תרומת הדשן/א/קצו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קצועריכה

כומר תקיף או שר שיש לו צלם או שתי וערב קבוע בבגדו או בכובע ובא יהודי כנגדו לכבדו להשתחות לו ולהסיר מצנפתו מפניו שרי או אסור:

תשובה יראה דטוב ליזהר ולמנוע בכל היכולת מלהשתחות נגדו בכה"ג דהשתחויה היא מן העבודה שחייב עליה כרת ומיתות ב"ד לכל ע"ז שבעולם אפי' אינה עבודתה בכך וכן זכורני בימי חורפי שהכומר מפראוסי"ן שהיה בווינ"א ממונה על כל הנכסים שהיו שם בפראוסי"ן וכל אותן הכומרים שתי וערב קבוע להם בסרבולים כשהיו היהודים באים אצלו בשביל עסקיהם ידע שלא יכבדוהו בעבור התועבה שכנגדו בפניו היה רגיל לכפול הסרבל ולכסותה כדי שיוכלו לכבדו. אמנם מצאתי ממש כנדון זה העתקה מתשובת מהר"ר יצחק מאופנהיים וז"ל על אודות הכומרים שיש להם צלם קבוע לפניהם בבגדיהם אם מותר לקום בפניהם ולהסיר הכובע. נראה לי שמותר להשתחות להם ולקום מפניהם ולהסיר הכובע נגדיהם מאחר שאין עושין עצמן ע"ז ואינם נעבדים אלא מפני גדולתן שהם שרים לא מפני שתי וערב שלהם וראי' מפ' ד' מיתות דקאמר להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אדם נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם אלמא מותר להשתחות למי שאינו נעבד. אבל מ"מ יעצים עיניו בכל היכולת או יקום טרם בואם עכ"ל. והיינו ממש כמו שאלותינו ואעפ"י שנראה לחלק בראייתם ואיכא למימר דודאי שרי להשתחוות לאדם שאינו נעבד ובלבד שאין לו צלם בפניו שלא יהא נראה כמשתחווה לצלם והכי איתא בתוס' פ' כלל גדול לחד שינוי דלהכי לא השתחווה מרדכי להמן אליבא דרבא דפטר עובדי ע"ז מיראה אלא משום דשני צלמים היה לו להמן על לבו. ובא"ז בהל' ק"ש כתב דאסור להשתחוות במודים בתפלתו כשהנכרי בא כנגדו עם שתי וערב. וכה"ג אמרינן פ"ק דע"ז נתפזרו לו מעותיו לפני ע"ז לא ישחה ויטלם דנראה כמשתחווה לע"ז ואם אינו נראה מותר ומעין המושך מים לפני ע"ז לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחווה לע"ז ואם אינו נראה מותר ופירש"י אינו נראה מותר כגון שפונה לאחוריו או לצדדין או כה"ג ואע"פ דבשותה ומלקט מעות שנתפזרו לו שפיר יש לו לתלות שהוא שוחה ומשתחווה בשביל צרכיו ולא בשביל הע"ז אעפ"כ אסור אא"כ שיהא אינו נראה בגוף השתחוויה וה"ה בצלם בבגדו דאע"ג דיש לתלות דבשביל הגדולה משתחוה ולא בשביל הצלם לא שרי. ושמא י"ל דכשנתפזרו לו מעות. ובשותה הואיל ולא שכיחי כולי האי לשחות ולהשתחוות בענין זה ומאן דחזי ליה שוחה ומשתחווה לא מסיק אדעתיה דבשביל המעות או כדי לשתות שוחה אלא סבור ודאי שלע"ז היא משתחווה דשכיח טפי מן האומות לכך בעינן אינו נראה בגוף ההשתחוויה. אבל בנ"ד דרגילות הוא טובא להשתחוות לשרים ולשלטונים חשיב שפיר אינו נראה. וצ"ע גבי הא דכתב לעיל משתי וערב הקבוע בבגדי השרים מפראוסי"ן היה נראה להתיר בהן טפי מהא דכתב במרדכי ר"פ הצלמים בשם ראבי"ה דשתי וערב שנושאים לזכרון לא מחמירינן בהו וכן אלו השרים אין להם שתי וערב אלא להודיע שהם מאותה המדינה. אמנם ההוא דמרדכי בשם ראבי"ה לא קאי אלא דאין לאסור אותו שתי וערב כדאסרינן צלמים שנעבדו אבל לענין נראה כמשתחווה להם אפשר אין לחלק. הנראה לענ"ד כתבתי: