תרומת הדשן/ב/קמד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קמד אליכם החיים והשלום אהוביי ק"ק דפוזנ"ן מצד אחד והנ"ר אברהם בהנר"ש מצד השני. בקצרה אשיבכם על טענתיכם ועל תשובתכם בראשונה מה שרוצה הנר"א הנ"ל להיות מותר לו שיעשה את עצמו יחיד על ידי בקשתו או באיזה טצדקי שהוא מפני שיש לו פסידות מוכיחות בענין השתוף וביתר טעמים שנתן שדעתו בשביל כך יכול לחלוק שלא לדעת חבירו כדאמרינן בגמרא פ' הגוזל בתרא דבמקום פסידא חולק שלא לדעת חבירו ונראה דלא מהני כלל כל הני טעמי בנ"ד דהא דהתם שותף חולק שלא לדעת חבירו כתב רש"י וא"ז ואשירי דאיירי להציל חלקו לענין זה יכול לחלוק אבל לענין לקחת משל חבירו כנדון דידן שבאותו שמוטל עליו שפוטר את עצמו ממנו מטיל הוא על אחרים נמצא הם נגזלים מכחו כה"ג פשיטא דלא מצי לחלוק אפי' אית ליה פסידא טובא או אף צד אונס אין לו בשביל זה להזיק לאחרים אף בא"ז פ' הגוזל בתרא כתב בתשובת רבינו שמחה האריך הרבה טעמים שאי אפשר להוציא את עצמו מן הכלל בשום צד להיות נחלק משיתופם וכן בתירוץ שני דמהר"מ במרדכי פ' הגוזל בתרא ובתשובת המיימוני ג"כ בתשובת מור"ם דאין לבקש צד ועילא להיות נחלק ונבדל מן הציבור במשא עול גלות מזה אין להאריך יותר. אמנם על עיקר דברי הריב אשר ביניכם היינו שאתם ק"ק רוצים שהנר"א יתן מכל חובותיו כאחד מכל ממונו כאשר הוא הדת והמנהג בכל ישראל שנותנין מן הקרן כמו משאר ממון והחובות שאינם בטוחים צריכין הבעלים ליתנם לציבור בתורת יאוש ויהא חלקו מאז בו כמנהג הקהל חציו או שליש או רביע לפי דעתי בך בקשתם והנר"א רוצה וסובר שחובות כאלו שיש לו אינו מחוייב ליתן מהן מס שכולן בספק יאוש הם ואי אפשר לעמוד על עיקרם מה שיהיה בהם אפשר יאבדו לגמרי ואפשר יפול מהן הון עתק ולכך לא יתכן לו כל עיקר לעשות כולם יאושים ולמוסרם לקהל גם לעשותם בטוחים וליתן מהם כמו משאר ממון אי אפשר לו בעבור שאין לו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות ושום דבר שחייב במס שיוכל להוציא ממנו מזומנים רק מעט ספרים והבית וכלי בית שאין כל אלו מחוייבים במס ולכך אי אפשר לו לפרוע שום מס כי אין לו רק אלו החובות ולא שום דבר אחד ע"כ דבריו בקצרה. והנה לא ידעתם שאף רבנן קמאי כתבו דאי אפשר לכוין דין תורה ממש בענייני מסים אלא צריכין אנו לפסוק בדין דומה קצת לביצוע. ולכך נראה לפסוק לכם דודאי הנר"א הנ"ל חייב ליתן מס וכל העולים מהחובות אלו שיש לו איזה מהן שירצה לעשות יאושים יתנם לציבור ויהא תורתם כמנהג הקהל שם וכל אותם שלא ירצו לעשות יאושים יחשוב הקרן בלא רבית מעולם והסך שיעלה מהן יתן ממנו מס לפי הערך שעל שאר הקהל אמנם אחרי שהנר"א אומר בחומר שאין לו לפרוע כלום במזומנים וגם אין בידו לא כסף ולא שוה כסף כמבואר לעיל שיוכל למוכרן עבור מזומנים לבד העניינים המבוארים שאינם מחוייבים במס על זה צריך לישבע אותה שבועה כמו שרגילין הקהל לישבע בשבועות הודאות שאין לו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות ולא מזומנים ולא שאר עניינים המחוייבים במס שיוכל למוכרם עבור המזומנים ובאותה שבועה יפרט ויפרש כל חובותיו שם כל אחד ואחד וסך כל אחד ואחד ואז מה שיעלה לו לפירעון לפי סכומו יפרע להם אותו סך מן חובותיו כגון אם יעלה לו לפרוע חמשים דוק"ט יתן להם חוב אחד עם זכיותיו שהקרן עולה לכל הפחות לאותו סך ויהיה לקהל ברירה בכל חובותיו ליקח איזה מהן שירצו ואם יעלה אותה סך הרבה ממה שיעלה לו לפירעון המס אז יהא אותו החוב מונח ביד נאמן בחזקת שניהם ואז ישתדלו שיהא אותו החוב נפרע מן הנכרי עצמו או אם יוכל למצוא מי שקונה אותו ואז יבררו שניהם מהקהל שהם נאמנים והם יקבלו עליהם בחרם שלא יזלזלו בקבלת הפרעון מן הנכרי עצמו או בדמי מכירת החוב אלא יעשו כאלו היה של עצמם ואם יקחו חוב שעלה עליו רבית זמן רב והם מבקשים לקבל רק הקרן ולא יחוש אם יופסד הריבית כולו או רובו לא יהא כח בידם לעשות זה כפי רצונם וחפצם רק יעשו כן על כי החרם כאלו היה של עצמן. נאם הקטן והצעיר שבישראל: @44(אתחיל ליקוטי מהר"ם ודעת מורי על זה)@55