ד לעולם, לא משכחת לה. דאם אותן שלשה יודעין הענין, דמאליהן הן מיכנפין, כדי שימצאם הבעל בשעת שאלה, אם הוא בכלל דמיכנפו, או בכלל לכנופי?
תשובה: טעמא דהא מילתא: דכל דטרח ומכנף, כל ששואלין אותו: אדעת' דהני מי נדרה. חיישי' דילמא א"ל מנפשיה. דנדרי אשתו קילי באפיה. הואיל וזכתה לו תורה במקצת נדריה, שהוא יכול להפר, ואפי' בלא דעתה. ועוד: שקשה בעיניו כשנדרה. אבל כל היכא דמכנפי אינהו, ולא אטרח, לא אמר אלא במאי דאמרה ליה. והילכך: כל דאשכת תלתא דידעי לפתוח את הנדר, דיתבי ומכנפי, דמצי למשאל להו, נעשה הוא שליח. וליכא למיחש, דהא לא טרח. וגרסינן בירושלמי בפ' נערה המאורסה (הלכה י'): מהו להתיר על ידי התורגמן? נשמיענה מן הדא: ר' אבא בר זוטרא איתעביד תורגמניה דר' יוחנן בחדא איתתא דלא הות חכמה משמ' סוריסטון. ומכאן, שאם היא שם במעמד, ובושה מלדבר עם הזקני', מגדת חרט' לאחר, ובחשאי. והוא נעשה סירסור בינה לבינם