תרומת הדשן/ב/קסא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קסא שלומך יסגא לחדא אהובי עמיתי מה"ר טעבי"ל יצ"ר ואהובי מה"ר דוד ורנ"ק ומה"ר זלמן סג"ל יצ"ו. על דבר העדיות של האשה מ' געליי"ן בתה של מ' פעסלן שהיתה אשת ר' זוסל מטכוו"א ששלחתם לידי דקדקתי בהם אני וחבריי שי' קריתי אותם שניתי ושלשתי ונמצא לדעתי במקצת העדיות נוטה יפה לשריותא דהאי איתתא והעיקר בעדות ר' יונה בר אלחנן שהעיד וז"ל איך ששמע מעירון פה שאמר בפה מלא אל תאמינו שהיהודי תפוס אך הוא נהרג ותמצא כו' עד וזה אמר כמה פעמים כאשר היהודים רוצים לילך ולדרוש ולחקור אחר היהודי אם הוא תפוס או נהרג ובכל פעם אמר אותו העירון כי הוא נהרג אך לא אודה בפני השרים כי לא אהיה שום מסור וכל זה אמר בקרוב אחר שנאבד עכ"ל. עדות זה מספקת לדעתי יותר מכל העדיות מכמה טעמים חדא שהנכרי הנ"ל סח דבריו בקרוב אחר שנאבד בעוד שהיו מסופקים בו אם עודנו חי ותפוס וליכא למימר עליה דקאמר בדדמי כמו באינך עדיות שכל מה שסחו הנכרים היינו לאחר שיצא קלא דל"פ דנהרג דאיכא למיחש שסחו בדדמי כדמשמע במרדכי פ' בתרא דיבמות דאיכא למיחש בנכרי מסל"ת דנהרג דשמא אמר בדדמי. ותו דעירון זה מיושבי טכוו"א הוא ומסתמא ידע והכיר אחר איזה יהודי חוקרים היהודים שם שהרי אביו ואמו ואשתו של הנאבד מיושבי העיר המה ועל אותו י?ה?ודי אמר שנהרג משא"כ בשאר עדיות שלא העידו אלא שסחו הנכרים היהודי הנאבד הוא יהודי מטכוו"א ולא הזכירו כלל יהודי פלוני והיינו צריכין לדקדק היתר מתשובת מור"ם מתשובה שבס' המיימון תשובה המתחלת חזרנו על כל צדדין וצדי צדדין כו' שכתב אכה"ג שצריכין לבדוק שלא נחסר שום איש באותו מקום שיצא ולא חזר או שיש הוכחה מבוררת מתוך דברי הנכרי שזהו שהגידה וסח עליו כדאיתא התם. וא"ל דאדרבה עדות זה של ר' יונה משום הא דהעיד דכמה פעמים כשחקרו ודרשו אחר היהודי אמר בכל פעם שהוא הרוג משמע לפום ריהטא דע"י שאלה ודרישה אמר מה שאמר נראה דלשון העדות לא משמע שדרשו וחקרו היהודים באותו עירו"ן אלא משמע כששמע הקול בעיר שדרשו וחקרו אמר אז מעצמו מה שאמר וכה"ג מיקרי שפיר מסל"ת הואיל ולא שאלו כלום מאותו נכרי המסל"ת אע"ג דנפק קול דשאלה כדאיתא בהדיא בתשובת מור"ם דלעיל וא"כ כיון שאמר אותו עירון בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן בתריה היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בברור מהורגיו או מאותם שהיו עם הורגיו שנהרג. והכי כתב מהר"ם בתשובה דלעיל והביא ראיה מהא דאמרינן בגמ' מאן איכא בי חסא כו' ומהא דאמרינן ווי לפרש' כו' דלא הוי דייקי בתרייהו ה"נ בנ"ד ותו דמשמע מתוך דברי הנכרי דלא הוה משקר מדקאמר ותמצאו אותו אצל כפר פלוני ואי הוי משקר הוי מוכחש כשיבדקו שם ולא ימצאו כדבריו וכעין זה כתב מהר"ם בתשובתו דלעיל דכה"ג מהימן טפי משאמר סתם נהרג. ועוד נראה קצת דע"כ מוכח מתוך דברי העירון שדברים ברורים ידע מדקאמר אבל לא אגיד לפני השרים כי לא אהיה שום מסור משמע אלו היה רוצה להיות מסור היה בידו למסור הרוצח וא"כ ע"כ דבר ברור ידע דאי לא"ה אין דרך נכרי למסור נכרי חבירו בדדמי בעלמא. עוד העיד ר' יונה הנ"ל וכן העיד ר' יחיאל כמותו איך ששמעו מנכרית אחת שהסל"ת ואמרה וויר ליגן אלהיא אין איינס גילייט די הבן איין יודן דר מורט נון הוט מן אין דריישוק גילובט דש זי זולן ווייזן וואו ער איז דר מורט ווארדן עכ"ל. גם עדות זה מספקת די שהרי אמרה איין יוד פון טכווא איזט דר מורד ווארדן אע"פ שלא הזכירה שמו יבדקו שלא יצא מטכוו"א שום יהודי שדר שם שלא חזר כ"א זה והכי כתב מהר"ם בתשובתו דלעיל ממש כה"ג. עוד היה לנו לדקדק היתר מעדיות אחרים אך היינו צריכין לדקדק ולפשפש יותר מבאלו העדיות אמנם בעדות חנוך בר' מנחם שהעיד מה ששמע בוילזעי"ק מפי הרב עירון שם אין נראה לסמוך עליו משום דאותו רב עירון שהעיד וסך ע"י שאלה ששאלו חנוך ואמר אם אמת הוא שהודה בעינוי שהרג יהודי אע"פ ששאר נכרים נמי אמרו בפני המשפט שהודה שהרג י?ה?ודי ואותם לא סחו ע"י שאלה מ"מ זה הרב עירון לסיחתו דוקא מועלת לפי שהוא אמר שהודה על י?ה?ודי אצל טכוו"א והוא ע"י שאלה סח וכעין זה כתב מהר"ם בתשובתו דלעיל אפי' לקולא לא מקרי שאלה אא"כ נשאול אותו הנכרי עצמו שהוא סח אע"פ שיצא הקול בכל המקומות ומסתמא כמה נכרים נשאלו אעפ"כ לא נפק מידי מסל"ת הואיל ואותו הנכרי עצמו לא הוי ומסתמא ה"ה איפכא לחומרא וק"ל. וזה שהעידו על השניים ששנים מהם באמצע שורה של לחי העליון היו גדולים משאר השניים שבשני צידיהם נראה דהאי לאו סימנא כלל ולא מיבעיא דלאו סימן מובהק הוא אפי' למ"ד סימנים דאורייתא לא הוה מהני משום דבדקינן בהרבה ב"א ומצינו דרובם שני שניים האמצעיים בשורה העליונה גדולות יותר מהנהו שבשני צידיהם ואף אם היו אלו השניים מופלגים קצת בגדלות מ"מ אחרי שרגילות הוא שהם גדולים לא מהני אם היו מופלגים קצת ודמיא להא דקאמר תלמודא בפ' בתרא דיבמות ובפ"ב דב"מ סימנים דגופא דאריך וגוץ דלא חשיב סימנ' כלל אפי' למ"ד סימנים דאורייתא ונראה דמסתמא לא איירי דאריך ברוחב אצבע משאר ב"א בינוני דפשיטא דהאי לא הוי סימנא כלל ולא איצטריך לאשמעינן אלא ודאי איירי שמופלג קצת באריכות ואפ"ה לא מהני והיינו טעמא כיון דרגילות הוא בהרבה ב"א שהם ארוכין וגוצין מבינוני ולכך אפי' אם הוא קצת בהפלגה לא מהני וכל העדיות שהעידו על סימני כלים לא דקדקתי כלל בהם לצדד בהם שריותא אפי' לצרפן לסעד ולסיוע לשאר אומדנות כדמשמע בדברי סדר מה"ר אליה יצ"ו שכתב וז"ל וישאלו אם יש סימנים בבגדי ואו כתונת שמצאו וכמה כתונת נשא עמו א' או שנים או אם הכירו הכתונת בט"ע עכ"ל. נראה דודאי לא היה דעתו דנסמוך על סימני כלים לחודיה דתלמוד ערוך הוא בפ"ב דב"מ ופ' בתרא דיבמות דחיישינן לשאלה רק טבעת כיס וארנקי ואוכף כדמפרש בהו תלמודא טעמא אמאי לא חיישינן בהו לשאלה אבל שאר כלים דלא מפרש תלמודא מסתמא אין לנו לבדות סברא מלבנו ולומר דאף בהו ל"ח לשאלה אלא מסתמא דעתו היה לצרפן סימני כלים לשאר אומדנות וכן שמעתי כבר לפני כמה שנים שמורי הישיש המופלג מהר"ר נתן הנקבר באדמת קודש זצ"ל מצא בס' אחד ושמו מתי"ת דמצרפי סימני כליו לשאר אומדנות. אמנם לבי מהסס מאד על שריותא דא דנראה דמוכח מתלמודא דהך חששא דשאלה דכלים חששה גמורה היא ולא מהני אפי' לצרף מדפריך תלמודא פ' בתרא דיבמות ובפ"ב דב"מ ומי חיישינן לשאלה כיס וארנקי וטבעת היכי מהדרינן פי' היאך מהדרינן על ידם ואי אמרינן הא דחיישינן לשאלה לאו חששא גמורה ואי אית לן עוד אומדנות אחריתי לא חיישינו לה א"כ מאי פריך מגט דמהדרי' ליה לשליח שאבד הגט ול"ח לשאלה נימא דהתם ה"ט משום דאיכא אומדנא אחרת שזה הגט של זה השליח הוא כיון שזה האיש שואל הגט ויודע שאבד הגט ואין אנו מכירין אחר ואין לחוש שמא יש אחר ונפל הימנו כמו כן כאן אבל גבי עדות אשה שמת בעלה ואין אנו יודעין אם זהו בעלה שנמצא מת אין שם שום אומדנא שהוא הוא ולא אחר והכי מחלקין התוס' להדיא לפי שינוייא בתרא פ"ק דב"מ ובפ' כל הגט אליבא דאביי דחייש לתרי יצחק אפי' לא הוחזקו ומתני' קאמר גבי גט דיחזיר ול"ח לתרי יב"ש. נראה דקשה לקבוע הלכה לדורות להתיר א"א ע"י צרוף כלים לאומדנות אחרות דכל חד וחד באפי נפשיה לא מהני ולא מועיל אע"ג דמשום עיגונה מקילין טובא בעדות אשה הא אמרינן פ' יש בכור כי אקול רבנן ה"מ בסופו אבל בתחילתו לא אקול ופרש"י בסופו לאחר שכיונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדות להחזיקו אפי' בשפחה ועבד אבל תחילת העדות דהיינו ראשית שמת לא אקול עד שיברר יפה עכ"ל ונראה דכל הסימנים שהוא הוא בעלה של אשה זאת בכלל תחילת עדות נינהו ולא אקול ביה רבנן וכן מוכח בהדיא במיימון פי"ג דגירושין וכן במרדכי פ' בתרא דיבמות דחשיב כה"ג תחילת עדות דאייתי ראיה מהא כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא כו' אימא איניש אחרינא אתי לאצולי כו'. סיומא דמילתא דנראה וכן הסכימו חביריי לדעתי דהאי איתתא מ' געליין דהיתה אשת ר' זוסל מטכוו"א שריא לאנסובי לעלמא לכל גבר די תיצביין ואתם אהוביי חבירינו ששלחתם אלו הנזכרים לעיל תעיינו בדברי בראיותי ובסברותי אם מקובלים לכם וגם תשלחו ותכתבו לעמיתי מה"ר אלי' יצ"ו אשר החלל בגבול בית דינו אם נראים ג"כ דברי תתירוה בפירסום ואם לאו דעתי מבוטלת לכם. נאם הקטן והצעיר שבישראל. וכן עשו והסכימו כולם להתיר: