תשובות הרשב"א/חלק ד/י

סימן י

טרגונא.

שאלת: ראיתי להרב אלפסי שכתב בשם גאון ז"ל במס' יום טוב, גבי: משנת: לא יחם אדם חמין לרגליו: דמותר לרחוץ בי"ט בחמין שהוחמו מעי"ט (מערב יום טוב). שזה הענין לא נאסר משו' שבות. ואפילו בשבת, אלא גזירה היתה, כדאיתא בשבת. והיכא דגזור גזור, דהיינו: בשבת, היכא דלא גזור לא גזור, דהיינו: בי"ט. ואמרת: דקשיא לך: דהא משמע בפרק המביא כדי יין (ל"ב ע"א): דאפילו בי"ט גזרו. מדגרסינן התם (פרק המביא כדי יין ל"ב) גבי: אין עושין פחמין בי"ט: פשיטא: למאי חזו? תני רבי חייא: לא נצרכה אלא לאוליירין, ובו ביום. בו ביום למאי חזו? להזיע, וקודם גזירה. ש"מ: דאפי' בי"ט גזרו.

תשובה: מה לך אצל דקדוק שבמס' י"ט? איסור רחיצה וזיעה ביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב, מפורש הוא בפרק כירה (ל"ח ע"ב). אלא לא דיבר הגאון ז"ל אלא ברחיצה בחמין שהוחמו מעיו"ט. דבשבת גזרו, כדאיתא התם (פרק כירה) (ד"מ ע"א): אר"ש ן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא: בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע"ש. התחילו הבלנין להחם חמין בשבת. אסרו להן את החמי', והתירו להן את הזיעה. ועדיין היו רוחצים בחמין, ואומ': מזיעים אנו. אסרו להם את הזיעה, והתירו להם חמי טבריה. ועדיין היו רוחצים בחמי האור, ואומ': בחמי טבריה רחצין. אסרו להם חמי טבריה, והתירו להם את הצונן. ראו שאין הדבר עומד, והתירו להם חמי טבריה. ועדיין זיעה במקומה עומדת. וזהו שהגאון (נראה שצ"ל: שאמר הגאון) ז"ל: דלא גזרו בחמין שהוחמו מבערב, אלא במערב שבת. אבל במערב יום טוב, לא גזרו. אבל בשהוחמו ביום טוב, בין ברחיצה בין בזיעה אסו'. ובמה שהתיר הרב ז"ל בחמין שהוחמו מערב יום טוב, נחלקו עליו מקצת מרבותי נוחי נפש. ולא ראיתי מי שנהג בו היתר בארצות האלו.