תרומת הדשן/ב/קנא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנא מהר"ר אייזיק מקרימ"א דרש ואסר להגעיל לצורך פסח כלים של כסף המצויירים שקורין בארצינו גשמעלצ"ט ובארצות אחרים לועזים גפלאכמאל"ט וקבלתי הטעם לפי שידוע הוא ע"פ האומנים שאין לעשות ציור זה כלל כי אם ע"י זכוכית וכתב בסמ"ג דנהג שלא להשתמש בשום כלי זכוכית ישן בפסח דתלמודא מדמי ליה לכלי חרס דאינו יוצא מידי דפיו לעולם וכן כתב במרדכי פ' אין מעמידין בשם רבינו יחיאל אע"ג דתשמיש בצונן מ"מ לפעמים שורין בהן פתיתים ונכבשין בתוכה והוי כמבושל וא"כ הציור שנעשה מזכוכית כל מה שנכנס בתוכה ע"י כבישה אינו פולט ע"י הגעלה כדין כלי חרס והכי נהגו כמה גדולים מאושטרייך וגם מהר"ן מאגר"א נהג כן לאיסור. אמנם נראה לע"ד דאם הציור מבחוץ רק על הכיסוי או על הבית יד דכולי האי לא אסרינן כיון דליכא למיחש כה"ג דשרו שם פתיתין ואע"ג דראבי"ה במרדכי פ' כל שעה מצריך הגעלה לכלי כסף משום דלפעמים מרתיחין בו יין ובשמים ולפי טעם זה אין חילוק בין מבפנים ומבחוץ על הכסוי דאם כסו הכלי בשעת הרתיחה עולה ונבלע בכלי מ"מ נראה לע"ד דהאידנא לא שכיחא כלל להרתיח אצל האש בכלי כסף החשובים כל כך שנעשו בציורים וכל כה"ג נסמוך אדברי ראבי"ה דפ' אין מעמידין דמתיר אפילו כלי זכוכית עצמו בעירוי משום דשיע ולא בלע כל שכן ציור זה שנעשה רק מחיתוך כלי זכוכית ונתערב בעניינים אחרים שאין לחוש לאקראי דלא שכיח לומר נהי דלא שכיח כולי האי שמרתיחין אצל האש כה"ג מ"מ יש לחוש שמא הרתיחו יין ובשמים בכלי אחר שאצל האש ועירו מאותו כלי היין ובשמים אל כלי הכסף כזה וקי"ל דעירוי ככלי ראשון לחומרא ולפי זה יש לחוש גם בבית יד או בכל מקום מבחוץ דנימא כשבלע מן החמץ הולך בליעתו בכולו אפילו במקום דלא נגע בחמץ דבסמ"ג במצות חמץ פסק בכל איסורין שבתורה חוץ מקדשים אם בשל במקצת אין צריך הגעלה אלא במקום בליעתו והגה"ה כתב בשערי דור"א דאע"ג דקאמר כלי מתכת חם מקצתו חם כולו לא אמרינן דהולך בליעותו בכולו. וכן בסמ"ג במצות בשר בחלב והכי נהיגינן ולא כא"ז והגה"ה בסמ"ק דסברי דכלי מתכת חם מקצתו חם כולו ומשערינן כנגד כל הכף אפי' לא נתחב כי אם מקצתו הראיה דסמ"ג יש לדחות דמה שאין טעון הגעלה אלא מקום בליעת הטעם משום דאמרינן כבולעו כך פולטו והך טעמא לא מהני הכא בכלי המצוייר דאם בלע הציור תו לא פליט כדין כלי חרס וע"כ צריכא למימר דהטעם הכי הוא דאל"כ תקשה לא"ז והגה"ה בסמ"ג מההיא דאם לא בלע במקצת כלי דאין טעון הגעלה בכל הכלי דהכי איתא בהדיא בגמרא בזבחים ואכלי נחשת קאי התם וא"כ אמאי לא נימא דחם מקצתו חם כולו וע"י כך הולך בליעתו בכולו אלא ע"כ מטעם כבולעו כך פולטו. ומ"מ משערי דורא וסמ"ג מצות בשר בחלב יש ראיה מבוררת בהדיא באשירי פ' בתרא דע"ז: