תרומת הדשן/א/קסג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קסגעריכה

סירכא נמצאת יוצאת מן הדקים ונסרכה לדופן או למקום אחר ובדקו המעים מבפנים ולא מצאו שום ריעותא יש לחוש משום טרפות או לאו:

תשובה יראה דהדבר נוטה לאיסור ולא מבעיא לרש"י וחביריו דסבירא להו דאין סירכא בלא נקב וכל סירכא בקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ואינו מגין וסותם בריאה ובכל מקום שהנקב פוסל שם כדפרש"י שם בהדיא גבי קרום שעלה מחמת מכה בוושט וא"כ ה"נ הסירכא מוכח שניקבו הדקין וטריפה היא. וכעין זה מצאתי אח"כ הועתק כמדומה לי שהוא ממרדכי בני רינו"ס וז"ל יש לשאול לפי אותם שאומרים אין סירכא בלא נקב אם סירכא נמשכת מן המרה או מסומכיה דטחול וכה"ג אם יש לחוש לנקב או דילמא דווקא בריאה ששואבת כל מיני משקה עכ"ל. ונראה דאפילו לפי' ר"י והרמב"ם דסבירא להו דיש סירכא בלא נקב ולא מטרפינן הסירכא אלא משום דסופה להתפרק ותנקב וכיון דסופו לינקב טריפה ולפי טעם זה היה לחלק ולהתיר ונימא דדווקא לגבי ריאה שקרומיה רכים ודקים ודאי אמרינן דסופו לינקב אבל בשאר אבר אע"פ שנקובתו במשהו הואיל ועורו חזק ועב דילמא אין סופו לינקב וי"ל נמי אדרבה לאסור דדווקא סירכא דריאה סוברים ר"י והרמב"ם דבא בלא נקב כדכתבו התוס' הטעם ובסמ"ג והגה"ה במיימון בארו עוד יותר דלפי שהריאה שואבת כל מיני משקים היא לחה מבחוץ ונדבק בה קרום ונעשה סירכא ע"י כך אפילו בלא נקב ולפי זה בשאר איברים דליכא למימר הכי אית לן למימר דודאי ע"י נקב בא דאל"כ לא היה אפשר להיות נדבקת מבחוץ ואין נראה נמי לדקדק אדרבה מדברי רש"י דדווקא בריאה פסולה הסירכא שהרי כתב בהדיא דלפי שהריאה שואבת כל מיני משקים נעשים המשקים עב בתוכה ויוצא מעט מעט דרך נקב עד שנעשית הסירכא משמע לפום ריהטא דדווקא משום האי טעמא תלינן הסירכא בנקב. אמנם י"ל דאורחא דמילתא אמר רש"י ופירש לפי שהסירכות מצויין יותר הרבה בריאה מבשאר אברים קאמר טעמא עלה ומוכח ג"כ מאותו טעם דע"כ אין סירכא בלי נקב מדמצויות הן יותר בריאה וטעמא דר"י משום דלחה מבחוץ לא ס"ל דאפשר סבר דגם בני מעיים והטחול וכן הלב וכבד לחין הן בבהמה ובחיה מחוץ וא"כ כיון דיש לנטות הסברות לכאן ולכאן לית לן למיזל לקולא בספק טריפה דמחמירינן בהו טובא. וכ"נ להוכיח קצת מן המרדכי דבכל האיברים שהנקב מטריף בו סירכא נמי מטריפה ביה דכתב בשם גאונים דטרפשא דכבדא שנקבה נקב מפולש טריפה אבל אם נסרכה כשירה ומקשה רבינו ברוך עליה ממה נפשך אי סבירא להו דדינה כריאה למה ליה מפולש אפילו נסרכה נמי יהא טריפה ועמד בקושיא והשתא מאי קשיא ליה אפילו נסרכה נמי דילמא לעולם דינה כריאה להטריפה בנקב במשהו מ"מ בסירכא לא מטרפא מהאי טעמא דלעיל שהרי שואבת כל מיני משקים או משום דקרומית דריאה רכין ודקין הן משא"כ בטרפשא דכבדא אע"כ סבירא להו דכל מקום שהנקב מטריף. סירכא נמי מטרפת וטרפשא דכבדא לפי דברי הגאונים טעמא אחרינא אית ביה כדמפרש בתר הכי במרדכי וכן בהגה"ה באשירי שם דניקבה הטרפשא דטריפה אינה משום טרפשא עצמה אלא משום דאיכא הוכחה דסופו של הכבד כולו לינטל כדאמר גבי הוריקה כבדה כנגד בני מעיים ולכך י"ל דדווקא בנקב מפולש קים לן הכי שתינטל הכבד ולא באינה מפולש וכ"ש שלא ע"י סירכא אבל בכל מקום בכל אבר שמטעם עצמה הנקב מטרף בו ה"ה ע"י סירכא טריפה. הנראה לע"ד כתבתי: