תרומת הדשן/א/רעט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רעט עריכה
אשה שנדרה נדר שיש בו עינוי נפש ושמע בעלה וקיים לה אם יש תקנה עדיין להתיר אותו נדר או לאו:
תשובה יראה דהך מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא במרדכי פרק השולח כתב בשם ר"י דנדרים שבינו לבינה שהבעל יכול להפר אם לא הפר הבעל אין החכם יכול להתיר ומייתי ראייה מספרי דבין נדרי עינוי נפש ובין נדרים שבינו לבינה אי לא הפירם בעל ביום שמעו לא מצי חכם להתיר. אמנם במרדכי פ' המדיר כתב והוכיח מן התלמוד דאפילו נדרי עינוי נפש דאמרינן בהן שהבעל מפירם לאו לגרוע כח החכם בא אלא לעולם כח החכם עדיף ויכול להתירם ע"כ. והיה נראה דההיא במרדכי פ' השולח עיקר הוא דההוא דפ' המדיר דחוק הוא מאד ליישב למדקדק שם דמייתי ראייה מנדרים שנדרה קודם שנתקדשה לו ובהנהו ודאי עדיף כח החכם שהבעל לא מצי להפירם אפילו כשתנשא לו דאין הבעל מפיר בקודמים אלא יש ליישב בדוחק מההיא דרב פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ומ"מ טורח רב ליישב אפילו בדוחק ולכך היה לסמוך טפי אההיא דמרדכי פ' השולח אלא דבפ"ב דיבמות תנן החכם שאסר את האשה בנדר לא ישיאנה ופרש"י כגון שנדרה הנאה מבעלה ולא הפיר לה הבעל והלכה אצל החכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה לא ישיאנה מפני החשד עכ"ל הא קמן דפירש בהדיא דיכול החכם להתיר נדרים שהבעל יכול להפר והיינו דלא כמרדכי פ' השולח ונראה דמוכח התם לפרש כפרש"י ולא מצינו לפרש בכה"ג כגון שהפר לה הבעל והיה ספק אם תועיל הפרתו כמו שמצינו בנדרים פ' נערה ובפ' בתרא כמה חלוקים בהפרת נדרים והלכה אל החכם להורות לה אם מועלת ההפרה ואסר אותה והורה שאינו מועלת דאי הוה מפרשינן הכי לא דייק תלמודא מידי התם דאיירי בתלת משום דהא התיר ישאנה והיתר נדרים אינו אלא בשלשה דלפום מאי דמפרשינן השתא לא הלכה אל החכם אלא להורות לה ולא לשם התרה כלל וק"ל. וכיון דלפרש"י מצי החכם להפר וכן מוכח מן התלמוד התם כדפרשינן א"כ לית לן למסמך אההיא דמרדכי דפ' השולח ואמרינן דתלמוד דידן לית ליה דרשה דספרי. ובפ' נערה במס' נדרים פי' רבי אליעזר ממי"ץ דמילתא דפשיטא הוא דאפילו קיים הבעל יכולה היא לשאל לחכם להתיר לה ולאידך פירוש דפירש התם בעיא היא בגמרא ופשיט תלמודא דנשאלין א"כ ליתא לההיא דמרדכי פ' השולח. אמנם להתיר לבעל הקמתו כדי שיוכל הוא להפר כדאמרינן פ' נערה דנשאלין על ההקם ההיא שאלה לא מהני אלא ביום שומעו שאז מתיר החכם הקמתו מה שאמר לה קיים ליכי ואותו הקיום עוקר החכם כאלו לא נעשה כלל ומ"מ עדיין היה כמו החריש לה ולא קיים ולא הפיר דאין החכם מתיר השתיקה אלא הקיום שמוציא בשפתיו. אבל השתיקה אינו יכול להתיר ולכך צריך לשאול על הקיום דווקא ביום שומעו כדי שיוכל עדיין להפר אחר ההתרה כך נראה לדקדק מן פ' המדיר ואע"ג דקאמרי התוספות התם באת"ל דיכול להיות נשאל אפילו אחר יום שמעו נראה דלרווחא דמילתא קאמרי הכי דבסמ"ג פסק בהדיא דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שומעו ונהי דביורה דיעה מסיק דנשאלין יש לחוש לדברי סמ"ק וסתם לישנא דהתוספות. הנראה לעניות דעתי כתבתי: