תקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי)
תקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי) מתוך
תקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי), התשנ״ט–1998
ק״ת תשנ״ט, 142; תשס״ג, 410; תשע״ח, 1733.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 109 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970 (להלן – החוק), ובהמלצת ועדת השירות לפי סעיף 104 לחוק, אני מתקין תקנות אלה:
תוכן עניינים
פרק א׳: כללי
הגדרות
בתקנות אלה –
”גיל“ של אדם במועד ההיוון – הגיל הקרוב ביותר לגילו המצוין בלוח המתאים שבתוספת;
”המקדם“ – המספר הנקוב בלוח המתאים שבתוספת, לצד גיל הזכאי לקצבת פרישה או גיל שאיריו, במועד ההיוון;
”מועד ההיוון“ – אחד מאלה:
(1)
לענין סעיף 22(א)(2) לחוק –
(א)
לגבי זכאי לקצבת פרישה שקצבתו משתלמת ביום האחרון של כל חודש לפי סעיף 46(א) לחוק – היום האחרון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות;
(ב)
לגבי זכאי לקצבת פרישה שקצבתו משתלמת בראש כל חודש לפי סעיף 46(א) לחוק – היום הראשון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות;
(2)
לגבי זכאי לקצבת פרישה שביקש להוון חלק מקצבתו בהתאם לסעיף 109(א)(2) לחוק –
(א)
אם קצבתו משתלמת ביום האחרון של כל חודש – היום האחרון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות או היום האחרון לחודש שבו הוגשה הבקשה להיוון לממונה, שמונה לפי סעיף 5 לחוק (להלן – הממונה), לפי המאוחר;
(ב)
אם קצבתו משתלמת בראש כל חודש – היום הראשון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות או היום הראשון בחודש שלאחר החודש שבו הוגשה הבקשה להיוון לממונה, לפי המאוחר;
(3)
לענין סעיף 60 לחוק – היום האחרון בחודש שבו הוגשה תביעת אוצר המדינה נגד הצד השלישי לבית המשפט, ואם לאחר הגשת התביעה האמורה נתבקש בית המשפט להגדיל את סכום התביעה ובית המשפט נענה לבקשה – היום האחרון בחודש שבו הוגשה הבקשה להגדלת סכום התביעה;
”קצבה שנתית“ – הקצבה המגיעה במועד ההיוון, כפול שתים עשרה.
פרק ב׳: היוון לענין סעיף 22(א)(2) לחוק
הגדרות
בפרק זה –
”הפורש“ – מי שלענין חישוב המענק המגיע לו לפי סעיף 22 לחוק, מהוונים את ההפרש בין הקצבאות כאמור בסעיף 22(א)(2) לחוק;
”הקצבה העתידה“ – קצבתו השנתית של הפורש, כשהיא מחושבת, הן לענין המשכורת הקובעת והן לענין תקופת השירות, כאילו במועד ההיוון היתה תקופת שירותו של הפורש גדולה משהיתה למעשה בשיעור התקופה שבין יום הפרישה לבין היום שבו יגיע לגיל 60;
”A“ – עודף קצבתו העתידה של הפורש על קצבתו השנתית;
”קצבת אלמנה“ – קצבתה השנתית של אלמנת זכאי לקצבת פרישה אשר קצבתו השנתית של בעלה, אלמלא נפטר, היתה שווה לקצבתו העתידה של הפורש;
”הקצבה העתידה של אלמנה“ – הקצבה השנתית של אלמנת זכאי לקצבת פרישה, אשר קצבתו השנתית של בעלה, אלמלא נפטר, היתה שווה לקצבתו העתידה של הפורש;
”B“ – עודף הקצבה העתידה של אלמנה על קצבת אלמנה.
היוון הפרשי קצבאותיו של פורש שאין לו בן־ זוג
היה הפורש גבר שבמועד ההיוון לא היתה לו בת־זוג, יחושב הסכום האמור בסעיף 22(א)(2) לחוק: A כפול המקדם שבלוח 1 בתוספת.
היוון הפרשי קצבאותיו של פורש שיש לו בן־ זוג
(א)
היה הפורש גבר שבמועד ההיוון היתה לו בת־זוג, יחושב הסכום האמור בסעיף 22(א)(2) לחוק: (A כפול המקדם שבלוח 2 בתוספת) + (B כפול המקדם שבלוח 1 בתוספת).
(ב)
היוון הפרשי קצבאותיה של אישה
(א)
היה הפורש אישה שבמועד ההיוון לא היה לה בן זוג, יחושב הסכום האמור בסעיף 22(א)(2) לחוק: A כפול המקדם שבלוח 3 בתוספת.
(ב)
היה הפורש אישה שבמועד ההיוון היה לה בן זוג, יחושב הסכום האמור בסעיף 22(א)(2) לחוק: (A כפול המקדם שבלוח 3 בתוספת) + (B כפול המקדם שבלוח 4 בתוספת).
(ג)
פרק ג׳: היוון על ידי הזכאי לקצבת פרישה
הגדרות
בפרק זה –
”האחוז הקובע“ – האחוז אשר הזכאי לקצבת פרישה (להלן – זכאי) מבקש להוון מקצבתו;
”C“ – סכום המהווה את האחוז הקובע מקצבתו השנתית של הזכאי, הכל לפי קצבתו של הזכאי המגיעה לו במועד ההיוון.
חישוב קצבת פרישה
לצורך חישוב הקצבה לענין פרק זה, רואים קצבה שהוקטנה או שאינה משתלמת במועד ההיוון עקב הוראות סעיף 35 לחוק, כאילו היתה משתלמת במלואה.
היוון קצבת פרישה [תיקון: תשע״ח]
(א)
זכאי, לרבות זכאי שקצבתו עדיין אינה משתלמת לו בתוקף האמור בסעיף 46(ב) לחוק, רשאי להוון עד עשרים וחמישה אחוזים מקצבתו לתקופה של שש שנים.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), זכאי לקצבת פרישה אינו רשאי להוון שיעור מהסכום המועבר לבן זוג לשעבר כאמור בסעיף 58א לחוק, אלא אם כן ביקש להוון את אותו שיעור גם מהחלק מקצבת הפרישה שנותר לו לאחר ההעברה, ובעד אותה תקופה, וניתנה לכך הסכמתו בכתב של בן הזוג לשעבר.
החלק המתהוון של הקצבאות
בהיוון קצבה לפי פרק זה מתהוון, ממועד ההיוון ועד תום שש שנים מאותו מועד, האחוז הקובע מהקצבה המגיעה לזכאי לולא ההיוון, כשינויה מזמן לזמן, ובלבד שלא יובאו בחשבון –
(1)
שינוי בקצבה עקב התחלת קבלת קצבת זקנה או קצבת שאיר מהמוסד לביטוח לאומי לאחר מועד ההיוון, או הפסקתה לאחר מועד ההיוון;
(2)
אי תשלום הקצבה או חלק ממנה עקב הוראות סעיף 35 לחוק;
(3)
הגדלה או הקטנה של הקצבה לאחר מועד ההיוון עקב שינוי בדרגת נכותו של הזכאי;
(4)
הקטנה או הפסקה של תשלום הקצבה לאחר מועד ההיוון עקב הוראות סעיפים 32 או 34 לחוק.
ניכוי מקצבה
זכאי אשר הקצבה שהוא זכאי לה בחודש פלוני התהוונה בחלקה ועקב הוראות סעיפים 32, 34 או 35 לחוק לא ניתן לנכות ממנה את האחוז הקובע שהתהוון כאמור בתקנה 9, כולו או מקצתו, ישלם לאוצר המדינה, לא יאוחר מהיום האחרון בחודש שלאחר החודש האמור, את הסכום שלא ניתן לנכותו.
בקשה להיוון קצבה
הרוצה להוון חלק מקצבתו יגיש לממונה בקשה בכתב ויציין בה את האחוז הקובע; המבקש רשאי לכלול את הבקשה בטופס תביעתו לגמלה או להגישה לממונה בנפרד, ובלבד שהבקשה להיוון תוגש בתוך שנתיים ממועד הפרישה משירות; אולם מי שאינו זכאי לקצבה עקב הוראות סעיף 35 לחוק, רשאי להגיש את הבקשה רק בתוך 60 ימים מיום שהחלה להשתלם לו קצבה.
חישוב היוון קצבה
סכום ההיוון של חלק מקצבתו של זכאי במועד ההיוון יחושב –
(1)
בגבר – C כפול המקדם שבלוח 5 בתוספת;
(2)
באישה – C כפול המקדם שבלוח 6 בתוספת.
היוון קצבה שעדיין אינה משתלמת
זכאי שלאור האמור בסעיף 46(ב) לחוק קצבתו עדיין אינה משתלמת לו, יהא סכום ההיוון של חלק מקצבתו במועד ההיוון כלהלן:
(1)
בגבר – C כפול המקדם שבלוח 7 בתוספת;
(2)
באישה – C כפול המקדם שבלוח 8 שבתוספת.
קצבת שאיריו של הזכאי
נפטר זכאי לפני תום שש שנים ממועד ההיוון תחושב קצבת שאיריו כאילו לא היוון הזכאי כל חלק מקצבתו.
פרק ד׳: תביעות נגד צד שלישי
הגדרות
בפרק זה –
”נפגע“ – אדם הזכאי לגמלה לפי החוק או ששאיריו זכאים כאמור, והמקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום הגמלה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי או לשאיריו לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – העילה);
”הפיצוי על גמלה“ של אדם פלוני – סכום שאוצר המדינה רשאי לתבוע לפי סעיף 60 לחוק, מאת צד שלישי, כפיצוי על הגמלה ששילם או שעתיד לשלם, לאותו אדם או לשאיריו;
”הקצבה החוקית“ – הקצבה המגיעה לשאיר אילולא הוראות סעיף 30 לחוק;
”E“ – קצבתה השנתית של אלמנת נפגע שנפטר;
”F“ – קצבתו השנתית של אלמן של נפגע אישה שנפטרה;
”H“ – קצבתו השנתית של יתומו של נפגע שנפטר, ורואים לענין זה את קצבתו של היתום הצעיר ככוללת את התוספת שזכאים לה כלל היתומים;
”I“ – קצבתו השנתית של הורה של נפגע שנפטר אשר במועד ההיוון משכורתו הקובעת של הנפגע כללה תוספת משפחה בעדו;
”J“ – קצבתו השנתית של נפגע.
חישוב קצבת השאירים
(א)
עלה במועד ההיוון, סך כל הקצבאות החוקיות המגיעות לשאיריו של נפגע שנפטר על השיעור הקיצוני כאמור בסעיף 30 לחוק, יראו לענין החישוב של E, F, H או I, כאילו היתה קצבתו של כל שאיר ושאיר הסכום הקטן משני אלה:
(1)
הקצבה החוקית;
(2)
עודף השיעור הקיצוני של סך כל הקצבאות החוקיות של הקודמים לו בסדר ההיוון.
(ב)
וזה סדר ההיוון:
(1)
אלמנותיו של הנפגע, שנפטר והצעירה קודמת למבוגרת הימנה;
(2)
אלמן של נפגע אישה;
(3)
יתומים, והצעיר קודם למבוגר הימנו.
התביעה בגרימת מוות
גרמה העילה למות הנפגע, יהא הפיצוי על גמלתו של שאיר פלוני צירוף של שלושת אלה:
(1)
סך כל הגמלאות המגיעות לאותו שאיר עד מועד ההיוון;
(2)
פיצויי הפיטורים לפי סעיף 40(1) לחוק;
(3)
קצבתו המהוונת של אותו שאיר במועד ההיוון.
התביעה בגרימת נכות
גרמה העילה לנכותו של הנפגע, יהא הפיצוי על גמלתו צירוף של שלושת אלה:
(1)
סך כל הגמלאות המגיעות לנפגע עד מועד ההיוון;
(2)
פיצויי הפיטורים לפי סעיף 40(1) לחוק;
(3)
קצבתו המהוונת של הנפגע במועד ההיוון.
היוון קצבת אלמנה
(א)
אלמנת נפגע שנפטר שבמועד ההיוון היתה זכאית לקצבה לפי סעיף 36(א) לחוק, תחושב קצבתה המהוונת: E כפול המקדם שבלוח 9 בתוספת.
(ב)
אלמנת נפגע שנפטר שלאור האמור בסעיף 36(א) לחוק לא היתה זכאית לקצבה במועד ההיוון, תחושב קצבתה המהוונת: E כפול המקדם שבלוח 10 בתוספת.
היוון קצבת אלמן
(א)
אלמן של נפגעת שנפטרה שבמועד ההיוון היה זכאי לקצבה לפי סעיף 36(א) לחוק, תחושב קצבתו המהוונת: F כפול המקדם שבלוח 11 בתוספת.
(ב)
אלמן של נפגעת שנפטרה שלאור האמור בסעיף 36(א) לחוק לא היה זכאי לקצבה במועד ההיוון, תחושב קצבתו המהוונת: F כפול המקדם שבלוח 12 בתוספת.
היוון קצבת יתום
(א)
יתומו הצעיר ביותר של עובד נפגע שנפטר והשאיר אחריו אלמנה, תחושב קצבתו המהוונת: H כפול המקדם בלוח 13 בתוספת.
(ב)
שאר היתומים תחושב קצבתם המהוונת: H כפול המקדם בלוח 14 שבתוספת.
(ג)
יתומו של עובד נפגע שנפטר שלא השאיר אחריו אלמנה, תחושב קצבתו המהוונת: H כפול המקדם בלוח 15 בתוספת.
(ד)
יתומו הצעיר ביותר של זכאי לקצבה נפגע שנפטר שהשאיר אחריו אלמנה, תחושב קצבתו המהוונת: H כפול המקדם בלוח 16 בתוספת.
(ה)
שאר היתומים תחושב קצבתם המהוונת: H כפול המקדם בלוח 15 שבתוספת.
היוון קצבת תלוי
(א)
קצבתו המהוונת של אביו של נפגע שנפטר או חותנו שהוא בן משפחה תלוי כמשמעותו בסעיף 4(א)(5) לחוק, תחושב: I כפול המקדם בלוח 17 בתוספת.
(ב)
קצבתה המהוונת של אם נפגע שנפטר או חותנתו שהיא בת משפחה תלויה כאמור בתקנת משנה (א), תחושב: I כפול המקדם בלוח 18 בתוספת.
היוון קצבת נפגע – גבר
היה הנפגע גבר, תחושב קצבתו המהוונת: J כפול המקדם שבלוח 11 בתוספת.
היוון קצבת נפגע – אישה
היה הנפגע אישה, תחושב קצבתה המהוונת: J כפול המקדם בלוח 18 בתוספת.
פרק ה׳: הוראות שונות
ביטול
תקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי), התשכ״ח–1968 (להלן – התקנות הקודמות) – בטלות.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה שלושים ימים מיום פרסומן (להלן – יום התחילה).
הוראות מעבר
(א)
מי שפוטר מהשירות לפני יום התחילה וטרם קיבל את המענק לפי סעיף 22(א)(2) לחוק, יחולו עליו הוראות פרק ב׳ לתקנות אלה.
(ב)
לענין סעיף 60 לחוק –
(1)
אם חל מועד ההיוון לפני יום התחילה, יחולו הוראות פרק ד׳ לתקנות אלה ולא יחולו הוראות התקנות הקודמות;
(2)
אם חל מועד ההיוון לפני יום התחילה, וכבר הוגשה תביעה נגד צד שלישי, יחולו הוראות התקנות הקודמות, ולא יחולו הוראות פרק ד׳ לתקנות אלה.
תוספת
לוח 1
(תקנה 3)
פורש גבר שבמועד ההיוון לא היתה לו בת־זוג
לוח 2
(תקנה 4)
פורש גבר שבמועד ההיוון היתה לו בת־זוג
[תיקון: תשס״ג]
לוח 3
(תקנה 5(א))
פורשת אישה שבמועד ההיוון לא היה לה בן זוג
[תיקון: תשס״ג]
לוח 4
(תקנה 5(ב))
פורשת אישה שבמועד ההיוון היה לה בן זוג
לוח 5
(תקנה 12(1))
חישוב סכום ההיוון במועד ההיוון של חלק מקצבתו של זכאי גבר
לוח 6
(תקנה 12(2))
חישוב סכום ההיוון במועד ההיוון של חלק מקצבתה של זכאית אישה
לוח 7
(תקנה 13(1))
זכאי גבר שקצבתו עדיין אינה משתלמת לו
לוח 8
(תקנה 13(2))
זכאית אישה שקצבתה עדיין אינה משולמת לה
לוח 9
(תקנה 19(א))
אלמנת נפגע שנפטר שבמועד ההיוון היתה זכאית לקצבה
[תיקון: תשס״ג]
לוח 10
(תקנה 19(ב))
אלמנת נפגע שנפטר שבמועד ההיוון לא היתה זכאית לקצבה
לוח 11
(תקנה 20(א) ו־23)
אלמן של נפגעת שנפטרה שבמועד ההיוון היה זכאי לקצבה וכן נפגע גבר
לוח 12
(תקנה 20(ב))
אלמן של נפגעת שנפטרה שבמועד ההיוון לא היה זכאי לקצבה
לוח 13
(תקנה 21(א))
יתומו הצעיר ביותר של נפגע שנפטר והשאיר אלמנה
לוח 14
(תקנה 21(ב))
יתומים אחרים
לוח 15
(תקנה 21(ג) ו־(ה))
יתומו של נפגע שנפטר והשאיר אלמנה
לוח 16
(תקנה 21(ד))
יתומו הצעיר ביותר של נפגע שנפטר והשאיר אלמנה
לוח 17
(תקנה 22(א))
קצבתו המהוונת של אבי הנפגע שנפטר ושל חותנו שהוא בן משפחה תלוי
לוח 18
(תקנות 22(ב) ו־24)
קצבתה המהוונת של אם נפגע שנפטר או חותנתו שהיא בן משפחה תלוי ושל נפגעת אישה
כ״א בחשון התשנ״ט (12 בנובמבר 1998)
- יעקב נאמן
שר האוצר
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.