תרומת הדשן/ב/רכג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רכג על דבר האשה מיי"דל אשת לעמ"ל מהודענא לך כי זה קרוב לשנתים שלחו אלי הנה לדקדק אשריותא דילה ולהתירה וכמעט ברור וגם ודאי לי שלא שלחו לי בפעם ההיא העדיות מן הנכרים שהאחד שמו יעק"ל והשני פיט"ר טנעק"ל רק העדות המומר ראיתי ולא היה מספקא לי גם לא רציתי לדקדק כלל בתר שריותא משום דסמוך לאותו הפרק התרתי אותה האשה מפ"לן ששלחת אלי להתיר וגם האשה מפרא"ג שהיא עתה באיי"גר כתבתי צדדין להתירה באותו הפרק והוה מסתפינא דליקרו לן בי דינא דשריותא אמנם אלו ראיתי בפעם ההיא אלו העדיות מן הגוים כמו שהם כתובים וחתומים לפני קרובים לדבר שלא הייתי דוחה הדבר כך בשתי ידים ע"כ אהובי עמיתי צריכת לעמוד על העיקר אם נתקבלו העדיות בלי תיוהא ואם נמצאו אמת ונכון חזרתי על כל צדי צדדין ונ"ל דהאי איתתא שריא לאנסובי והואיל ונכנסת לעבודה הזאת גמור אותה להתירה והנני מבאר לך דעתי על כל צד וצלע אשר באת להחמיר מכחן. התחלת להחמיר משום דאיכא למימר דהנכרי הראשון מכוין כדי לאיים או כדי להתפאר שיש לו מעות דע כי בתשובת המיימוני השייכים לספר נשים אותה התשובה דמור"ם ארוכה מתחלת חזרנו על כל צדי צדדין ומבואר שם באורך יותר הרבה בהוכחות וראיות מן הלשון שכתב מהרז"ק מן המרדכי הארוך וכתב ושנה ושלש דלא תלינן דלמירמא אימתא או בשום אמתלא להחמיר אא"כ מוכח מילתא טובא מתוך דבריו דמשקר ע"ש תמצא באר הטיב. ומה שחלקת דהיינו דוקא פשיטא כששמע הישראל מן הרוצח עצמו אבל לא נכרי מפי נכרי כבר השבתיך זה קרוב לעשר שנים דאין נראה לחלק כמו שאבאר דבתשובה שהזכרתיה לעיל בתחילתה כתב מהר"ם וז"ל ולית דין ולית דיין דהאי איתתא שריא לאנסובי דאין לך עדות גדול מנכרי המסיח לפ"ת כי למה לא יחשוב מסל"ת אי משום דקאמר למה אינכם קוברין אותו י?ה?ודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום כו' מדקאמר אין לך עדות גדול מנכרי משמע דעדיפא מעדות שאר פסולים כמו אשה ועבד ובאשה ועבד משנה שלמה היא דמשיאים אשה מפי עבד ומפי שפחה. עוד ראיתי תשובה וז"ל ובכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה להתיר מהימן נכרי מסל"ת משמע בפשיטות דאפי' בעד מפי עד מהני נכרי מסיח לפי תומו כמו בישראל ותו דבמתניתין פרק בתרא תנן אמרה להן לכשתהיה הפונדקית נאמנת ופרש"י כשתביא ראיה שהפונדקית נאמנת להעיד אלא מפני מה האמינוה לפי שמסיח לפ"ת היתה אבל הכהנת שמכוונת להעיד אינה נאמנת לדברי ר"ע הא קמן דלר"ע גרועה אשה כהנת מנכרית מסיחה לפי תומה ולדידך להוי איפכא דאשה מפי אשה נאמנת ולא נכרי מפי נכרי והרמב"ם כתב וז"ל העד שאמר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני אני ראיתיו שואלים אותו היאך אתה יודע והרי מוכח מדבריו דהיכא דאמר ע"פ השמועה והואיל ואי אפשר לבודקו ולדורשו מספקא לנו עדותו בסתם לא דייקא העד הראשון אלא כיון דקאמר שמעתי שמת די בזה וה"ה בעדות נכרי מסיח לפי תומו דמ"ש אין להאריך יותר מזה. ומה שכתבת דרמב"ם מצריך מת וקברתיו כמו שכתב בתרי דוכתי בספרו אדוכתא קמייתא יפה השיב לך מהרז"ק דהתם לא איירי אלא כגון טבע במים וכה"ג דרגילין למימרא בהו בדדמי ואפילו אם נפשך לומר דהכי נמי ראוהו מגוייד ואיכא למימר ביה בדדמי מ"מ יש לחלק דרמב"ם איירי באותן שראו הטביעה דאמרי טפי בדדמי כמו שמחלק באשירי פ' האשה בתרא ועובדא דידן לא ראהו הנפח בשעת הריגה אלא לאח"כ. אמנם אדוכתא תניינא דכתב וז"ל יצאו ישראל ונכרי מעמנו למקום אחד ובא הנכרי והסיח לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אפי' שאין הנכרי יודע אותו האיש והוא שיאמר וקברתיו עכ"ל מהכא מוכא בפשיטות כדבריך דאפי' במת סתם בעינן וקברתיו ובע"א לא אכן דקדקתי בדבריו מהא דכתב אע"פ שאין הנכרי יודע אותו האיש ומהיכן דקדק זה דאותן פסקים שכתב הרמב"ם בההוא ענינא כולם מפורשים בתלמודא בעדותו דאבא יודן ולא מוכח התם דמיירי דאתא לאשמועינן דאפי' אין הנכרי יודע אותו האיש אפ"ה קשה הוי להרמב"ם אמאי בעינן וקברתיו כדאיתא התם בתלמוד בכל הני עובדא דמייתי דמזכיר דאמרו וקברנוה ולא ניחא כלל למימר בכולהו דקבלה בידם היתה דעובדא כך הוה אלא ס"ל לרמב"ם דלהכי בעינן וקברתיו משום דלא ידעו הנכרים אותם האנשים אלא שאמרו אותן שיצאו מכאן ולכאן ולכך בעינן וקברתיו אע"ג דמסיק תלמודא דלא בעינן וקברתיו אלא ברעבון ועובדא דידן שידע הנכרי את לעמ"ל לפי הנראה מתוך דבריו א"כ לא בעינן וקברתיו. וכן מוכח בתשובת מור"ם דלעיל שהתיר ע"פ נכרי מסיח לפי תומו אפי' בלא קברתיו שהרי אמר הנכרי אתם למה אינכם קוברים היהודי השוכב באותו מקום משמע בהדיא דהוא לא קברו ומהר"ם בתראה הוה וידע דעת כולם ודסמכא הוא וההוא תשובה דבמרדכי כתב מאן לימא דבנכרי מסל"ת לא בעינן וקברתיו לאו תשובת מור"ם היא שהוזכרו בה גאונים אחרים ובתר אותה תשובה מיד כתב תשובת מור"ם כו' משמע דקמייתא לאו דיליה היא ואף כי רב אלפס סבר דאפי' בטבע במים לא בעינן וקברתיו וכתב מור"ם פרק נערה דנוהגין לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס' מסקנא דמילתא שלא נהגו העולם כלל לומר וקברתיו. ומה שכתבת דאיכא למיחש שמא ראהו לאחר שלשה ימים ובפנים נחבלות גם זה תמצא בתשובה דלעיל באר הטיב דלא חיישינן להכי בהא סליקנא ובהא נחיתנא דשפיר תעביד דתשתרי להאי איתתא לעלמא לאחר שנחקר לך קבלת העדות. נאם הקטן והצעיר שבישראל: