תרומת הדשן/א/קכט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קכטעריכה

דיו שהוא מבושל בשכר שעורים ובסממני הדיו כגון טחינת עפצים ויטראו"ל שאנו קורין גליצ"ן שטיי"ן שרי לכתוב בו בפסח או לאו:

תשובה יראה דשרי לכתוב בו וראיה מהא דגרסינן פ' כל שעה וכדרבא דאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו וכתב אשירי והוא שנפסל מלאכול לכלב כגון פת שעיפשה ויש שרוצים לומר דאפילו באכילה שרי דעפרא בעלמא הוא. ולא מסתברא אע"ג דבטלה דעת האוכלו אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל ליה אסור וכ"כ הרב הברצלונ"י וק"ל ע"כ. וכעין זה כתב הרמב"ם דבר שנתערב בו חמץ אע"פ שאינו מאכל אדם כלל כגון הטריא"ק וכיוצא בהן אע"פ שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד לאחר הפסח אע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהו ע"כ. ונראה דדיו המבושל בסממנים דלעיל שהן מרים יותר מראש ולענה ודאי נפסל משתיית כלב קודם הפסח והוי כחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה לאחר זמנו ואע"ג דכתבו תוס' פ' אין מעמידין בשם ר"י דדיו המבושל ביי"נ למאן דפסק דסתם יינות אסור בהנאה לא שרי לכתוב באותו דיו ואפי' רבינו תם דפסק סתם יינות מותר בהנאה נכון להחמיר משום דלפעמים נותן הקולמוס בפיו בעוד שיש עליו דיו והוא נעשה מיין של נכרים ע"כ וא"כ לפ"ז יש לנו להחמיר ג"כ בדיו של שכר בפסח מהאי טעמא דהא מסיק אשירי וכן בשם הרב הברצילונ"י דאסור באכילה וכן משמע מדברי הרמב"ם דלעיל. וי"ל דלא צריכינן להחמיר בנ"ד דנראה דהא דאסרי גאונים דלעיל חמץ שחרכו קודם זמנו באכילה היינו משום דכיון דמחשבינן ובעי למיכליה לא איפסיל לדידיה מאכילת אדם וכ"ש מאכילת כלב. וכן משמע בפשיטות לשון אשירי לעיל. אבל במה שנותן הקולמוס בפיו כדי להחזיקה ואגב זה טועם מן הדיו בלא כוונה לא מחשבינן בהא מידי וק"ל הוא דדיו של יי"נ אסור אפילו בכה"ג בלא מחשבינן ולמ"ד סתם יינם אסור בהנאה לא שרי אפילו לכתוב בו אפילו אי נימא דאיירי ר"י בדיו שנפסל משתיית כלב. בנ"ד מ"מ לא דמי דהתם היי"נ כבר חל עליו האיסור בעוד שהיה ראוי לשתייה ותו לא פקע מיניה איסור שתייתה ואיסור הנאה למאן דאסר בהנאה ונהי נמי דאפשר דמדאורייתא פקע כה"ג כדאמרינן פ' בתרא דביצה דאמר רב חסדא אפשר לנבילה שתיעשה שחוטה כלומר שתהא מוסרחת ותהא מותרת מאז כשחיטה מכל מקום מדרבנן לא פקע. ותדע דהא לא קאמר רבא חרכו לאחר זמנו דמותר בהנאה אלא דוקא קודם זמנו משום דתו לא חל עליו האיסור ונ"ד נמי לא חל עליה האיסור אבל דיו דיי"נ הוי כחרכו לאחר זמן ואחד מהגדולים העתיק בשם רא"ם דיו המבושל בשכר מותר להשהותו בפסח ע"כ אין להוכיח מזה לאסור לכתוב בו מדלא כתב להתיר רק השהה דרמב"ם דלעיל כתב נמי על הטרייק"א ואע"ג דמסתמא שרי ליה בהנאה דגרע טפי מפת שעיפשה הנראה לע"ד כתבתי: