תרומת הדשן/ב/קכט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכט לדולה מים מבארות עמוקים כל רז לא אנס ליה ועמו נמוקים הוא מ"ה ר"ג הגאון מהר"י יצ"ו. נא אדוני יוריני נא מר על ספק ג' שעירים שנולדו מב' עזים אחת ילדה וולד אחד ואחת ילדה שתי וולדות ולא נודע איזה נולד ראשון מן השנים והעזים הם של ה"ר מיישטר"ל לוי הוא בקשני לכתוב לך תוכן הענין ותמציתו והנה עתה מקרוב כשהלך למרפור"ק בזמן החורף שעבר נתן העזים לנכרי ב"ח שלו לגדלם ולטפל בהם זמן הקיץ ובשעת שנתן לנכרי אמר הנכרי בפירוש אין אני מטפל בהם כ"א בשכר שיהיו הוולדות שלי בשכרי וא"ל ר' מיישטר"ל אין אני מניח לך הוולדות אך אתן לך דמיהן ואז אמר עוד הנכרי שלא רצה כלל כ"א בשכר הוולדות ובכן הלך ר' מיישטר"ל לדרכו והניח העזים ביד הנכרי ואמר ר' מיישטר"ל שכוונתו היה להכריח הנכרי ליקח המעות ולהחזיר לו הוולדות ולא היה לו ספק בזה כי בודאי וברור לו שיכוף אותו לכך עבור שהוא ב"ח שלו ולכך ציוה לחמיו בשעת הליכתו למכור הוולדות לנכרי כדי להפקיעם מבכורה וחמיו היה מתרשל' ולא מכרם עד שיוולדו הוולדות והעזים לא ילדו מקודם ברשותו אך היו חולבים כשלקחם וכשהוגד לי הדבר ציויתי לר' מיישטר"ל שיחקור בנכרי שקנה מהם עד שיגידו לפ"ת אם ילדו קודם וכן עשה והגידו לו הנכרים שילדו מקודם וגם אמרו לו שם הנכרים אשר מכרו להם הגדיים ההם. ונא אמ"ץ כבר יש לי פסק מכ"ת שיש לסמוך על דברי הגאונים המתירים פרה חולבת היכא דנכרי מסל"ת וניכר מתוך דבריו כן שלא להשביח מקחו נתכוון או כה"ג ותו העיקר דדרש ושאל מר אחר דבר זה אנשים ונשים הבקיאין בדבר זה ואמרו שמעולם לא שמעו שום פרה שחלבה זמן ארוך קודם ללידה הרבה חלב כמו בעד ב' או ג' פשיטין וא"כ בהמות שלנו חלוקות הם משלהם בענין זה עכ"ל אך קצרתי. ונא אדוני גם אלו הנכרים הסל"ת כדבארתי למר ואין לומר שכיוונו להשביח מקחם שהרי לא השביחו בשעת המקח ומסתמא לא שייך למימר דלהשבית מקחו קמכוון אם לא מה שמשביח בשעת המקח ועוד ניכר קצת שהאמת אתם שהרי הגידו לו שמות הנכרים אשר מכרו לו הגדיים לכך אין דרך שמשקרין בדבר שאפשר קצת לברר דאם היה מכיר הנכרים היה שואל את פיהם. אך לפי הנראה שמעתי ממר על פה ששמע שהוא קצת דרך העזים להיות חולבות קודם שיולדות לכן מסתפיקנא אם יתיר מר מכח טעמים וסברות אלו אך יבאר לי מר אם יש להתיר מטעם זה מאחר שהנכרי עומד בדבורו מתחילה ועד סוף שלא רצה ליתן לו הוולדות ואפי' עתה כשחזר רבי מיישטר"ל אמר שברור לו שיוכל לסלקו בזוזי מ"מ כל כמה דלא מסלק ליה שיעבוד דנכרי על הוולדות הוא ודומה קצת לבהמות ארנונא דפטור מן הבכורה אע"ג דמצי מסלק כו'. ועוד יש להביא קצת ראייה מן היור"ד שכתב משם הרמב"ם ז"ל המקבל צאן ברזל מן הנכרי בדמים קצובים ופוסק עמו שיהיה השכר ביניהם ואם פחתו פחתו לישראל כו' עד יראה שר"ל שאין לנכרי חלק כלל בוולדות אלא שנותן לו חלק הריוח בדמים אפ"ה מה שילדו הוולדות פטורין ומה שילדו ולדי וולדות חייבין עכ"ל וכל זה נמצא במשנה בבכורות. הרי שכתב אע"פ שאין לנכרי חלק בוולדות ולא במה שילדו הוולדות מ"מ ולדי ולדות פטורין מטעם דפירש התם הואיל ואם לא ימצא הנכרי מעות לגבות ממנו יגבה מן הולדות והוי יד נכרי באמצע א"כ ה"ה בנ"ד איפכא שנתן ישראל לנכרי אם לא ימצא הנכרי מעות לגבות שכר טיפולו שיגבה מן הולדות שהם ברשותו. וא"ל דשאני הכא משום דהוא ב"ח שלו וא"כ כבר יש בידו של הנכרי מעות לגבות מהם דר' מיישטר"ל אמר לי דידוע לו דלא הוי מצי לסלקו מן הוולדות רק במעות מזומנים כי אותה החיוב?י?ם שיש לו על הנכרי אינו שלו בלבד אך ק"ל במה זכה הנכרי באיתו שיעבוד הרי ר' מיישטר"ל לא נתכוון להקמת לנכרי אלא הולדות או דמי הולדות והולדות לא היו בעולם וכ"כ הגאונים אם יקנה לנכרי אוזן העובר אין הקנין חל לפי שאין העובר בעולם ובפרט לרש"י דפי' דמעות קונות בנכרי לא מועיל כלום שהרי לא נתן לו הנכרי מעות אם לא שנאמר דהוצאת טיפולו הוא במקום מעות. ועוד יבאר לי מר אם יש להתיר הב' בכורות מעז האחת מטעם ס"ס שמא זה לא יצא ראשון אם תמ"ל דיצא ראשון שמא הלכה כמ"ד חלב פוטר וכבר שמעתי ס"ס כהאי והביא ראייה מן המרדכי פכ"ש. אך קצת נ"ל דוחק בזו דמ"ט דמ"ד דחלב פוטר משום דרוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות וא"כ הכל שם חד ספיקא הוא שמא כבר בכרה וזה לא יצא ראשון או שמא י"ל הואיל דספיקא אחת מכח רוב ומיעוט מקרי שפיר ב' ספיקות וכ"ת הלא ר"י ל"ל ס"ס היכא דספק ראשון דאורייתא בפ"ק דביצה ובסמ"ק במצוה שלא לאכול טריפה ובסמ"ג במצוה שלא תבשל ובא"ז ובהגה"ה באשירי ס"פ ג"ה ובשערי דורא. הא ליתא דדוקא דספק הראשון עומד פ"א בפ"ע דאלו הוי בוותדאות כרת הוי ספיקא אשם תלוי ולהכי לא מועיל מה שנתערב אח"כ דומיא דביצה והכי משמע לשון סמ"ג ולשון א"ז והגה"ה דאשירי אבל כה"ג דמעולם לא נתברר חד ספיקא זולת השנייה איכא ס"ס ובאשירי פג"ה איכא דדיעות גורמות הדבר בין לאיסור בין להיתר בסמ"ק לא חשיבא ליה ס"ס כה"ג כיון דב' הספיקות מענין א' במצוה שלא לאכול בשר בחלב ע"ש ובפג"ה איכא דבכה"ג איכא ס"ס מפרק התערובת ע"ש. מיהו נראה אפי' ס"ל לר"י דלא הוי ס"ס מ"מ איכא לצדד להיתירא כיון שהיתה חולבת ואע"ג דמהר"ם פסק כר"ת דחלב אינה פוטר היכא דאיכא עוד ספיקא אחת מודה ר"ת שהרי טעמא דר"ת משום דחיישינן למיעוט לחומרא לר"ת כיון שהחזקה מסמיך למיעוט ומיהו למיעוט דמיעוט לכ"ע לא חייש והכא מכח ספיקא איכא אייתיר המועיט והו"ל רובא דרובא ותרי רובא עדיף מרובא וחזקה דחשיב ליה רבא ס"ס פ' בתרא דיבמות וכה"ג בסמ"ג מוכח דס"ס עדיף מרוב דבס"ס אפי' דבר שבמנין ובריא בעי להתיר: