תשובות הרשב"א/חלק ד/לז
סימן לז
עריכהעוד שאלת: אם תמות היבמה בין כך, אם ירש אותה היבם? ואם יש לבעלה אחים שנים או ג', אם ירשו אותה כולם, או הבכור מהם הראוי ליבם אותה?
תשובה: דע: שאין הבכור שבאחים, כלומר: הגדול, זוכה בנכסי המת יות' משאר האחים, עד שתייבם (צ"ל: שייבם/ אותה. דאז הוא מקום /צ"ל: מקים) זרע, והוא קם תחתיו לנחלה. ומה שכתוב: והיה הבבור (צ"ל: הבכור) יקום ע"ש אחיו, למצוה קאמר. כלומר: שמצוה בגדול ליבם. אבל אם קדם קטן ויבם, זכה בנכסים. וכן אם חלץ לה, פטרה מן האחים כולם, ומותרת לינשא בחליצתו. כמ"ש ביבמות פרק כיצד (כ"ד ע"א): מצוה בגדול ליבם, ואם קדם קטן זכה. ואמרינן בגמ' (פרק כיצד): ודילמא בכור, בכור ממש, ולענין זה: דכי ליכא בכור, וקדם קטן, זכה, דהא ליכא בכור. אבל כי איכא בכור, וקדם קטן, לא זכה. אמ"ק (אמר קרא): כי ישבו אחים יחדיו. הוקשה ישיבת אחים ז"לז. כלומר: שכולן יכולים ליבם, אלא שמצוה בגדול. ולפיכך: אם מתה היא קודם שנתייבמה, לא זכה א' מן האחים בנחלת אחיהם המת. שלא קם אחד מהן תחתיו. אלא כולן חולקי' בנכסים. ואם היה להם אב, קודם לכל יוצאי יריכו, כדין שאר כל הנחלות. ולענין עיקר כתובה, שהוא מנה מאתים, ונצ"ב שהיא הנדוניא שהכניסה לו, ונ"מ שלה, אם ירשי אותה יורשי הבעל או יורשיה, שהם יורשי אביה, אם באתי לכתוב לך הדברים על סדר הגמ' ומחלוקתן של הגאונים והמחברים הראשונים ז"ל והאחרונים, אולי תטרח בהם. כי הוא (שמא צ"ל: היא/ מחלוקת ישלה /אולי צ"ל: ישנה) בכל מדה ומדה, ארוכה מארץ מדה. ואיני כותב לך אלא הלכות קצובות. ונכסי מלוג שנפלו לה אחר מיתת הבעל ועוד שהיא שומרת יבם, יורשיה יורשין אותה. ואין ליורשי הבעל בהן כלום. וכמ"ש ביבמות פ' החולץ (ל"ח ע"א) ובכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים (פ'): שומרת יבם שנפלו לה נכסים כו', מתה, מה יעשה בכתובתה? בש"א: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האשה. ובה"א: נכסים בחזקתן: כתובה ביד יורשי הבעל, ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה. ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה, אלו נכסי מלוג. ולא שנא לא (המלה: לא, טעות סופר) עשה בה היבם מאמר, ולא שנא לא עשה בה מאמר. וכדאמר רבא ביבמות בפ' החולץ (שם (ל"ח)): דמאמר לב"ה, אינו עושה אפי' ספק נשואה. ובנדונייא, שהיא נקרא' נצ"ב, חולקין בהם יורשי הבעל עם משפחת בית אביה, שבחזקתן הם עומדין. ולפיכך: מוכרת ונותנת בנכסי מלוג, וקיים. ויש מי שהורה: דבין נכסי מלוג שנפלו לה בעודה שהיתה תחתיו, בין נצ"ב, בין עיקר כתובה, יורשי הבעל יורשים את כולם. משום דידו עדיפא מידה, והיבם כמוהו. דלא נתרוקן זכות הנכסים לה, אלא עדיין היא כאילו היא תחתיו דבעל. וכדאמרי' בפרק הכותב (פ"ג): רב (צ"ל: רבא) אמר: ידו עדיפא מידה. ואסיקנא: ונ"מ (ונפקא מינה) לשומרת יבם. וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל. ולפי*כך: אינה מוכרת בנכסי מלוג שנפלו לה בחיי בעלה. ואם מכרה ונתנה, מכרה בטל. דיבם במקום בעל ראשון הוא עומד. ומקצת המורי' אומרים: שנכסי צ"ב ונ"מ שנפלו לה בעודה תחת בעלה הראשון, חולקין בהם יורשי הבעל עם יורשיה מחצה על מחצה. ורבא הא קאמר: ידו עדיפא מידה: בחיי הבעל. הילכך: כשמת, יד היבם כידה. ולאביי דאמר: ידו כידה, קסברי ב"ש: חלוקה עדיפ', וקסברי ב"ה: חזקה קמייתא עדיפא. וכן פירש"י ביבמות (ל"ח) ובריש פרק הכות' (שם (פ"ג)). ונראין דברי הרב אלפסי ז"ל.