תקנות שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) (הכרת תלות בנפטר) מתוך

תקנות שירות הקבע בצבא־הגנה לישראל (גימלאות) (הכרת תלות בנפטר), תשכ״ה–1965

ק״ת תשכ״ה, 1620; תש״ן, 602; תשנ״א, 1074.

הגדרה

בתקנות אלה, ”נפטר“ – חייל או זכאי לקיצבת פרישה אשר לפני מותם לא היה להרכב המשפחה השפעה על שיעור המשכורת או הקצבה של החייל או הזכאי לקצבה כאמור.

הכרת בן משפחה תלוי כשאיר [תיקון: תש״ן, תשנ״א]

לענין סעיף 4(4) לחוק יראו כשאירו של הנפטר אדם שנתקיים בו אחד מאלה:

(1)

הוא בן משפחה של חייל שנפטר ושסעיף 22 חל עליו;

(2)

הוא בן משפחה של זכאי לקצבת פרישה שנפטר ושסעיף 25 חל עליו, והוכיח לממונה כי במות הנפטר היה עיקר פרנסתו על הנפטר – כל עוד אינו עומד ברשות עצמו;

(3)

הוא בן משפחה של חייל שנפטר וסעיף 23 לחוק חל עליו והוא הוכר כזכאי לתגמול בסכום הגבוה מסכום התגמול המזערי, לפי סעיף 22 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש״י–1950 (להלן – חוק משפחות חיילים) מהמועד שהוכר כאמור, וכל עוד הוא זכאי לתגמול בסכום הגבוה מסכום התגמול המזערי; בתקנה זו, ”סכום התגמול המזערי“ – סכום השווה ל־15% מסכום התגמול הניתן לשכול, לפי סעיף 10 לחוק משפחות חיילים;

(4)

הוא בן משפחה של חייל שנפטר וסעיף 24 לחוק חל עליו והוכיח לממונה כי במות הנפטר היה עיקר פרנסתו על הנפטר.

החלטה בכתב

הממונה ינמק בכתב את החלטתו לפי תקנות אלה.

השם

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות שירות הקבע בצבא־הגנה לישראל (גימלאות) (הכרת תלות בנפטר), תשכ״ה–1965“.

ז׳ באדר ב׳ תשכ״ה (11 במרס 1965)

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.