תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות)

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) מתוך ספר החוקים הפתוח

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל״ב–1972

תקנות בדבר ניכוי הוצאות מסויימות


ק״ת תשל״ב, 1337; תשל״ה, 1001, 1280, 2406; תשל״ו, 1622; תשל״ז, 858; תשל״ח, 298, 731, 792, 922; תשל״ט, 436, 848, 848, 1760; תש״ם, 557, 776, 1085, 2067; תשמ״א, 74, 180, 362, 363, 630, 1233, 1324; תשמ״ב, 569, 998, 1208, 1306; תשמ״ג, 498, 1763; תשמ״ד, 739, 2378; תשמ״ו, 503; תשמ״ז, 965; תש״ן, 714; תשנ״ג, 810; תשנ״ז, 878; תש״ס, 624; תשס״א, 850; תשס״ב, 784; תשע״א, 281; תשע״ב, 656, 1659; תשע״ח, 2762.


בתוקף סמכותי לפי סעיפים 31 ו־243 לפקודת מס הכנסה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:


הגדרות [תיקון: תשמ״ב־3, תשמ״ג־2, תש״ס]
בתקנות אלה –
”עיסוק“ – עסק – לרבות עיסקה בודדת – משלח־יד וכל מקור הכנסה אחר כמפורט בסעיף 2 לפקודה וכן פעילותו של חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה;
”מקום עיסוק“ – מקום שבו מנהל הנישום, דרך קבע, את עיסוקו;
”בעל שליטה“ – כהגדרתו בסעיף 32(9) לפקודה;
”אזור“ – כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה;
”הוצאה“ – הוצאה המותרת לניכוי לפי סעיפים 17 עד 27 ו־30 לפקודה, לרבות החזר הוצאה, וכן הוצאה מסוג ההוצאות הנזכרות בתקנות אלה שהוציא חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה, והכל בין אם הוצאה על ידי הנישום ובין אם על־ידי אדם אחר מטעמו, לרבות עובד של הנישום;
”דולר“ – דולר של ארצות הברית של אמריקה לפי השער היציג של הדולר שקבע בנק ישראל ביום שבו הוצאה ההוצאה.
תנאים לניכויים והגבלתם [תיקון: תשל״ה־3, תשנ״ז, תש״ס, תשע״ב]
ההוצאות המפורטות בפסקאות (1) עד (7) יותרו לניכוי רק בהתאם לאמור להלן:
כיבוד [תיקון: תשל״ה־2, תשמ״א־2, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2, תש״ס]
(1)
80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום; לענין זה, ”כיבוד קל“ – שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה.
נסיעה לחוץ־לארץ [תיקון: תשל״ח־2, תשל״ח־4, תשל״ט, תשמ״א־3, תשמ״ב־3, תשמ״ג, תשמ״ד־2, תשנ״ג]
(2)
הוצאות שהוצאו בקשר לנסיעה לחוץ־לארץ אם הנסיעה לחוץ־לארץ והשהייה שם היו הכרחיים לייצור ההכנסה, ובחבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה – אם היו הכרחיים לפעילותו, כמפורט להלן:
(א)
הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה –
(1)
בטיסה במחלקת תיירים – 100% ממחיר הכרטיס;
(2)
בטיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה – 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.
(ב)
הסכום שיותר בשל הוצאות לינה –
(1)
בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות –
(א)
עבור שבע הלינות הראשונות – כל הוצאות הלינה המוכרות;
(ב)
עבור שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך) –
(1)
לגבי לינה שעלותה נמוכה מ־70 דולר (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $127 ליממה) – כל הוצאות הלינה המוכרות;
(2)
לגבי לינה שעלותה גבוהה מ־70 דולר (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $127 ליממה) – 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ־70 דולר ללינה (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $127 ליממה);
(2)
בנסיעה אשר כללה יותר מתשעים לינות – הוצאות הלינה המוכרות אך לא יותר מ־70 דולר ללינה (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $127 ליממה);
לענין זה – שתי נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;
(3)
לענין פסקת משנה זו, ”הוצאות לינה מוכרות“ – הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם לתקנה 6, או 160 דולר ללינה (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $289 ליממה), הנמוך ביניהם.
(ג)
הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות –
(1)
אם נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־45 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $81 ליממה);
(2)
אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־75 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $136 ליממה).
(ד)
הסכום שיותר בשל הוצאות שכירת רכב בחוץ לארץ, לא יעלה על הוצאות השכירות בפועל או על 35 דולר ליום (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $64 ליממה), לפי הנמוך.
(ה)
על אף האמור בפסקה זו רשאי הנציב לקבוע רשימת מקומות שבהם יותרו לניכוי, בתקופה שיקבע, עד 125% מסכומי ההוצאות המותרים לניכוי כולן או חלקן; קביעה כאמור תפורסם ברשומות.
פורסמה קביעת מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (רשימת מקומות לענין ניכוי הוצאות בחו״ל), התשס״ו–2005 (ק״ת תשס״ו, 62), לפיה המקומות שבהם יותרו בניכוי 125% מסכומי הוצאות המותרות בניכוי לפי תקנה 2(2)(ב) ו־(ג), הם הארצות המפורטות להלן: אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, איסלנד, אירלנד, אנגולה, בלגיה, גרמניה, דובאי, דנמרק, הולנד, הונג קונג, הממלכה המאוחדת (בריטניה), טיוואן, יוון, יפן, לוקסמבורג, נורווגיה, ספרד, עומאן, פינלנד, צרפת, קאטר, קוריאה, קמרון, קנדה, שבדיה ושוויץ.
(ו)
הסכומים הנקובים בפסקה זו יתואמו ב־1 בינואר של כל שנת מס לגבי אותה שנת מס בהתאם לשיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן בארצות הברית של אמריקה כפי שהוא מתפרסם ב־Survey of Current Business על ידי ה־Department of Commerce (להלן – המדד) הידוע ב־1 בינואר של שנת המס לעומת המדד הידוע ב־1 בינואר של שנת המס הקודמת.
(ז)
שהה הנישום בחוץ־לארץ תקופה רצופה העולה על 10 חדשים, יותרו לו הוצאות חינוך בשל חינוך ילדיו שטרם מלאו להם 18 שנים בשנת המס, בסכום שלא יעלה על 400 דולר לחודש (מתואם לינואר 1993; בשנת 2020, $725 לחודש) לכל ילד כאמור; עלו הוצאות החינוך שהוציא הנישום מעל לסכום האמור, רשאי הנציב להתיר לו בניכוי את עודף הוצאות החינוך שהוציא, כולו או מקצתו, בהתחשב במקום המגורים ובתנאי הלימוד.
הוצאות לינה וארוחת בוקר [תיקון: תש״ס]
(2א)
(א)
הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל או באזור, ובלבד שהסכום המותר בניכוי אינו עולה על הסכומים הנקובים בפסקה (2)(ב)(1)(ב) כשהוא מחושב בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר כפי שפורסם לאחרונה לפני מועד הלינה, ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ־100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה היתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.
(ב)
על אף האמור בפסקה (3), יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי, כאמור בפסקת משנה (א) לעיל.
(ג)
הוראות פסקה זו לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו.
אש״ל בארץ [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ו, תשל״ז, תשל״ח, תשל״ח־3, תשל״ט־2, תשל״ט־3, תשל״ט־5, תש״ם, תש״ם־2, תש״ם־3, תש״ם־4, תשמ״א, תשמ״א־4, תשמ״א־5, תשמ״א־6, תשמ״א־7, תשמ״ב, תשמ״ב־2, תשמ״ב־4, תשמ״ד, תשע״א]
(3)
(נמחקה).
החזקת רכב [תיקון: תשל״ה־3]
(בוטלה).
מתנות [תיקון: תשל״ה־3, תשל״ט־4, תשמ״א־7, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2]
(4)
מתנות שנתן נישום, ובלבד שסכום הניכוי לא יעלה על סכום של 2,300 שקלים לשנה לאדם אחד (מתואם לאפריל 1984; בשנת 2020, 220 ש״ח), אם ניתנו בישראל, ועל סכום של 15 דולר של ארצות הברית לשנה לאדם אחד אם ניתנו מחוץ לישראל ובלבד שנרשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה.
הפקדות בקרן השתלמות של יחיד שיש לו הכנסה לפי סעיף 2(1) ו־(2) [תיקון: תשנ״ז, תשע״ח]
(5)
יחיד שיש לו הכנסות לפי סעיפים 2(1) ו־2(2) לפקודה ושילם סכומים לקרן השתלמות לעצמאיים כהגדרתה בסעיף 17(5א) לפקודה, ובעד אותו יחיד שולמו כספים בידי מעבידו לקרן השתלמות, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, יותרו בניכוי הסכומים ששילם, ובתנאי שסכום ההוצאות כאמור לא יעלה על 4.5% מסכום התקרה; לענין זה, ”סכום התקרה“ – הכנסתו החייבת של היחיד לפי סעיף 2(1), לפני הניכוי לפי פסקת משנה זו ולא יותר מהסכום הקבוע בהגדרת ”הכנסה קובעת“ בסעיף 17(5א) לפקודה, לאחר שהופחתו ממנו סך כל סכומי המשכורת הקובעת, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, של אותו יחיד שבשלה שילם מעבידו לקרן השתלמות בשנת המס.
הוצאות ביגוד [תיקון: תש״ס]
(6)
80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד בעבורו או בעבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה – יותרו ההוצאות כאמור במלואן; בפסקה זו, ”ביגוד“ – בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:
(1)
ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;
(2)
על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.
ניכוי בשל דמי חבר ודמי טיפול [תיקון: תשע״ב]
(7)
50% מתשלום דמי הטיפול ששילם עובד משכרו, ולגבי עובד ששילם דמי חבר – 50% מסכום דמי הטיפול שהיה משלם אותו עובד אילו היה מחויב בדמי טיפול; לעניין זה –
”דמי חבר“ – דמי חבר שמשלם עובד שהוא חבר בארגון עובדים, לארגון העובדים אשר מותר למעבידו לנכותם מהשכר לפי סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958 (להלן – חוק הגנת השכר);
”דמי טיפול“ – תשלום המשולם לארגון עובדים יציג על ידי עובד שאינו חבר בארגון עובדים אשר מותר למעבידו לנכותו מהשכר לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר;
”עובד“ – לרבות מי שמנוכה מהכנסתו מקצבה ממעבידו לשעבר, תשלום דמי חבר על ידי מעבידו לשעבר.
[תיקון: תשל״ה, תש״ס]
(בוטלה).
שיחות טלפון [תיקון: תשל״ה־3, תשמ״א, תש״ס, תשס״ב]
(א)
לא יותרו בניכוי הוצאות בשל החזקת טלפון שאינו נייד במקום מגוריו של הנישום או של בעל שליטה בנישום, זולת אם הוכיח הנישום או בעל השליטה בנישום, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בית המגורים משמש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום; הוכיח כאמור, יחולו הוראות אלה:
(1)
היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום שאינו עולה על 18,000 שקלים חדשים לשנה (מתואם לשנת 2000; בשנת 2020, 24,000 ש״ח), יותר בניכוי הסכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הטלפון או חלק הוצאות החזקת הטלפון העולה על 1,800 שקלים חדשים (מתואם לשנת 2000; בשנת 2020, 2,400 ש״ח), לפי הנמוך;
(2)
היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום העולה על 18,000 שקלים חדשים (מתואם לשנת 2000; בשנת 2020, 24,000 ש״ח) – יותר בניכוי חלק ההוצאות העולה על 3,600 שקלים חדשים (מתואם לשנת 2000; בשנת 2020, 4,800 ש״ח).
(א1)
על אף האמור בתקנת משנה (א), לגבי נישום או בעל שליטה בנישום אשר מקום מגוריו שימש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום בחלק משנת המס, יראו את הוצאות החזקת הטלפון שאינו נייד שהוציא הנישום בשנת המס כשהם מוכפלים בשיעור השימוש כהוצאות שהוציא הנישום בשנת המס בשל החזקת טלפון לענין תקנת משנה (א) ויקראו את הסכומים הנקובים בה כאילו הם מוכפלים בשיעור השימוש; לענין זה, ”שיעור השימוש“ – היחס שבין מספר החודשים שבהם מקום המגורים שימש את עיקר עסקו של הנישום ל־12.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) יותרו לניכוי הוצאות בשל שיחות טלפון לחוץ לארץ, שביצע נישום ממקום מגוריו שאינו משמש את עיקר עסקו, אם הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי השיחות לחוץ־לארץ היו בייצור ההכנסה, ולגבי יחיד המועסק בידי חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה, אם השיחות לחוץ־לארץ היו קשורות לפעילותו, ובלבד שנישום או יחיד כאמור ניהל לגבי כל שיחה רישום בדבר התאריך, השעה, יעדה של השיחה, פרטי מקבלה, משך השיחה, נושאה ומחירה המשוער.
(ג)
(1)
לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד המשמש בייצור הכנסה, בסכום של 960 שקלים חדשים (מתואם לשנת 2002; בשנת 2020, 1,260 ש״ח) או מחצית מההוצאות, לפי הנמוך.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), הוצאות מעביד בשל רדיו טלפון נייד, שהועמד לרשות עובד, כמשמעותו בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס״ב–2002, יותרו בניכוי במלואן.
(3)
לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד שהוצאו בייצור הכנסת עבודה.
(4)
בסעיף זה, ”רדיו טלפון נייד“ – למעט רדיו טלפון נייד המותקן באופן קבוע במרכזיה במקום עסקו או משלח ידו של הנישום.
תיאום סכומים ועיגולם [תיקון: תשמ״ד־2, תשמ״ו, תשמ״ז, תשס״א, תשס״ב]
הסכומים הנקובים בתקנה 2(4) ובתקנה 2ב(א) ו־(ג) יתואמו על פי סעיף 120ב לפקודה כאילו היו תקרות הכנסה ויעוגלו כאמור להלן:
(1)
בתקנה 2(4) – לעשרת השקלים החדשים הקרובים;
(2)
בתקנה 2ב(א) – למאה השקלים החדשים הקרובים;
(3)
בתקנה 2ב(ג) – לסכום הקרוב שהוא מכפלה של חמישה שקלים חדשים.
ניכוי בשל אירוח
לא יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ־לארץ.
סייג להתרת ניכויים [תיקון: תש״ן, תשע״ב־2]
(א)
לא יותר לעובד שכיר ניכויין של הוצאות המפורטות בתקנות אלה, שהוצאו על־ידו מעל לסכום ששולם לו על־ידי המעביד.
(ב)
האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על הוצאות שהוצאו לצורך הפקת הכנסה בחוץ לארץ, אם ההכנסה שולמה מאת מעביד שאינו תושב ישראל, וכן לא יחול על הוצאות בשל דמי חבר ודמי טיפול כאמור בתקנה 2(7).
אי התרת פחת
סכומים שהוציא נישום למטרות המפורטות בתקנות אלה ואינם מותרים לפיהן בניכוי, לא יותר לגביהם ניכוי של פחת בכל דרך שהיא.
דרכי הוכחה
לא יותרו לניכוי ההוצאות המפורטות בתקנות אלה, אלא אם הגיש הנישום מסמכים או קבלות לאימות ההוצאות להנחת דעתו של פקיד השומה וכן הוכחות אחרות כפי שיקבע הנציב.
ביטול
תקנות מס הכנסה (תנאים לניכוי הוצאות מסויימות), תשכ״ז–1967 – בטלות.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום י״ט בתמוז תשל״ב (1 ביולי 1972).
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל״ב–1972“.


ח׳ בתמוז תשל״ב (20 ביוני 1972)
  • פנחס ספיר
    שר האוצר
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.