תרומת הדשן/ב/קמט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמט מרגלא בפומא דאינשי ליזהר שלא לדבק נייר קרמי החלונות בבצק סמוך לפסח תוך שלשים יום אבל קודם ל' יום אמרינן דכבר הוקש הבצק ונעשה מאוסה ואינה חייבת לבערה. ודודי מהר"ר אהרן זק"ל התירו ודרש כן ברבים והביא ראיה מן הרמב"ם שכתב בגדים שכבסו בחלב חטים וכן ניירות שדבקו בחמץ מותר לקיימן בפסח לפי שאין צורת חמץ עומדת. ואשירי ומרדכי הביאו דבריו לפסק הלכה ולא חלקו כלום בדבקום סמוך לפסח או מופלג כדפליג ספר התרומה ומרדכי בנותן עיסה בשולי החבית לדבק הנסרים שאם נתן תוך שני החדשים סמוך לפסח אמרינן שעדיין העיסה רכה ונותנת טעם ביין ואסור מן היין תוך הפסח וסמ"ג במצוה שלא לאכול חמץ כתב שאם נתן תוך שלשים יום סמוך לפסח יש לחוש ומשם נראה לע"ד קצת לדקדק בכל עיסה שטוחין אותו כל כך דק כמו בשולי החבית ובקרמי החלונות אין חובה לבער דאל"כ מאי אירייא משום דנותן טעם העיסה ביין תיפוק ליה דחייב לבער כיון דתוך שלשים יום הטיח לפי הסמ"ג יש לדחות דהתם פחות מכזית במקום אחד כיון דעשוי לחזק בטל במיעוט לענין ביעור אבל בקרמי החלונות לפעמים הוא יותר מכזית כל הנדבק זה בזה לאורך הדבק. ועוד י"ל דהתם איירי בטיח בטיט ואפ"ה אסור בנתינת הטעם ביין מה שתחת הטיט לכך נראה לע"ד דצריך ליזהר לעשות בלילה רכה מאד ולהבליעו לגמרי בין הדבקים שלא יבצבץ כלום וכה"ג אמר הרמב"ם שאין צורת החמץ עומד והמחמיר לטוח פניו בטיט תע"ב: