תרומה הבדילנו

"תרומה הבדילנו" הוא פיוט, שנוסף לתוך הקידוש של ליל הסדר, ומשולב בו. להסברים נוספים, ראו להלן במבוא.

הפיוט, משולב בתוך הקידוש

הקידוש מופיע בגופן מודגש; ההרחבה הפיוטית בגופן רגיל

ברוך אתה ייי אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן:

ברוך אתה ייי אלוקינו מלך העולם
אשר קדשנו מכל עם
ורוממנו מכל לשון
בחר בנו ויגדלינו
רצה בנו ויפארינו:
תרומה הבדילנו מכל עם
ארץ חמדה הנחיל אותנו
קידש את שמו בעולם
בגלל אבות שעשו את רצונו
גבורות עשה - למענהו ואין חקר לנפלאותיו:
עדת קדושים אותנו קרא
כרם חמדה ונטע שעשעים
ויקראם סגולה לשמו
וראשית לקחם מכל גויי הארצות
שהם משולים בצבא מרום
ומכוננים ככוכבי רקיע
ויהיו עליונים בקרב תבל
ונכבדים על כל האומות
זיו פניהם כזיו השמש
ומראה דמותם כמלאכי שרת:
להם יראו מלכים   וקמו שרים
וישתחוו למען ייי צבאות אשר בם בחר:
כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ייי:
ו[י]קדשנו קדושות עולם
ושמו הגדול עלינו קרא
אותנו קרא עדה לשמו
סגולה ונחלה מימות עולם:
ויקרבינו לפני הר סיני
ויגישינו לפני חורב:
ויורישינו דברי חיים כתובים באצבע הדרו:
ויעש לנו ייי אלהינו נסים וגבורות ויגאלינו מיד אויב:
ותתן ייי אלהינו
משפטיים ישרים ותורות אמת
חקים ומצוות טובים:
ותתן לנו ייי אלהינו   באהבה
מועדים לשמחה
חגים וזמנים לששון:
את יום טוב מקרא קדש הזה
את יום חג המצות הזה
זמן חירותינו
באהבה   זכר ליציאת מצרים:
ויבחר בו   ביום הזה מכל הימים
וירצה בו ויקדשהו  מכל הזמנים
להיות מהללים בו  על פלאי מעשיו
להיות מזכירים אותו  בכל שנה ושנה:

להודיע כי בו	הוציא ייי את עבדיו ממצרים
	מכור הברזל אותנו מלט
להודיע כי בו	עשה ייי נקמות באיביהם
	ובו שקע צריהם בים.
להודיע כי בו	קבלו עליהם עול מלכותו ברצון
	ועבדוהו בליבב שלם:
להודיע כי בו	עשה ייי אלהינו נסים וגבורות לאוהביו
	ונפלאות רבות לבני ידידיו:

כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים
ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו
ברוך אתה ייי מקדש ישראל והזמנים:
ברוך אתה ייי אלוקינו מלך העולם שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

נוסח הפיוט, משולב בתוך הקידוש, מנוקד

ניקוד והגהה על פי הנוסח אצל גרינברג (ספר אלקטרוני: ), כתב היד Codex Gaster No.4, בתוספת שינויי הנוסחאות שם. שינויי נוסחאות נוספים על פי סרטון. מלאות וחסרות נכתבו לפי המקובל בעברית מנוקדת מודרנית.

בָּרוּךְ אַתָּה ייי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ייי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ מִכָּל עָם
וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשוֹן
בָּחַר בָּנוּ וַיְגַדְּלֵנוּ
רָצָה בָנוּ וַיְפַאֲרֵנוּ:
תְּרוּמָה הִבְדִּילָנוּ^[1] מִכָּל עָם
אֶרֶץ חֶמְדָּה הִנְחִיל אוֹתָנוּ
קִדַּשׁ אֶת שְׁמוֹ בָּעוֹלָם
בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשוּ אֶת רְצוֹנוֹ
גְּבוּרוֹת עָשָׂה לְמַעֲנֵהוּ
וְאֵין חֵקֶר לְנִפְלְאוֹתָיו:
עֲדַת קְדוֹשִׁים אוֹתָנוּ קָרָא
כֶּרֶם חֶמְדָּה וּנְטַע^[2] שַׁעֲשֻׁעִים
וַיִּקְרָאֵם סְגוּלָה לִשְׁמוֹ
וְרֵאשִׁית לְקָחָם מִכָּל גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת
שֶׁהֵם מְשׁוּלִים בִּצְבָא מָרוֹם
וּמְכוֹנָנִים כְּכוֹכְבֵי רָקִיעַ
וְיִהְיוּ עֶלְיוֹנִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל
וְנִכְבָּדִים עַל כָּל הָאֻמּוֹת
זִיו פְּנֵיהֶם כְּזִיו הַשֶּׁמֶש
וּמַרְאֵה דְמוּתָם כְּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת:
לָהֶם יִרְאוּ מְלָכִים וְקָמוּ
שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ
לְמַעַן ייי צְבָאוֹת אֲשֶׁר בָּם בָּחַר:^[3]
כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם
כִּי הֵם זֶרַע בֵּרֵךְ ייי:
וַיְקַדְּשֵנוּ קְדֻשַּׁת עוֹלָם
וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ קָרָא
אוֹתָנוּ קָרָא עֵדָה לִשְׁמוֹ
סְגֻלָּה וְנַחֲלָה מִיְּמוֹת עוֹלָם:
וַיְקָרְבֵנוּ^[4] לִפְנֵי הַר סִינַי
וַיַּגִּישֵׁנוּ לִפְנֵי חוֹרֵב:
וַיּוֹרִישֵׁנוּ דִּבְרֵי חַיִּים
כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע הֲדָרוֹ:
וַיַּעַשׂ לָנוּ ייי אֱלֹהֵינוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת
וַיִּגְאָלֵנוּ מִיַּד אוֹיֵב:
וַתִּתֵּן^[5] ייי אֱלֹהֵינוּ
מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת
חֻקִּים וּמִצְווֹת טוֹבִים:
וַתִּתֵּן לָנוּ ייי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה^[6]
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה
חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן:
אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה
אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה
זְמַן חֵירוּתֵנוּ
בְּאַהֲבָה
זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם:
וַיִּבְחַר בּוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה^[7] מִכָּל הַיָּמִים
וַיִּרְצֶה בוֹ וַיְקַדְּשֵׁהוּ מִכָּל הַזְּמַנִּים
לִהְיוֹת מְהַלְּלִים בּוֹ עַל פִּלְאֵי מַעֲשָׂיו
לִהְיוֹת מַזְכִּירִים אוֹתוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
לְהוֹדִיעַ כִּי בוֹ הוֹצִיא ייי אֶת עֲבָדָיו מִמִּצְרַיִם
מִכּוּר הַבַּרְזֶל אוֹתָנוּ מִלֵּט
לְהוֹדִיעַ כִּי בוֹ עָשָׂה ייי נְקָמוֹת בְּאֹיְבֵיהֶם
וּבוֹ שָׁקַע^[8] צָרֵיהֶם בַּיָּם.^[9]
לְהוֹדִיעַ כִּי בוֹ קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּתוֹ בְרָצוֹן
וְעָבְדוּהוּ^[10] בְּלֵבָב שָׁלֵם:
לְהוֹדִיעַ כִּי בוֹ עָשָׂה ייי אֱלֹהֵינוּ^[11] נִסִּים וּגְבוּרוֹת לְאוֹהֲבָיו
וְנִפְלָאוֹת רַבּוֹת לִבְנֵי יְדִידָיו:
כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים
וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ
בָּרוּך אַתָּה ייי מְקַדֵּשׁ ^[12]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:
בָּרוּך אַתָּה ייי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

הערות-שוליים לנוסח המנוקד

1. במקור מנוקד: הִבְדִּילֵנוּ
2. במקור מנוקד: וְנָטַע
3. ב-Codex Gaster No. 6 (להלן, ג') נוסף לְמַעַן ייי אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶר בָּם בָּחַר
4. במקור מנוקד: וַיְקַרְבֵנוּ
5. נ"א: וַיִּתֵּן לָנוּ
6. בנוסח אחר מושמטת המילה "באהבה".
7. ג משמיט "ביום הזה"
8. נוסח אחר: שִׁקַּע
9. ג מחליף בין "להודיע כי בו עשה... בים" לבין "להודיע כי בו הוציא... מלט".
10. בנוסח אחר: וַעֲבָדוּהוּ
11. בנ"א חסרה המלה אלהינו
12. ג מוסיף: הַשַּׁבָּת וְ

מבוא לפיוט

היצירה המוצגת כאן, היא הרחבה פיוטית לקידוש לליל הסדר, הנאמר בלילה הראשון של חג הפסח.

הפיוט מופיע, בגרסאות שונות, בכתבי הגניזה הקהירית ובסידור רס"ג. הוא בשימוש כיום בעיקר אצל יהודים יוצאי תימן וג'רבא. כמו כן, הוא נהוג אצל חלק מיהודי מרוקו ואלג'יריה.

הפיוט התגלה בגניזה הקהירית ב-5 כתבי-יד שונים, בגרסאות שונות. מספר העותקים מעיד על קבלתו הרחבה בקרב יהודים רבים, והגרסאות השונות מעידות על תפוצתו בקרב קהילות בגלויות שונות וגם על עתיקותו. עזרא פליישר, במבוא לספרו‎ "שירת הקודש העברית בימי הביניים", מציין פיוט זה כאחד "הקדומים"‎, בדומה לאשר הניא.

הפיוט מופיע גם בהגדה עם תרגום לפרסית של יהדות קאיפנג.

מקורות

• זאב חנוך גרינברג, סדר הגדה כמנהג תימן, ע"פ כתבי יד. לונדון, תרנ"ו/1896. עמ' 1-2. ספר אלקטרוני: 
• הגדה של פסח ושמחתם לפני ה"א, ג'רבה, תש"ט/1949. עמ' 22. ספר אלקטרוני: 
• דוד בן סלימאן דוד ששון, בואי תימן, בתוך: הצופה לחכמת ישראל- שנה שמינית, חוברת ד' , בודפשט/1924. עמ' 307. ספר אלקטרוני: 

קישורים חיצוניים

• הפיוט באתר "מאגרים" - של מפעל המילון ההיסטורי.
• תרומה הבדילנו באתר הזמנה לפיוט;
• הגדה של פסח עם תרומה, מתוך בלוג מנהל ספריית הרמב"ם.