תרומת הדשן/א/צז

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צזעריכה

הא דתנן מנענע בהודו תחלה וסוף ויש פי' אחר דמפרש דס"ל תחילת הפסוק וסוף הפסוק וכן בסמ"ק דיש להחמיר ג"כ כאותו פירוש נהגינן הכי או לאו:

תשובה יראה דלא נהגינן להחמיר בהכי וכן לא ראיתי גדולים שהיו מנענעים הכי ואע"ג דבההיא בעיא דא"ר זירא הכא חד והכא חד כתב אשירי בשם תוס' ור"ח דאע"ג דניענוע אינו אלא מדרבנן אפ"ה משום חביבה מצוה אזלינן לחומרא בההיא בעיא דלא איפשיטא וא"כ הוי לן נמי להחמיר לפי כל הפירושים. אפשר משום דהך הפירוש לא פרש"י כן וכן א"ז ואשירי ומרדכי כולם דחו ליה וכתבו דלא נהירא להו ולכך לא חיישינן לה מ"מ נהגינן לחלק הניענוע מל"ו כוחות בכל הפסוק מקצתן בתחילה בהודו כי טוב ומקצתן בכל"ח והכי שפיר דמי וליכא מאן דפליג ואפשר דאותו פי' דלעיל סבר כראבי"ה דניענוע דל"ו כוחות אינו אלא ניענוע בעלמא כי היכי דלא תיקשי עליה קושיא משום דאיך שייך לנענע ב' פעמים בפסוק אחד ומסתמא דוקא ניענוע גמורים לא שייכים בפסוק אחד אבל לנענע מעט בכל תיבה למה לא יהא שייך ואם נאמר הכי א"כ אנן שמחלקין הניענוע בכל הפסוק נפקינן נמי ידי אותו פי' וק"ל. ועוד נראה דבהודו שבסוף המזמור שכופלים אותו צריך לנענע ניענוע גמור ל"ו כוחות בראשונה כשכופל אותו ג"כ וראייה מאנא ה' הושיעה נא דאינו ג"כ אלא פסוק אחד ואפ"ה מנהג פשוט לנענע בכל פעם ניענוע גמור: