תרומת הדשן/ב/צט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צט כאשר באו לפני לדין מורשה של ה"ר יוסף בן הנ"ר קנובלו"ך ורבי בירך אפטרופס של היתומה ציצה בת אחיו ר' יחזקאל ז"ל ואנטלר של האפטרופס עמו ודנו על דבר הצוואה שציוה הנ"ר קנובלו"ך מענין נכסי היתומה בצוואת שכיב מרע דמגו אתפטר בראשונה דנו כי האפטרופא רצה שלא נאמין לדבר הנ"ר קנובלו"ך שהיתומה חייבת לו כמו שאמר וצוה ונתן לזה כמה טעמים והעיקר בשביל כשגילה הנ"ר קנובל"ך לשמאים נכסי היתומה כמו שתי שנים קודם פטירתו לא זכר כלום מחיובתה שחייבה לו היתומה. עוד על דבר הצוואה שצווה הנ"ר קלובלו"ך ואמר אל בנו אבקשך שאם יזדמן השם ליתומה זו זיווג נאה ויפה שתניח לה כל החיובא שהיא חייבת לך כי אם הייתי זוכה שהייתי משיאה הייתי נותן לה עוד יותר ורצה מורשה של ר' יוסף שאינה צוואת שכיב מרע אלא בקשה בעלמא והאפוטרופא רוצה שהיא צוואה מעליא. עוד דנו על דבר תשלומי מזונות שאכלה היתומה עם הנ"ר קנובלו"ך כמה שנים והביא ה"ר יוסף עדות שצוה אביו שישלם אותו מנכסי היתומה והאפוטרופא גם הוא הביא עדות שאדרבה ניכה אותן תשלומין בשכר המרתף כמבואר בעדיות. הנה פסקתי ביניהם כפי הנראה בעיני ודתל"י. הראשון נראה דצריכין להאמין לכל דבר קנובלו"ך בנכסי היתומה שהיו מסורין בידו בתורת אפטרופא שמינהו אבי היתומים ומה שנצטרף אליו ר' בירך על פי מעשה בדרך ריצוי ופשרה ולא נסתלקה בכך מינוי אבי היתומה וקיי"ל אפיטרופא שמינהו אבי יתומים לא בעי שבועה ואפי' אי בעי שבועה כמו איניש דעלמא דנאמן בשבועה על מה שבידו מ"מ בנו כה"ג לא בעי אשתבועי שבועה לא פקדני אבא דהא אית ליה סהדי דפקדינן שהיא חייבת כך ואין אדם מוריש שבועת ממון שחייב עליו שבועה לבניו לא שייך כאן כדמבואר יפה בפסקי הגאונים. ואין להוכיח שאינה חייבת לו מדלא גילה לשמאים החיובה כמו שטען האפטרופא כיון דאיכא למימר כיון שהיה בדעתו שאם יזכה להשיאה היה רוצה למחול לה גם להוסיף לה מדיליה כמו שאמר בשעת צוואתו א"כ לא אבה לשקר בשומא לחשוב חיובה שאינה ברורה לפחות בשביל הסכום בלאו הכי לא ברירה כלל שחיובא שאינה עומדת ליתבע מהו שפוחתין בשבילה הסכום מזה אין להאריך. ואשר נסתפקת אם הבקשה צוואה או לאו נראה הדעת נוטה דצוואה גמורה היא ומה שאמר בלשון בקשה כדי לזרזם ולקיים הדבר שישיאנה בעין יפה ולא ע"י מריבה כאשר לבבו חפץ לגמרי בדבר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר הכתוב אמר קח נא את בנך את יחידך וגו' ודרשו רבותינו אין נא אלא בקשה שאמר הקב"ה עמוד לי בזה שלא יאמרו הראשונים לא היה בהן ממש אע"ג דמצוה גמורה היתה וכן יליף מיניה פ"ק דפסחים דזריזים מקדימין למצות מקרא דוישכם אברהם דכתיב גבי עקידה כדאיתא התם בתוס'. ותו דבמתנת שכיב מרע לא מצריכינן לא לשון צוואה ולא לשון מתנה אלא אמירה בעלמא כדאמרינן פ' השולח פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח כופין את היורשין לשחררה. מ"מ לא ברירא לי הני ראיות לאפוקי עלייהו ממון מחזקתיה אמינא אי בדידי הוי כי הך עובדא לא הייתי מחזיק בממון כזה כלל כי הייתי חושש לגזל יתומים שהרי הן כהקדש בכמה מילי ואי לדידי ציית הנ"ר יוסף לא יבטל כלל מצות אביו הנכבד שאמר בשעת פטירתו אלא יעשה ממש כמו שאמר מתי שיזדמן זיווג יפה ליתומה שהוא מקובל לרוב חכמי הקהל יתן לה כדמי החיובא בעין יפה וע"ד תשלומי מזונות כדי שלא יהא כיתי עדים מכחישין זו את זו אמינא דהח"ר מושי"ל והח"ר טרוטשי"ל שמעו מפי הנ"ר קנובלו"ך חזרת הצוואה שנית כאשר הוא מבואר בעדות הח"ר טרושטי"ל וכשחזר הצוואה נמלך הוה וחשב גם תשלומי מזונות לנכות נגד שכר המרתף שאין אכילת תינוקות הזאת מעלה ומוריד כ"כ בבית שהיו תמיד בה אוכלוסין מרובים וא"כ בתר בתרא אזלינן בש"מ כדקי"ל דייתיקי מבטל דייתיקי וכאשר צוה הנ"ר קנובלו"ך שכל החיובות כתובות בציטי"ל נראה דמה שהוא ניכר כתיבת ר' משה בורבי"ז או כתיבת אנשים אחרים שלא היו בנוייאשט"ט מזמן פטירת הנ"ר קנובלו"ך עד היום צריכה היתומה להאמין לר' יוסף בלתי שום שבועה ואם נמצא עוד כתיבת יד אנשים אחרים שהם בנויישט"ט צריך ר' יוסף לקבל בחרם שלא ישתנה כתב זה בידיעתו אא"כ יש לו עדים מעידים שנכתב בימי אביו ואז פטור אף מן החרם. הנראה לע"ד כתבתי. נאם הקטן והצעיר שבישראל: @44(אתחיל כ"ד תשובות שהשיב מורי להר"ר בנימין. כ"ץ:)@55