תשובות הרמב"ם (פאר הדור)/רסג

שאלהעריכה

מה תאמר הדרת כבו' גדו' קדו' יק' מ"ו משה אור העולם מופת הזמן יהי שמו לעולם בר כבו' גדו' מרינו מורנו רב מימון הרב הגדול ז"ל בדבר עיר, שהנהיגו לה חכמיה ומכובדיה לישב בעת קריאת עשר הדברות בספר התורה בציבור, הואיל וזאת העיר היתה מקודם מעוטת החכמה וכאשר בא אליה רב גדול, כונן החכמה בה וגדר בה כמה גדרות. והיה מנהגם מקודם לפני בוא זה הרב ז"ל, שיעמדו כולם בעת קריאת הדברות בספר התורה בציבור מסיבת הדברות וביטל זה הרב לזה המנהג והנהיג להם לישב בעת קריאתן ומנעם מלעמוד. ופשט המנהג דור אחר דור. והופיעה תשובתו בחתימת ידו למי ששאלו בזה, והביא ראיה לדבריו ממה שביטלו רבותינו ז"ל שיקראו אותן עם קרית שמע מפני המינים, לפי שהם אומרים, שלהן מעלה על שאר התורה. ואמר בכלל תשובתו, שכל מי שרוצה לקום בעת קריאת ספר התורה בעשר הדברות, ראוי לגעור בו, לפי שלעשות זאת (הוא מדרכי) המינים, המאמינים שלעשר הדברות מעלה על שאר התורה, לפי שכל דבר, אשר למינים בו אמונה שונה מדעת רבותינו ז"ל, חייבים אנו להתרחק (בו) מהם ולהבדל מהם. הלא תראה כיצד אומרים עליהם השלום, מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבם של צדוקים. ובכמה מקומות הם אומרים אל תתנו מקום למינים לרדות, כל שכן בזה, אשר (בו) התרחקו מהם רבותינו מזמן. ובא לזאת העיר ממונה מממוני אחת הערים, ממי שמנהג אנשי עירו לעמוד בעת קריאת י' הדברות, ואין הוא מגיע אל זה הרב בחכמה. הוא נתמנה והתחיל עומד בעת קריאתן, ונמשכו אחריו בזה אנשים. ואמרו לו אנשי העיר: אין ראוי לנו לשנות מנהג אבותינו ואבות אבותינו ולהתרחק מהם במה שהנהיג להם מורם וממונם, והוא הרב, אשר הם ואנחנו ממימיו שותין. וכבר אמרו ז"ל בני בישן נהוג דלא למיתי מצור לצידון במעלי שבתא. אתו בניהו לקמיה דר' יוחנן, אמרי ליה: אבהתן נהוג, אנן לא אפשר לן. אמר להן: כבר קבלו עליהו אבהתכון, וכתיב: שמע בני מוסר אביך וכו'. ואמרו ג"כ מנא לן דמנהגא מלתא היא? אמר ר' שמעון בר אבא אמר ר' יוחנן: שמע בני. זה, אפילו כשאין בזה קשר מצד הדין, אין אנו יכולים להניח מנהג אבותינו ולהימשך אחרי מנהג עירך, כל שכן כשיש בזה מחלוקת ופרוד בינינו לבין עצמנו בדברי הלכה, וכבר אמרו לא תתגודדו לא תעשו אגדות אגדות. וכל שכן כשההלכה מחזקת אותנו בזה, כי כבר ביטלו מזמן שיאמרון עם קרית שמע, אפילו הוא מיושב, מפני תרעומת המינים, וכל שכן כשאנו מבדילים אותה בעמידה בה משאר התורה, ואף נעשים דומים לקראים, העומדים בעת קריאת התורה. אמר הוא: כבר מצינו שישראל, כששמעו אותן בעת שדבר (ה' אליהם), היו עומדים, כמ"ש ויתיצבו בתחתית ההר. אמרו: לא היה זה אלא להקביל פניו יתעלה ולשמוע דבריו, כמ"ש ויצא משה את העם לקראת האלהים, ואין זה חובה עלינו. ולו היה זה חובה, היינו מתחייבים כגון זה בקריאת אתם נצבים לפי שהיו עומדים. אמר להם: הנה מצינום בבגדאד עומדים. אמרו לה: זה מפני שראש המתיבה או ראש הקהל הוא אשר יקרא, ויעמדו בפניו ואפשר שעשו כמותה מקצת ערים, לפי שראו חיצוניות מנהגם לעמוד, ואפילו היה זה מנהג אנשי בגדאד, איננו חייבים להימשך אחרי זה. יורינו אדוננו, אם יש לחוש לזה בזאת העת, ומה היא התרעומת, שחששו לה רבותינו, ואם (המינים) הם הקראים או הכותים, כי מקצתם אוחז בחיצוניות המקרא כולו ומקצתם אוחז בחיצוניות חלק ממנו, ומה מעלתן (של י' הדברות) על שאר התורה, והאם רשאי זה הממונה לבטל מנהג זאת העיר שיימשכו אחרי מנהגו ושנניח מנהג האבות, והאם ראיתו לעמוד מן ויתיצבו (היא) ראיה? יורינו אדוננו ושכרו כפול.

תשובהעריכה

התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, (ר"ל) בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה (ומה שמדמים), שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל. ואלה הקראים אינם אלה אשר קורין אותם החכמים מינים, אלא קורין אותם צדוקין וביתוסין להוציא הכותים והמינים הם אשר נתפסדו להם האמונות בעיקרי התורה, ומכללם האומרים אין תורה מן השמים וכבר ביארו, שאין הפרש בין המכחיש התורה כולה או מכחיש פסוק אחד ואומר משה מפי עצמו אמרו. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא י' הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום. ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה, ועיינו בדברינו בזה בפירוש המשנה בפרק חלק. וכתב משה.