תשובות הרשב"א/חלק ד/פו
סימן פו עריכה
שאלת מוחרם שאמרו לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אם מותר לדבר עמו וכן לההנותו כמנודה אם לאו דדילמא מותר אפילו לההנותו מדתניא (מ"ק דט"ו ע"א) ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו והא דקתני לא נשכר ולא נשכרין לו לא מחמת איסור הנאה אלא משום הנאה בעלמא
תשובה מוחרם מותר לדבר עמו מדקתני לא שונה ולא שונין לו ואם אית' פשיטא דבור בעלמא אסור דבור דשנון מיבעיא ואפי' אם ת"ל דשנון אצטריך דמצוה וצריכי' ליה אפי' הכי הו"ל לפרושי בהדיא ועוד דרבי אליעזר ודאי משמע דחרם היא ולא נידוי מדקאמרי' (ב"מ דנ"ט ע"ב) ברכוהו שהוא הפך החרם. ועוד דאי נידוהו לו דוק מינה דמנודה אסור בנעילת הסנדל שהרי חלץ רבי יהושע ורבי אליעזר מנעליו אלא חרם היה וכך פירשו רבותינו נוחי נפש אלא שראיתי מי שדחה דר' אליעזר החמיר על עצמו כמו שהחמיר וישב על גבי קרקע. ועוד שאפשר לי לומר דאין דיני המוחרם והמנודה שוין בכל המוחרמין והמנודים שהרי המנודה שמת בנדוייו סוקלין את ארונו וחס ושלום עשו כן לרבן של ישראל רבי אליעזר הגדול שיצאת בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום וכן היה רבי יהושע דן עמו בהלכה וכן חכמים ואף לאחר שברכוהו אלא שאין מחמירים במקצ' הדיני' הללו אלא במי שנתנדה והוחרם על עבירה מן העבירו' אבל במחלוקת של ר"א שהיה לש"ש ושהסכימו בישיבה של מעלה כמוהו לא וכן שמעתי מרבותי נוחי נפש שאפי' אלו שמנדין על פרעון המסים וכיוצא בו אין דינם בכך וכ"נ באמת. ומ"מ כך נ"ל שבכולן הדיבור עמהן מותר לפי שלא מצינו איסורו בשום מקום. ולההנותו נ"ל שהוא אסור כמי שמחמירי' על העבירה ותדע לך שבירושלמי אמרו בנדרי' שאפי' נכסי המוחרם אסורים וראוי לאבדן והביאו ראיה ממה שכתו' יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ואף על פי שדחו חומר הוא בחרמי ב"ד מ"מ יש ללמוד משם לכאורה כי לדברי הכל אסור לההנותו והכל נכנס בכלל לא נשכר ולא נשכרין לו ולא שונה ולא שונין לו שאם אתה שונה ואומר שאין זה נכנס בכללו היאך עלה על דעתם לומר שנכסיו אסורין. ואם תקשה ג"כ מפני מה אמרו לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו לימא לא יהנה ולא מהנין לו לא היא דאי אמר הכי הו"א דנשכר ונשכרין לו דפעמים הנאת השוכר היא ושוכרין אותו ופעמים הנאת פועל ונשכרין לו. ולפיכך אמרו שאפי' נשכר ונשכרין לו אסור. ומה שהתירו לפתוח לו חנות קטנה טעמא משום כדי חייו דאין דברים אלו אלא מדרבנן וכדי חייו התירו לו. ואינו דומה למודר הנאה שאסור דבר תורה ואף ע"פי שהחמירו עליו במקצת עניינים יותר מן המודר הנאה שהרי אמרו (מ"ק דט"ו ע"א) שאין שונה ואין שונים לו ואילו במודר הנאה שנינו (נדרים דל"ה ע"ב) מלמד מדרש הלכות ואגדות כאן הקנו עליו משום כדי חייו. ועוד שאפילו במודר הנאה פעמים מות' למכור בזבינא חריפא שהיא הנאת לוקח וכדאיתא בשלהי ארבעה נדרים (דל"א ע"א) והיינו דאמר רב חסדא זבוני מיא בפתקא דערבות כלומר דבר מיעוט כמים ודבר שהוא הנאה מרובה ללוקח יותר מן המוכר וכדר בפתקא דערבות והרב ר' אברהם ז"ל כן כתב החרם חמור מאד מן הנדוי ומן השמתא כי יש בו נדוי ויש בו קללה ויש בו איסור הנאה מבני אדם חוץ מכדי חייו בלבד