תרומת הדשן/א/דיני עירוב ותחומין


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עגעריכה

הכשר מבוי שנפלה בשבת ואותה העיר מוקף חומה ישבה ולבסוף הוקף כסתם עיירות שרי לטלטל באותו מבוי באותו שבת או לאו:

תשובה יראה דיש להתיר כמו שאבאר קבלתי שאחד מהגדולים הורה כך להתיר הלכה למעשה ונתן טעם לדבר דכה"ג אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כיון שהכשר המבוי קיים בשעה שקדש היום אע"ג דכתוב בא"ז ובהגה"ה באשירי פ' קמא מייתי מבוי שנטלה קורותיו או לחייו לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה הואיל וליתינהו למחיצות ומייתי ראיה על זה מפרש"י אמר הגדול ההוא דההיא מיירי בעיר שאינה מוקפת חומה דהתם ודאי ליתינהו למחיצות. אבל עיר דמוקפות חומה דכולה חשיבא רה"י גמור ע"י הקף חומה חשיב שפיר איתינהו כיון דעדיין אף לאחר שנטל הכשר המבואות רה"י גמורה הוא והכי מחלק בהדיא בתוספות ובאשירי פ"ק גבי כותל בין שתי חצירות שנפל דחשיב איתינהו למחיצות הואיל ומחיצות החיצונות קיימי שעל ידו נעשית החצירות רה"י וה"ה בנ"ד. ושמעתי שאחד מהגדולים אחר לא רצה להסכים להתיר זה וכן עוד אחד מהגדולים היה סובר להחמיר מהא דאמרינן פ"ב דירושלים כרמלית היתה אף קודם שנפרץ בה פרצות אע"פ דהיתה מוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה וא"כ חזינן מוקף חומה לא משמע רה"י. וה"נ מסיק רבי אפרים מרעגנשבור"ג במרדכי פ' מי שהוציאו דאין שום עיר שמותר לטלטל בה בתורת רה"י ונראה דדברי המתיר עיקר הם דרש"י פי' פ"ק דנעילת דלתות הוי עשוי ליה לירושלים כחצר שלא עירבו וכ"ז שלא עירבו הוי כרמלית ולא מחייבין והכי אמרינן פ"ב דירושלים היתה כחצר של רבים שלא עירבו בה והא דקאמרינן נמי דכרמלית היתה רוצה לומר דין כרמלית דאסור לטלטל בם מדרבנן ולישנא דתלמודא נקט דפריך פ"ב ורבנן אמר להו רבי מאיר רה"ר ומהדרי אינהו כרמלית בתמיהה. ותלמודא גופה נראה דנקט הכי משום דלגבי רה"ר שייך למינקט כרמלית ותו דלעיל מיניה בההוא פירקא בעי תלמודא אמתניתין דכי האי כרמלית מאי אביי אמר היא היא רבא אמר היא גופיה גזירה כו' ואההיא סברא נמי פריך הכא כדפרש"י ע"ש ותדע דרש"י סבר דלאו דוקא כרמלית היא דהא פ' מי שהוציאוהו גבי הנהו דכרי דאתו למברכתה דעיר מוקפת חומה או שיש לו מחיצות חשיבה רה"י כדיר וסהר וסתמא קאמר ולא מפליג בין בקעי בה רבים ובין אין בה רבים. ועוד נראה ראייה גמורה מהא לינהג היתירא בנ"ד דהתוספות ואשירי ומרדכי בשם ר"י כתבו בפ' הדר ישראל אחד הדר בכרך המוקף חומה שהוא מותר לטלטל בכל העיר הואיל ודלתות נעולות בלילה ומור"ם הוסיף אפי' אין דלתות נעולות בלילה שרי דכיון דיש לה מחיצות הוי לה כחצר של רבים דלא פלוג רבנן בין חצר גדולה לקטנה ע"ש והכי נהגו עלמא היתר פשוט. וא"כ שמעינן דעיר המוקף מחיצות לאו כרמלית היא אלא כחצירות שלא עירבו דאי כרמלית היא מאי מועיל הך טעמא דדירת נכרי אינה אוסרה מפני שהיא כדירת בהמה הא בכל כרמלית אסור לטלטל אפי' אי ליכא מאן דאסר וכיון דלענין הך מלתא משוינן לעיר כחצר גדולה דרה"י גמורה היא אמאי לא נשוה אותן ג"כ רה"י לענין שבת הואיל והותרה הותרה כיון דאיתינהו למחיצות. אמנם נראה שאם הענין כך שעושין הכשר מבוי לצורך שעה כגון לחופה ולברית מילה ואז רגילין הוא כמה פעמים שקרוב לודאי שהנכרים שוברים ההכשר באותה הלילה מחמת שלא הורגלו בו אם הענין כך הוא לא אמרינן שבת הואיל ועומד הוא לסתור והכי איתא בהדיא במרדכי פ' הדר ובתוספות ובאשירי נמי מוכח הוא דאפי' לענין עירוב אם עומד הוא להתבטל לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה וכ"ש לענין מחיצות דלא אמרינן הכי דנהי דעדיין מחיצות החיצונות קיימות מ"מ גבי עירוב דלא נפלה שום מחיצה הוי עדיף טפי. ועוד נראה אם כשנמצא שהכשר המבוי נשבר וספק הוא אם נשבר מבע"ש מבעוד יום או לאחר שקדש היום אפ"ה שרי דמוקמינן ליה אחזקתן והשתא הוא דנשבר דקי"ל כחמשה זקנים דסברי כה"ג ספק עירוב כשר כדאיתא במרדכי פ' בכל מערבין והטעם משום דמוקמינן ליה אחזקתן והשתא נשבר כדמוכח התם בגמרא ומסיק שם במרדכי דלגבי עירוב חצירות אפילו ליכא חזקה כשר בספק ואין נראה לחלק בזה בין עירוב למחיצות דהא מ"מ תרוייהו דרבנן נינהו ותלמודא לא מחלק התם בין רבנן לדרבנן לענין חזקה אלא היכא דלחד דרבנן יש לו עיקר מן התורה ולאידך אין לו עיקר הלא"ה מדמה לכולהו דרבנן אהדדי לענין שמועיל חזקה ובפ' כיצד משתתפין פסק אשירי בשם רשב"ם דכוחו בכרמלית גזור רבנן אבל כוחו בחצר שאינה מעורבת לא גזור א"כ לדעת אחד מהגדולים דמתיר לעיל דמשוה עיר המוקפת מחיצות לחצר שאינה מעורבת שרי לשפוך מים בצנור שבחצר אע"פ שמקלח מן החצר לחוץ למקום שאינו מעורב דכוחו בחצר שאינו מעורב לא גזור. הנראה לעניות דעתי כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עדעריכה

מה שנוהגין בכל המקומות לעשות הלחיים מסיד מחוי בעובי ולא כלום ובמרדכי משום מהר"ם משמע דבעי כעובי אצבע:

תשובה יראה דאין למחות ולבטל מנהג זה שכבר נתפשט בכל המקומות וכן שמעתי מאחד מהגדולים שפ"א בא חד מרבוותא לניאוש"ט ורצה לשנות הלחיים שהיו שם מקדם ולעשות כעובי אצבע על פי המרדכי ולא רצו המנהיגים שהיו בעיר להניחו לעשות כדי שלא להוציא לעז על הראשונים כי יאמרו הכל שחללו שבת בהוצאה והכנסה וטלטול. ונראה דהמדקדק בדברי מור"ם יתבאר לו דהא דכתב דבעינן כעובי אצבע מוכח דלא קאי אלא אמבוי שתקנוהו רק בלחי דהתם בעי שיעור לעובי הלחי משום דהא דתנן לחיים רוחבם ועוביין כל שהו מפרש בגמר' כמה כל שהו תני בר חייא אפילו כחוט הסרבל הא פחות מחוט הסרבל לא מהני דהכי אמרינן פ' אלו עוברין ופ' העור והרוטב דקאמרינן התם אבל לאחוריו אפי' מיל אינו חוזר וקאמרינן עליה ומינה מיל אינו חוזר הא פחות ממיל חוזר וכן בפ' אלו טריפות. אבל מקמן אפילו כטרפא דאסא טריפה וכתב שם במרדכי דפחות מטרפא דאסא כשר אפילו אם הכשר המבוי בצורת הפתח דלא מפרש תלמודא שיעורא אלא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גבה איכא למימר דבמשהו סגי. וכן משמע לשון מהר"ם דכתב דסיד מחוי כעובי אצבע חזק טפי מחוט הסרבל משמע דדוקא אענין לחי קאי ולא אצורת הפתח ואע"ג דבתחילת התשובה הזכיר ג"כ צורת הפתח אפשר דהשואל ודאי שאל ותמה ג"כ על צורת הפתח אבל מהר"ם שהשיב מעובי אצבע לא קאי אלא אתורת לחי וצורת פתח לא איצטריך ליה ליישב דבעובי כל דהו סגי. ותדע דלא קאי אלא אמבוי שהכשירו בלחי או בקורה ולאו אצורת הפתח דהא מסיים בה שהקורה על גבה יש בה לקבל אריח וקורה ובצורת הפתח פסק שם במרדכי בהדיא דצורת הפתח סגי בקנה עליון בכל דהו אע"כ קאי אתורת לחי וקורה אעפ"כ צורך הוא ליישב מה רוצה לומר מ"מ מתיישב הוא למדקדק אין להאריך בזה. וכ"ת היאך יועיל מיחוי הסיד בכל שהוא בצורת הפתח הא בעינן שתהא בריא להעמיד בה דלת של קשין י"ל דע"י הכותל שהסיד טחוי ומחוי בה חשבינן להו בריאה נדחקתי קצת כדי ליישב המנהג ברוב מקומות שאין נוהגין לעשות הכשר כל המבואר רק בצורת הפתח ולא בלחי וקורה אפילו בפחות מעשר וכן נראה נכון וראוי כיוון דרוב עיירות עתה מוקפין חומה בישב ולבסוף הוקף וא"כ כל העיר הרי היא כחצר של רבים שאינה מעורבת כמו שבארתי יפה כתשובה אחרת. וא"כ הבא לתקן המבואות שבתוכה צריך לתקנה כדרך שמתקנין ומכשירין כשבאין לחלוק חצר אחת לשלשה וארבע רשויות אם היו בחצר שבילים קטנים בין בית לבית שהי' צריך לתקן צורת הפתח או ב' פסין משהוין כדאיתא בהגה"ה במיימון בשם מהר"ם. אמנם תמיה אחרינא קא חזינן בהך תיקון דמחוי הסיד הטחוי בכותל דזימנין טובא אתי לידי תקלה כי הכלבים וד"א רגילים להתחכך בכתלים ומוחקין מן הכתלים כל מחוי הסיד למטה סמוך לארץ יותר משלשה טפחים מן הקרקע ולמעלה ותו לא חזי לא ללחי ולא לצורת הפתח דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה ולא מסקי אינשי אדעתייהו ומטלטלי באיסור:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עהעריכה

פרדס גדול יותר מבית סאתים מוקף חומה של אבנים אבל לא הוקף לדירה ומבקשים לטלטל בו בשבת וצריכים לעשות בו שיהא מוקף לדירה בישב ולבסוף הוקף ולכך לא מהני אם יכינו ביה דירה לאחר ההיקף והיו צריכין לפרוץ החומה ולחזור ולבנותה וזה קשה להם יש שום תקנה קלה לדבר או לאו:

תשובה יראה דיש למצא תקנה קלה לדבר אם החומה כענין זה כמו שאבאר ומ"מ אותה תקנה לא אליבא דכ"ע הוא בפ"ב בעירובין אמרינן דקרפף שלא הוקף לדירה פורץ בה ביותר מי' אמות וחוזר ובונה אותה פירצה לשם דירה קרינן ביה הוקף לדירה בהכי וא"כ אם החומה אינה גבוה רק י"ט טפחים יש כאן תקנה שיעשה בית דירה בפרדס ואח"כ ישפוך עפר לצד החומה מבחוץ ומבפנים יותר מי' אמות לאורך החומה ברוחב ד' טפחים לפחות ובגובה פחות מי' טפחים מעט ונמצא החומה שלמעלה מן העפר ג"כ פחות מי' טפחים ואז החומה נחשבת כפרצה כנגד כל אותה העפר לאורך שהרי יש דריסת הרגל מקרקע העולם על עפר הנשפך שהוא פחות מגובה עשרה. ומהחומה נמי יש דריסת הרגל שגם הוא פחות מי' וכל פחות מגובה עשרה לא מחיצה איקרי וכפתוח וכפרוץ דמי והכי איתא ומוכח בכמה דוכתין במס' עירובין ויניח כך העפר בצד החומה שבת אחת לפחות ואח"כ יפנה כל העפר שם ונמצאת המחיצה חזרה למקומה והרי מחיצה זו נעשית לאחר שנעשה בו בית דירה וחשיב שפיר מוקף לדירה בכה"ג ואע"ג דמחיצה זו נעשית מאליה ע"י שפרץ משם מה בכך הא מסקינן התם בפ"ב גבי ננעלו מחיצות התחתונות דמחיצה הנעשית מאליה אע"ג דלגבי נכסי הגר לא מהני לגבי שבת בכה"ג מהני. אכן הוא קשה בגווה דהך ששופך בצד החומה עתיד לפנותו הוא ע"כ דאל"כ לא הועיל כלום בתקנתא ובפ' חלון ופ"ק דסוכה אמרינן בהדיא דעפר דעתיד לפנותו לא הוי מיעוט לענין מחיצה ודוקא תבן ובטלו ועפר סתם הוי מיעוט אמנם בהך ביטול פליגי רבוותא פ"ק דסופה דכ' שם אשירי ומרדכי דראבי"ה ור"ח סברי בעינן שיבטל בפיו לעולם ורש"י פי' שם דלא בעינן אלא שיבטל בפיו לכל ז' ימי החג ומסיק אשירי כרש"י ומייתי ראיה ממיעוט דכותל וחריץ דפ' חלון דלא הוי התם אלא ביטול לאותו שבת דקאמר התם דבר הניטל בשבת אינו ממעט ודבר שא"צ ממעט. ומהשתא לדעת ר"ח וראבי"ה דבעי ביטול לעולה ודאי לא מצינן למיעבד תקנה דילן דפרישנא לעיל אבל רש"י ואשירי דקאי כוותיה מהניא תקנה דילן דהא ע"כ מבטלו לשבת אחת דאין העפר ניטל בשבת וכה"ג איתא התם פ' חלון גבי חריץ שמלאו בארנקי שיש בו מעות הוי מיעוט דמשום איסור שבת צריך לבטלו שם והיה נראה לחלק אפי' לר"ח וראבי"ה מהניא תקנה דילן דהא דבעי אינהו ביטול לעולם היינו לענין מחיצה דסוכה דאורייתא אבל טלטול שבת מדרבנן מודו דמסתמא לא פליגי אההיא דפ' חלון דמהני ביטול לאותו שבת כמו דבר שאינו ניטול אמנם בתוס' פרק חלון בההיא סוגיא מוכח דלא מחלקין הכי וע"ש דמקשינן מרשויות שבת דאורייתא ומטומאת אהל דאורייתא ואין נראה לחלק בנ"ד דלא תיהני משום דעיקר תקנתו ע"מ לפנותו הוא דמה בכך ארנקי נמי ודאי עתיד ליטלה משם ומה לי אם מכוין כדי לפנותו או אם עתיד ודאי לפנותו:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עועריכה

ראובן הדר בעיר המוקפת חומה יחידי ושמעון עובר דרך אותו העיר עם בני ביתו ויש לו כעס עם ראובן שאינו רוצה ליכנס לביתו ונכנס בשבת לביתו של נכרים מותר שמעון להכניס ולהוציא ולטלטל באותו העיר או לאו:

תשובה יראה דצריך דקדוק יפה בדבר כמו שאבאר אחד מהגדולים העתיק משם מרדכי ר"פ הדר כמדומה לי שהוא במרדכי דבני רינוס וז"ל חצירו של נכרים דהיינו כדירה של בהמה וישראל המתארח שם מותר להכניס ולהוציא ואם יש שם ישראל אחר אסור לישראל האורח להוציא מבית לחצר אבל אותו ישראל מותר ואין הישראל האורח אוסר עליו עכ"ל והשתא לפי פסק זה בנ"ד היה הישראל שנכנס בביתו של נכרי אסור להוציא ולהכניס ולטלטל באותו העיר דהא דשרינן לישראל בעיר המוקפת חומה יחידי לטלטל בכל העיר היינו מטעם דחשבינן כל העיר כחצר גדולה ובחצר קי"ל דישראל הדר בחצר יחידי ובה כמה נכרים שרי לטלטל בכל החצר בלי שום תיקון ודוקא ששני ישראלים דרים עם הנכרי אוסר הנכרי עליהם כדמפרש טעמא בפ' הדר דגזרו רבנן שמא ילמוד הישראל ממעשיו של נכרי ובישראל אחד לא גזרו משום דלא שכיחי דדייר הנכרי יחידי א"כ הישראל הדר שם אוסר על המתארח שם בכה"ג אע"ג דחצר רה"י גמורה היא לכ"ע כ"ש ישראל הדר בעיר המוקפת חומה עם הנכרים דאיכא מרבוואתא במרדכי פ' מי שהוציאוהו דלא חשיב רה"י גמורה שאוסר בה על המתארח ושובת באותו העיר. אמנם במרדכי דבני אושטרי"ך לא נמצא פסק זה כלל ואי לא דמסתפינא ה"א דפסק תמוה מאוד הוא דנראה דשפיר מוכח בתלמודא דאין בעה"ב אוסר על האורח כלל אפי' אם מתארח בבית אחר דתנן בטל להן רשותו שלהן מותר לו ולהן ומפרש בגמרא משום דהוי כאורח גבייהו ואע"פ דהתם אינו מתארח בביתם אלא מפני שבטל רשותו חשיב כאורח ומותר הוא עצמו בשלהם ואינהו לא אסרי עליה משום דהוי כאורח לגבייהו כ"ש אורח ממש דלא הו"ל כח דירה מעולם בחצר שאין בעה"ב אוסר עליו. ותדע דכ"ש הוא דגבי ביטול רשות דחמשה שבטלו רשותן לאחד אינם מותרים לא בשלו ולא בשלהם ומפרש טעמא משום דחמשה לגבי חד לא הוי אורחים ואלו חמשה שנתארחו ממש אצל האחד ודאי כולהו שרי לטלטל בביתו ובחצירו כדמוכח התם גבי ה' חבורות ששבתו בטרקלין שכתבו שם תוספות ושאר החכמים דאם יש לאחד סופרים ומלמדים בביתו אפילו אם חלוקים הם בפתן גם יש לכל אחד חדר בפני עצמו לישן שם א"צ לערב ומפרש התם טעמא ולא איצטריך לההוא טעמא אלא משום דהנהו סופרים או מלמדים אינם דרך אכסנאי אלא דרך קבע יותר מל' יום אבל אם היו באין רק דרך אכסנאי אע"ג דהוו חמשה או עשרה פשיטא דהוו אפי' כולהו כאורחים ואין בזה ספק ואכתי יש לחלק ולומר דודאי בעה"ב אינו אוסר על האורח אפי' אם האורח בבית אחר בפני עצמו והנ"מ היכא דליכא תרי ישראל דאסרי אהדדי אבל בנ"ד ובההיא פסק דמרדכי דלעיל דאיתנהו נכרים דדיירי בדירת קבע אע"ג דרבנן שוינהו דירתם כדירת בהמה מ"מ היכא דדיירי בהדייהו תרי ישראלים דשכיחי דדיירי משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו של נכרי אסרי רבנן דדירתו חשוב דירה וא"כ י"ל ה"נ איכא למיגזר על הישראל והאורח שיאסר עליו הנכרי דלא ליתי לדור בתדירות עם הנכרי בחצר וילמוד ממעשיו שהרי לא חייש לש"ד הואיל וישראל אחר ג"כ שרוי בקבע בחצר אבל ישראל הדר בקבע אין לגזור עליו דאיהו ודאי חייש לש"ד שאינו בוטח על האורח מפני שאינו קבוע לשם נראה להוכיח אפי' בכה"ג אין לאסור על האורח מההיא דלהמן בר ריסתקא דאמר אביי זילו בטילו רשותייכו גבי חד והו"ל במקום נכרי יחיד ופרש"י אע"ג דאינהו אסורים להוציא מחציריהם לתוך המבוי כדתנן נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורים עכ"ל ובלשון הזה מייתי התוס' והחבורים. והשתא אי ס"ד דכשיש ישראל שרוי עם הנכרי אוסר על הישראל האורח א"כ מה צריך רש"י לאתויי ראיה דאינהו אסורים מדתנן נתנו לו רשותם הוא מותר והם אסורים ומפרש הטעם בגמ' משום דאינהו לגבי חד לא הוי אורחים הא אפי' אי הוה אמרינן דהוו אורחים מ"מ אסורים משום דאותו שנעשה יחיד אצל הנכרי אוסר עליהם שהרי הוא קבוע עם הנכרי והם נעשה אורחים ותיפוק לי' מש"ה אינהו אסורים אע"כ מהא טעמא לא הוי אסורין אמנם קשה לסתור פסק ערוך הנמצא בחבור מדקדוק גאונים אך מ"מ גם האסור תמוה הוא מאד ובענין נ"ד אין להורות להתיר בפשיטות וגם אין למחות ביד הנוהגים היתר באין ולא ורפיא בידיה. הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עזעריכה

הא דפסקו הגאונים שאסור לערב ע"ת אלא לדבר מצוה אם יש לישראל פרדס יפה חוץ לתחום והיה חפץ ללכת שם ביו"ט ע"י עירוב כדי לטייל ולשחוק שם לשמח ביו"ט ע"י עירוב חשיב כה"ג לדבר מצוה או לאו:

תשובה יראה דשרי לערב כה"ג דהולך ביו"ט לטייל חשיב לדבר מצוה והכי איתא באשירי ובהגה"ה במיימון בשם ר"ת דמוציאין הקטן ביו"ט אם אביו רוצה ללכת לטייל בשמחת יו"ט ולא יוכל להניח הקטן יחידי בבית וחשיב הך הוצאה לצורך יו"ט כמו קטן למולו וס"ת לקרות בו ותו נראה דבכל דהו חשיב דבר מצוה לערב בשבילו דהרמב"ן כ' דאם רוצה לערב כדי להקביל פני רבו או חבירו הבא מן הדרך שרי ואלו לעבור במים עד צווארו ביוה"כ כתב הרמב"ם דההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו שרי וחבירו לא נקט התם וכ"כ באשירי בשם הרי"ץ גאות דדוקא ת"ח שגדול ממנו בחכמה שרי לעבור כדי להקביל פניו אבל השוה לו לא. אפס אין נראה להביא ראיה מהתם דהתם שרי להעביר אפי' כדי לשמור פירותיו דאינו דבר מצוה כלל ומ"מ הא חזינן דלהקביל פני חבירו לאו מידי חשיב ולענין עירוב שרי אלמא אזלינן בה לקולא: