תשובות הרשב"א/חלק ד/צג

סימן צג

ירונדה.

ולענין מה שאמרת: בישראל ששכר גיגית מכותי. ודרך שם ענביו בלא ניגוב אלא בהדחה בעלמ'. והכותי אומ': שלא דרך בה שנה זו. והראית פנים לאסור, מפני שהגוי אפי' מל"ת (מסיח לפי תומו) אינו נאמן באיסורין. דבעי' היא דבעי מערבא במסכת ערלה, ולא איפשיטא. ועוד: דמגת לגת אין שנים עשר חדש. ואפילו בהנאה אסור, עד שיוליך הנאה לים המלח.

תשובה: האמת כמו שאמרת. אלא שיש בו פנים להתיר בדיעבד, לפי מה שהוא ענין. והוא: שאם דרך בה ישר', דשופה היין דרך פי הגיגית ולא בברזא, הכל מותר, אפי' בשתייה. לפי שיין נסך בשאינו מינו, הרי הוא כשאר איסו', להתבטל בנ"ט (בנותן טעם). והרי יש בגיגית ענבים וזגים וחרצנים שאינן מינו. דאפי' חמרא חדתא בענבי הוי מין בשאינו מינו, דבתר שמה אזלינן, וכדרבא. וכ"ש חמרא עתיקא, דהיינו בלע הגיגית. וא"כ, אפי' פלטה בשעת דריכה, הו"ל מין ומינו ודבר אחר. וסלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. אבל אם הוציא את יינו דרך ברז"א של גיגית, חזר היין שפוי יוצא דרך ברז"א בלא זגים וחרצני'. ועכשיו מקבל איסורו בעברו דרך הברזא. ומ"מ, אם נתנו מים בגיגית ע"ג ענבים,, כמו שעושין במקצ' המקומו', פליטת הברז"א הוי דבר מועט, ומתבטל בתוך המים. זהו שנ"ל. ואתה בנפה יפה שלך, תבור אוכל מתוך פסולת. ומה שפרשת ברתחו, משו' הסרת זפת, לא פירשו לנו רבותינו כן. אלא שאם בא להכשירה בהגעלה ע"י חמין, אי אפשר להגעילה בכלי שני או בעירוי כלי ראשון. אלא אם של חרס היא, הרתיחו אותה מתחתיה. לפי שהגעול כלי ראשון הוא, וכבולעו כך פולטו.