תשובות הרשב"א/חלק ד/סח
סימן סח
עריכהומה ששאלת: אם ראו*בן נאמ' לו*מר החזרתי, מגו דאי בעי אמר: נאנסו? דבר ברור הוא: זה האמינו כשני עדים כשרים. ואילו באו ב' והעידו: שלא החזיר, אינו נאמן משו' מיגו דנאנסו. דהא קי"ל כמ"ד: מיגו במקום עדים לא אמרי'. וזה כבר הודה: שלא נאנסו, והאמינו על החזרה. ולפיכך: אינו נאמן כלל. ואל תאמר דשלא לומר: החזרתי, הוא שהאמינו, אבל שלא לטעון: שהוציא לו במזונות ופרנסה ופריעת מס, לא האמינו. שלא נכנס זה בכלל נאמנות הזה. אינו כלום. דכל שנתן לו או שהוציא בפרנסתו או שנתן לאחר בשבילו, היינו חזרתו. ועל הכל האמינו. ומ"מ, נפתלי זה אינו מכחישו. אלא שטוען: שאע"פ שפרנסו על שלחנו או שפרעו המס, אינו חייב לפרוע לו. ובא מחמת אותן טענות שטען. ובזה איני רואה ממש באותן טענות שטען. כי מה שפרע למס, כדין עשה. שהוא נתחייב להתעסק. וידוע מן המתעסקין שפורעים מס, ומה שפטרו בתיקוני הקהל הנפקדים, קל הוא שהקלו על הנפקד. שאם לא רצה לטרוח ולפרוע, שיהא פטור עם מסירת הפקדון. אינו חייב למסור הפקדון ע"כ פנים לנאמנים, וזה שלא מסר, דטבה ליה למפקיד עביד ליה, דשמא ישתקע העסק ביד הנאמנים, מאין תובע את הלווים. ועוד: דשמא הנאמנים יזלזלו בשטרי העסק. ועל הוצאת פרנסתו, אין בדבריו כלום. שיתומים שסמכו אצל בעל הבית, הרי הוא כאפטרופ*וס, וזן אותם משלהם. ואם הוציא משלו, לא הניח מעותיו על קרן הצבי, וזה מבואר כתובות (ק"ז ע"ב), ואפי' לחנן. ואפי' מה שאמר חנן, בשעמד א' ופרנס אשת חבירו: שהניח מעותיו על קרן הצבי, מסתברא לי: שלא במפרנס סתם אמר, אלא בפורע לה מזונות מחמ' חיוב הבעל, דומיא דפורע חובו של חבירו. הא במפרנס סתם, לא אמר. ולכ"ע: חייב, דומיא דיתומים שסמכו אצל ב"ה (בעל הבית). ודומיא דיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות. ואלו דברים עתיקים הם, ואין זה מקום אריכות.