תרומת הדשן/ב/קלח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלח תכתב ותחתם לשנה טובה אהובי שאירי מהר"ר מיישטר"ל יצ"ו ועמיתי מהר"ר יוזמ"ן כ"ץ יצ"ו ועמיתי הר' אייזק סג"ל יצ"ו. אהוביי מדוע הוגעתם האשה הזאת לכתת רגליה הנה גם אותי הטרחתם ללא עת וליכנס במלחמה של תורה כאשר אין כלי מלחמה בידי כי כל ספרי גיסי מנדי"ל עדיין המה בגרע"ץ והספרים שלי שהם בידי פה אינם לפי חצי צורכי ואף כי המה לקטתים מכמה בעלי בתים מ"מ אשיב לכם דעתי בדרך קצרה. אשר כתבת אתה שאירי שיש לצדד להתיר כי היכא דלא תיתי לידי תקלה ובנך שי' ביאר יותר והביא ראיה ממאי דכייפינן מאיס עליה כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתקלה נראה דאי משום הא לא איריא וראיה ממה שמצאתי לפני כמה שנים בקובץ שהיה לה"ר מנדי"ל אבי מה"ר משה שי' שהוכיח מהא דאמר באגידה פ' הנושא שאמר רבינו הקדוש בעת פטירתו בדרך נבואה דר' אחא בר אושעיה שמתינהו להנהו דאקפו פירי בכוורא וחללו שבת ואשתמוד משום דשמתינהו וקשה מאי אשמועינן תלמודא בהך מילתא ורבינו הקדוש גופיה למאי הילכתא ניבא דבר זה אלא לאשמועינן דאפי' אם נראה לחכמים שמפני שהן מנדין ומחרימין מאן דהוא ובשביל כך יצא לתרבות רעה לא יניחו בעבור זה מלדון ומלעשות כהלכה כמדומה לי שכתבת מקרוב שראית ג"כ ככה בקובץ בטרווי"זי שהיה ביד הנ"ר שמשון ז"ל והשתא קו"ח הדברים ומה התם שבאין לדון ולהוכיח על מה שעבר כבר אין מבטלין ההלכה כ"ש שלא לעבור על הדת והלכה לכתחילה וכפינן דמאיס עלי כמדומה לי דהרמב"ם פי' טעם יפה שאין אנו עוברים דברי תורה באותה כפייה כיון דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דאנן סהדי דגמר בדעתו לגרש ברצון כדי לשמוע דברי חכמים ע"ש וכה"ג סמכינן אאותו טעם שלא תצאן בנות ישראל כו' הואיל ובהיתר נגמר. ואשר כתבת אתה עמיתי כ"ץ דיש להתיר מההוא דכתב אשירי באין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו בפנינו אפילו אם נמצא אח"כ שאין שמו כך וכתבת דזה נמי החזיק שמו בפרישפור"ק יותר משלשים יום קודם נתינת הגט אליה בן דן. דע כי הביאו ראיה זו מהר"י ומהר"א מארץ הגר והשבתי להם מנפשאי הנ"מ בשם של עצמו אבל שם של אביו לא ידעתי מה שכתב א"ה בשם תשובת אביו שכתב ג"כ ככה אמנם בעובדא דידן וכפי מה שכתב מהר"ר טעבי"ל י"ץ היאך הוא שם אב וחניכתו יש לחלק מעט כדבעינן למימר לקמן. ואשר באת לצדד להתיר מטעם דמעיקרא קידושי טעות הוו משום שהעידו עליו שהיה מימר שתי פעמים ולא עשה תשובה כהוגן כלל כאותן הריקים הסובבים שהמירו ופעמים חוזרים ומחזקים עצמם כיהודים ופעמים כנכרים לפי תומתם וי"ל דמש"ה נחשב עדיין מומר גמור ואדעתא דהכי ודאי לא נתקדשה לו והבאת ראיה מדברי מור"ם שהביא ראיה לדברי הגאונים דיבמה שנפלה לפני מומר לצאת בלא חליצה ומתשובת מור"ם במרדכי סוף יבמות דחשיב ריקים כאלו כמו מומר גמור וכתבת עוד דמוכיח סופו על תחילתו שלא היתה בו לחלוחית תשובה לפי שברח מיד כששמע שבאו מכיריו נראה דכל דבריך הללו אינם כלל דברים של טעם אלא תמוהין למבין דמה שייך לדמות מי שהוא שב ונכנס ללכת לדת האמת לכל הפחות בפרהסיא ואפילו אם בדרך רמיה ועקיבה למלאות תאותו אלא הרי הוא משמר שבתות ושאר מצות בשוק ואיך נדמהו למומר שעומד בדתו בפרהסיא ואינו מכניס עצמו לא בכלל ישראל ולא בכלל דיניהם ודאי בדידי' אמרינן דאדעתא דהכי לא נתקדשה כמו שכתב מור"ם להדיא דאנן סהדי דלא ניחא ליה להתייבם לו כי יעבירנה על דת לבוא בגיות והא לא שייך כלל במי שנכנס לדת האמת אפי' רק בפרהסיא דודאי לא יביאנה בגיות וקשה לי דאי כמאמר דידך מאי הוי צריך מור"ם לומר לבוא לגיות נימא דודאי לא ניחא לה להיות אשת מומר מה צריך חששה דיעבירנה על דת ותשובת מור"ם דבפ' בתרא דיבמות נמי מוכח מדברי מור"ם דריקים החוזרים כה"ג לאו תורת משומדים להם אלא הרי הם כרשעים ישראלי' שהן פסולין לעדות מן התורה דכך הוא לשון מהר"ם דכיון דנשתמד וכפר בעיקר פסול לעדות משום דטובל במים לא הוכשר לעדות ומייתי ראייה מפרק זה בורר אההוא טבחא כו' וכל הנהו דמייתי אינם אלא רשעי ישראל ופסולין לעדות ומאי טעמא לא דייקתו מילי כבר כתבתי למוהרר"א ז"ל וז"ל דמהר"ם סבר דאינו אלא פסול מדרבנן כה"ג מדהוצרך לומר בסוף התשובה דאזלינן בתר רוב דיעות בפסולי עדות ואי מומר גמור חשיב מאי צריכא לרוב פשיטא ופשיטא דאינו נאמן לאיסור ולא להיתר ואפי' אין שם שום עדות כנגדו והבאתי ג"כ ראיה מהא דעל מנת שאני צדיק ואמרינן שמא הרהר תשובה כו'. האמת נחלק עלי וכתב דפסול לעדות מדאורייתא וההיא דעל מנת תירץ דמשום חומרא דאשת איש אמרינן דספק מקודשת היא אבל לא נחלק עלי כלל לומר דעדיין מומר גמור הוא כה"ג ושיש חילוק בין רשע למשומד גם מה שכתבת דאגלאי מילתא למפרע דלא שב כלל מעולם מדברח וערק לו תמיה רבה אדרבה איפכא מסתברא דבושת פנים היו לו ומשום כיסופא הוא דברח מפני מכיריו וראיה ששהה ברעגנשפור"ק יותר משלשים יום בתורת יהודית ואי היתה כוונתו גרועה ורשעה מי הזקיקו בפרישפור"ק לסדר לו גט אין להאריך מזה יותר דהיה נראה קולא רבתא ונפיש טובא להפקיע קידושין מטעם זה ואפי' להעד בעלמא דהדברים נראין אשה פחותה כזאת ענייה ומטופלת היתה בארבעה בנים ואין לה גואלים וקרובים אפי' היתה יודעת שהמיר כבר פעמים אפשר היתה מתרצה להתקדש לו אם נכנס לדת האמת דהיתה חושבת ע"י אהבה וחבורה עמו ישוב בתשובה גמורה ויניח רשעתו. ואשר כתבת עמיתי סג"ל צדדין להתיר משום דבשם האב א"צ בגט ולכך גם השינוי אינו פוסלתו והבאת כמה ראיות ששם האב לא פסל בגט אשיב לך שני חילוקים ברורים האחד משום דהעד ניכר בלא שמו בכתב ידו וכן היו חותמין כמו שהתקין רבן גמליאל רק אני עד בלי שם כלל והיו מקיימין מתוך כתב ידו עד שתיקן רבן גמליאל שיפרשו שמותיהן כדתנן פ' השולח ולכך די בשמו לבד משא"כ בשם הבעל השנית אם יטעו בעד שאחר הוא ששמו כשמו מה בכך כולי האי רובא דעלמא כשרים הם לעדות אבל אם יטעו בבעל שהוא אחר ששמו כשמו נמצא שהוא פסול לגמרי דכ"ע פסלי להאי גיטא חוץ מבעל. ואשר כתבת שהמשנה משמע כך דדין שם הבעל ושם העדים שוין בזה מדמיירי בכל הבבא בעדים ותנא אח"כ חניכתו וחניכתה דאיירי בשם הבעל ושם האשה משמע לך דשוין הן תימה הפלא ופלא כיון דע"כ רישא לא איירי אלא בעדים ולא בבעל דתנא בהדיא איש פלוני עד וסיפא לא איירי כלל אלא בבעל ואשה מדתנן חניכתה ומשום דערבינהו תעשה היקשות ודומיות מלבך ולפסוק ולהורות מהם אף מה שינוי כל כך יש בהא דערבינהו כיון דתרווייהו איירו בדין הזכרת השמות. ותו אייתית ראיה מדאמר תלמודא בפ' גט פשוט שם האיש הוא הדין שם האשה ואולי שם אביו לא קאמר אתמהא אמאי נקיטת ברייתא הוי לך לאיתויי ממתניתין דר"פ כל הגט שמי כשמך ושם אשתך כשם אשתי ובסיפא תנא מקום האיש והאשה ומקום הזמן ובפ' הזורק שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה בכולהון לא מדכר שם אביו אלא ודאי צריך לומר שם האיש כמו שכותבין אותו בדינו וכן הקשית לנפשך מאי פריך תלמודא לשני יוסף פן שמעון ודחית בקנה רוצה לומר סימנא בעלמא הוא ופירושו בעלי שתי רחל וכן ההיא דלקמיה וליחוש דילמא שני יוסף בן שמעון פירשת הכי תמוה לרבים איך הדעת סובלת דחקים הללו בכמה דוכתין בפ' גט פשוט תלת זימני ובפ"ק דבבא מציעא ובפ' כל הגט והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בכל הני דוכתין לסימנא בעלמא ובפרט בהך דקאמר רב שני יוסף בן שמעון אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה אי כפירושך דרוצה לומר שני יוסף בן שמעון ושתי לאה אמאי קאמר נשותיהן אין עושין גירושין אלא אלו בפני אלו מבעי ליה. ומה שבאת להוכיח מהא דכל שהוחזק בעיר ל' יום ודקרי ליה לאו הוכחה כלל דמסיק לאבוה שמא אחרינא דהוא חציפותא טובא אלא אשם עצמו חשו ודלמא אסיק לשמיה יוסף בן שמעון איוסף קאי ולא אשמעון ור"ל היכא דיוסף בן שמעון וראובן בן שמעון בעיר אחת דילמא אזול דראובן ומסיק שמיה כו'. ואשר כתבת כיון דאין עדות ברורה דאין שמו דן תמיהני וכי אין עדות די כמו שכתב מה"ר טעבי"ל דודך שידוע לו שהיה שמו דן נתנאל וחניכתו דעליו. וההיא ועדים בצד אסתן עיין פ"ב דכתובות במרדכי היאך מפרשין עדים בצד אסתן כמדומה לי שגם התוס' פ' נערה מפרשים כמו במרדכי אין להאריך יותר מזה. אמנם חזרתי לצדד מעט מזער ראיה וחילוק להתיר ואומר אני שנראין הדברים שאותו המגרש שם המובהק של אביו היה שכוח ונעלם ממנו אפשר לפי רוב השנים שנפרד ממנו אבל חניכתו דענזליי"ן זכורה לו וכל שכך דינו לכתוב דענזיי"ל כמו זונדי"ל ומונדי"ל שאנו רגילין לכתוב נון באמצע וזה הרווק היה רוצה ליחס לו עכ"פ שם אב כשאר בני ישראל ובדה מלבו בתחילה כשכתב הכתובה נתן שהוא הקרוב לדענזליי"ן כמו נתנאל אלא ששם נתנאל לא שכיח כולי האי כמו נתן אח"כ כשרצה לסדר גט רמא אנפשיה טפי משום דהך מילתא אפי' ריקים ועמי הארץ יודעין דיש נפקותא גדול בגיטין בשמות הבעל והאשה ולכך דקדק מתוך הספק ששם אביו דן היה שהוא קרוב יותר לחניכת דענזליי"ן וכה"ג החזיק את שם אביו דן וי"ל דמעתה דכיון דמתוך הספק דקדק בסברא מן החניכה ולהחזיק שם אביו כך והוא על כרחך הוצרך לבדות שם מלבו הואיל ולא ידע האמת נוכל לומר דכה"ג יכול להחזיק שם לאביו אע"פ שאינו כן. ולא דמי לתשובת הרא"ש דלעיל דהתם היה יכול לכתוב שם אביו המומר אלא שלא רצה ולרואה נמי ליכא למיחש כדחייש אשירי בתשובתו דהכא דהרואה שכתב דין יוכל להבין ג"כ מדעתו שע"י הספק נזקק מתוך החניכה ולא יאמר אחר הוא מה שאין כן בעובדא דאשירי או נימא הכי דאותו רווק הואיל ומסופק היה לצורך הגט רמא אנפשה ולא רצה לכתוב שם אביו מספק והחזיק את עצמו בשם אביו ושמא היה לפי האמת שמו דן ולא הוה ליה שום כינוי ולכך זכר שמו ואי הוה כה"ג שפיר דמי כמו שהבאתי ראיה כבר מן המקראות לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול וליכא למיחש דנדרוש מהרר"ט שיחי' אי ידע ליה לשמיה דאבי אביו בכה"ג יש לו עדים בצד אסתן כמו שמפרש לעיל במרדכי. מסקנת דעתי אינני כותב להתיר אפי' עם אחרים אפי' דילמטייה ליה שיבא מכשורא אבל אם דעתכם נוטה להתיר אינני קורא תגר ומערער ואפי' להיות סותרין לא אהיה ואם דעתכם להטיל על מהר"ם כ"ץ באוב"ן תוכלו בודאי לכתוב לו משמי שלא אהיה קורא תגר ומערער ומתמיה כלל ועיקר. נאם הקטן והצעיר שבישראל: