תרומת הדשן/א/כד

שאלה כדעריכה

שאלה. מה שנהגו באושטר"ייך וכן במקצת מדינות, שפרשת שירת הים ועשרת הדברות בשבתות שחלו אותן הסדרות, וכן בשביעי של פסח וביום ראשון דשבועות, כשמגיע ש"צ לקרוא אותן פרשיות אינו קורא, אלא מתחיל אותן והקהל קורין אותן מחומשים שלהן, והש"צ מסיים בספר תורה רק פסוק האחרון בקול רם, יש ליישב מנהג זה או לאו.

תשובה. יראה דיש ליישב בטורח ולא ברווחא דמילתא כלל. ונראה דסמכינן אהא דכתב אור זרוע וזה לשונו: דכיון דנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, ודווקא בקול רם, אבל בלחש שרי אם יש עשרה ששומעין קריאת התורה. ולקרוא שתים מקרא ואחד תרגום בעת קריאת התורה שרי לכולי עלמא, עכ"ל. ופירש בהגה"ה במיימון הטעם דשרי, משום דבאותו עניין קעסיק. והשתא שמעינן מינה היכא דעסיק באותו עניין, אין צריך לשמוע קריאת התורה אפילו ליכא עשרה ששומעין קריאת התורה, כך משמע באור זרוע הגדול, דהא דכתב "ולקרוא שנים מקרא ואחד תרגום שרי לכולי עלמא" קאי אמאי דכתב לעיל מיניה דברי הגאונים, דחד מצריך בלחש וחד מצריך שיהא עשרה שומעין, וקאמרינן עלה דשנים מקרא ואחד תרגום שרי לכולי עלמא, אלמא אפילו אי ליכא עשרה שומעין. והא דבעינן בלחש, היינו משום שלא יבטל אחרים משמיעה, ובנדון דידן דכל הקהל קורין ולא שומעין, אין קפידא בקול רם, הואיל ובאותו עניין קעסקי, משום חבוב הפרשיות שרוצים לקרות כל אחד בעצמו, והש"צ קורא אותן מספר תורה, נפקי בקריאותה אפילו לא שמעי לה, דבסתמא דמילתא איכא אחד או שנים אצל הש"צ ששומעין קריאתו. ואף על פי דאינך לא שומעין, די בכך, דכל הפחות מעשרה חד הוא.

אבל אין ליישב המנהג דמשום דבלאו הנך פרשיות קורין שבעה בתורה, שהן חובת היום, ואותם שקורין מהנך פרשיות קורין לו גם כן ג' פסוקים קודם שיגיע לפרשה זו, ובהא נפקינן אפילו אי לא הוה קרינן הנך פרשיות כלל; דהא ליתא, דבהגה"ה במיימון כתב שאם קרא ודילג פסוק אחד, אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי אין צריך לחזור אם קוראין י' פסוקים בלא הדילוג, אבל בשבת אם דילג פסוק אחד חוזר וקורא אותו אפילו לאחר שהפטיר והתפלל מוסף. הא קמן דאפילו פסוק אחד מעכב בשבת, כל שכן פרשה כולה.

ואף על פי שיישבתי המנהג, מכל מקום נכון למי שמדקדק במעשיו שיעמוד אצל השליח צבור ויקרא עמו אותן פרשיות מספר תורה. ואם אינו יודע לקרות, ישמע קריאת ש"צ. אך בשביעי של פסח וביום ראשון דשבועות אין קפידא כל כך, הואיל וקראו כבר הפרשיות בשבתות שלהן, והוי כמו מנחה דשבת ובשני וחמישי וק"ל.