תרומת הדשן/א/רל

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רלעריכה

שי"ן ועי"ן שבגט אם היודין שבתוכה אינם נוגעות בהן וכן מה שאחורי הצד"י והיו"ד שעל האל"ף אם אין נוגעים בהם אבל הם סמוכים כ"כ שהתינוק קורא האות בלי גמגום יש קפידא כה"ג או לאו:

תשובה יראה דלכאורה מוכח מדברי הגאונים דיש קפידא בכה"ג אפי' לעכב שהרי כתב בא"ז הגדול וז"ל וצריך לכתוב כתיבה גסה ולא משיט"א ואפילו קוצין של יו"ד מעכבין בגט ע"כ ובהגה"ה גדולה במיימון בהלכות תפילין כתב וז"ל והנה מורי רבינו שי' פסל לי תפילין שהיו של אבא מרי ז"ל רק בשביל מקצת היודין שעל האלפין ומקצת היודי"ן שבתוך השיני"ן ומקצת רגלי התוי"ן לא היו נוגעים בגוף האות וכתב דלא גרע מקוצו של יוד דאמרינן פרק הקומץ דמעכב דבעינן כתיבה תמה ושלימה ולא פסוקה ושבורה כדאמר וכתבתם בכתיבה תמה ותדע שעל מקצתה שאינה תמות ומחוברות תמהו חכמים והוצרכו לדורשו ע"כ הרי כתב בהדיא דבנ"ד לא גרע מקוצו של יו"ד ובקוצו של יו"ד פוסל א"ז בגט. ואין לומר אדרבה מדלא פוסל מהר"ם אלא משום דכתב וכתבתם כתיבה תמה ולא שבורה ופסוקה וגבי גט לא בעי כתיבה תמה כדמייתי בתוס' ובאשירי ובמרדכי פ"ב דגיטין דמההוא טעמא מכשירים בגט אינה מוקף גויל אע"ג דבתפילין ומזוזות פסול ואפי' לדברי ספר התרומה דפוסל בגט אינו מוקף גויל לא פסיל ליה משום דבעי כתיבה תמה אלא משום דלא איקרי אות דלא ידעינן היכן האות כלה כדמפרש התם בהדיא משא"כ בנ"ד דניכר האות אפילי לתינוק כדפרישית. די"ל דמהר"ם תרי טעמא קאמר וכך ר"ל חדא דלא גרע מקוצו של יו"ד ובעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו לנו מסיני כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן הה"א והקוף דלדרשא אתיא כדאיתא פ' הקומץ רבה ובפ' הבונה ועוד אפילו אי הוה קוצו של יו"ד לא מעכב הכא מעכב בתפילין משום דבעי כתיבה תמה ולא שבורה ופסוקה ולפי זה בגט נהי דמשום כתיבה תמה לא מעכב מ"מ תיפוק ליה מטעם ראשון דבעי לכתוב האותיות כמו שנמסרו לנו מסיני והכי משמע באשירי דכתב בסוף גיטין בסדר כתיבת הגט וז"ל ויזהר שירחיק רגל הה"א דלמהך דלא לשתמע כי חוכא ובכל רגלי הה"א צריך להרחיק כדאיתא פ' הקומץ מ"ט תליא לכרעיה דה"א אלא בה"א דלמהך צריך להזהר יותר ע"כ נראה דר"ל יזהר שירחיקוה יותר. והשתא נראה להוכיח דע"כ סבר אשירי דפסול בדיעבד אם הדביק רגל דשאר הה"א דאי לאו הכי מאי צריך לפרש דצריך להרחיק יותר בה"א דלמהך נימא דלעולם אינו צריך אלא כשאר ה"א ואפ"ה שפיר מזהיר תלמודא עליה משום דפסול לה"א אפילו בדיעבד אי אתי בעל ומערער אפילו לרב האי גאון ובעל העיטור כדאיתא באשירי אע"כ אם אין הספר רוצה לומר שירחיק יותר אלא רוצה לומר שלא ידביקנו לגמרי תיפוק ליה דפסול בדיעבד בלא טעם דחוכא כיון דהוכחנו דפסול ומעכבה אם הדביק אותם שדרכם להיות נפרדים ה"ה אם הפריד אותם שדינם להיות דבוקים וגוף אחד אכן בתוס' פ' המגרש אהך מלתא משמע איפכא דכתב שם וז"ל ולורכי לוי"ו כו' שמא אין צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשנה קצרה שיהא נראית יו"ד וכן רגל הה"א דלמהך מן הגג שמא אין צריך להרחיק אלא שלא יתחבר בגגה ושמא צריך להאריך הוי"ו ולהרחיק רגל הה"א שלא יטעו העולם בזה ונהגו להאריך ולהרחיק מיהו ודאי אין הגט פסול אם לא האריך וכן בלמהך אם לא הרחיק יותר מדאי עכ"ל. והשתא לפי מאי דקאמר מעיקרא דר"ל תלמודא בה"א למהך רק שלא יתחבר בגגה מאי איריא הך ה"א כולהו נמי בעי הכי אי סבירא לן דהדביק הנפרדים פסול ומעכב אע"כ אין קפידא לכל הפחות לעכב וגם כמדומה לי שלא נהגו לפסול כלל בקוצו של יו"ד אם חסירים הן בגט ואע"ג דכתב בהדיא בא"ז דמעכב אפשר דר"ל קוצו של יו"ד כדפרש"י פ' הקומץ דהוא רגל ימינית של יו"ד וה"נ מייתי א"ז בהלכות תפילין פרש"י ג"כ לפסק הלכה כמו אידך פירושא ואע"ג דכתב הכא סתמא נראה דסמך אמאי דכתב כבר שלא יכתוב משי"ט ובמשי"ט אין האותיות לגמרי כצורתם והילכתן אלא כעין נקודות ומקלות כתב עלה דאפי' קוצו של יו"ד לפרש"י מעכב ואע"ג דהוא עדיף ממשי"ט אפ"ה מעכב משום דאינו אות אלא כמו נקודה בעלמא אבל קוצו של יו"ד לפר"ת היינו הכפיפה לצד שמאל נוכל לומר דלכ"ע לא מעכב בגט אלא בתפילין וא"כ ההיא דמהר"ם בהלכות תפילין דכתב לא גרע מקוצו של יו"ד מחסר טפי שם האות משאם לא עשאם גוף אחד אמנם הואיל ונמצאו ראיות לכאן ולכאן נוכל להחמיר וליזהר אפי' בדיעבד לבו נוקפו משום דטעות בגט מביא לידי פסול ממזרות ואף כי האשירי כתב בהלכות ס"ת שאם לא הדביק אילו היודין באותיותיהן נשתנו צורת האות אלמא דפסל ולא מטעם דבעינן כתיבה תמה ולא שבורה וא"כ בגט נמי יש קפידא מש"ה כדלעיל: