תקנות סדרי דין (עתירות אסירים)
תקנות סדרי דין (עתירות אסירים) מתוך 
תקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש״ם–1980
ק״ת תש״ם, 2322; תשמ״ו, 346; תשנ״ז, 894; תשס״ח, 254; תשע״ו, 2306; תשע״ז, 948.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 46 לחוק בתי המשפט, תשי״ז–1957, ושאר הסמכויות הנתונות לי לפי כל דין, אני מתקין תקנות אלה:
חוק בתי המשפט, תשי״ז–1957 הוחלף בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984.
הגדרות
בתקנות אלה –
”עתירה“ – עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל״ב–1971;
”בית המשפט“ – בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק העותר.
הגשת עתירה [תיקון: תשמ״ו]
(א)
עתירה תוגש לבית המשפט בכתב, במספר עותקים מספיק בשביל בית המשפט וכל המשיבים, ויפורטו בה מספר זהותו של העותר והנימוקים שעליהם היא מתבססת.
(ב)
לעתירה יצורף תצהיר לאימות העובדות המשמשות לה יסוד.
ישיבות בית המשפט [תיקון: תשס״ח]
בית המשפט רשאי לשבת לדין בענין העתירה, כולה או מקצתה, בבית סוהר המצוי באזור שיפוטו של בית המשפט או במיתקן אחר השייך לשירות בתי הסוהר, ואשר מצוי סמוך לבית הסוהר כאמור, אם ראה לעשות כן למען הצדק או למען יעילות הדיון.
דיון בעתירה [תיקון: תשע״ו]
(א)
העתירה תישמע במעמד העותר והמשיב או באי כוחם, במועד שקבע בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על המשיב להשיב תשובה בכתב, בלווית תצהיר או בלעדיו תוך זמן שיורה בית המשפט.
(ב)
תשובה בכתב תהיה במספר עותקים מספיק בשביל בית המשפט וכל העותרים.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי בית המשפט למחוק עתירה על הסף, כולה או מקצתה, לאחר עיון בכתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית מהמשיב, אם מצא כי התקיים אחד מאלה:
(1)
העותר לא מיצה את כל אפשרויות הפנייה בעניין זה לשירות בתי הסוהר לפי פקודות השירות כהגדרתן בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971, בטרם הגשת העתירה;
(2)
העתירה על פניה היא קנטרנית או טורדנית;
(3)
העתירה לא גובתה בתצהיר כנדרש בתקנה 2(ב);
(4)
התקיימו שני אלה, ובלבד שלא חל שינוי בנסיבות:
(א)
עתירה קודמת של העותר בעניין זהה בעיקרו נדחתה בהחלטה שיפוטית;
(ב)
טרם חלף פרק זמן משמעותי ממועד ההחלטה השיפוטית האחרונה כאמור בפסקת משנה (א) ובלבד שלא יעלה על שישה חודשים.
צווי ביניים
השופט או – כאשר בית המשפט דן בשלושה – אב בית הדין, רשאי לתת צווי ביניים, לבטלם או לשנותם, כפי שייראה לו בנסיבות הענין.
סדר דין באין הוראות
בכל ענין של סדר דין שלא נקבע בתקנות אלה, ידון בית המשפט בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.
רשות ערעור וערעור [תיקון: תשנ״ז, תשע״ז]
(א)
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט תוגש לבית המשפט העליון תוך שלושים ימים מיום ההחלטה אם ניתנה בפני העותר, או מהיום שהומצאה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו.
(ב)
הבקשה תוגש בכתב, במספר עותקים כאמור בתקנה 2(א) ויפורטו בה הנימוקים שעליהם היא מתבססת.
(ג)
הוגשה הבקשה לבית המשפט העליון, רשאי הוא לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.
(ד)
בית המשפט העליון רשאי להחליט בערעור על פי סיכומים בכתב גם בלא טענות שבעל פה.
תקופת פגרה לא תובא במנין [תיקון: תשנ״ז]
תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה, או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום כ״ד באלול תש״ם (5 בספטמבר 1980).
ו׳ באלול תש״ם (18 באוגוסט 1980)
- משה נסים
שר המשפטים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.