תקנות מניעת זיהום הים (הטלת פסולת)

תקנות מניעת זיהום הים (הטלת פסולת) מתוך

תקנות מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ״ד–1984

---

ק״ת תשמ״ד, 2120.

עדכון סכומים: ק״ת תש״ע, 1400; תשע״א, 64, 531, 940, 1174; תשע״ב, 94, 1421; תשע״ג, 111; תשע״ד, 1672; תשע״ו, 459, 1055; תשע״ז, 778, 1112, 1732; תשע״ח, 153, 654, 1874; תשע״ט, 1444, 1444, 1598, 3085, 3517; תש״ף, 46, 370, 404, 1510, 1746; תשפ״א, 514, 3514; תשפ״ב, 204, 1409, 2579, 3474; תשפ״ג, 120, 1050, 1852, 2250; תשפ״ד, 726, 3042; תשפ״ה, 290.

---

בתוקף סמכותי לפי סעיף 15 לחוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ״ג–1983 (להלן – החוק), ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

---

1.

הגדרות

בתקנות אלה –

”הועדה“ – הועדה למתן היתרים שמונתה לפי סעיף 3 לחוק;

”היתר“ – היתר להטלת פסולת לים.

2.

בקשה להיתר

בקשה להיתר תוגש לועדה בכתב ותכלול את הפרטים כאמור בתוספת הראשונה.

3.

השלמת הבקשה

(א)

בנוסף על המידע הנדרש על פי תקנה 2 רשאית הועדה לדרוש ממגיש הבקשה מידע נוסף אם לדעתה הוא נחוץ לשם טיפול בבקשה, ובכלל זה רשאית היא לדרוש כי יגיש לה נתונים ותוצאות בדיקות של מוסד מחקר או גורם אחר.

(ב)

דרישה כאמור בתקנת משנה (א) תוצג למבקש לא יאוחר מ־60 ימים מיום הגשת הבקשה.

4.

החלטה בבקשה

(א)

הועדה תחליט בבקשה תוך 90 ימים מיום הגשתה, ואם הוצגה דרישה לפי תקנה 3 – מיום השלמת מסירת הנדרש לפיה.

(ב)

הועדה רשאית להיעתר לבקשה, בתנאים או בלעדיהם, או לדחותה.

(ג)

יושב ראש הועדה יודיע בכתב למגיש בקשה על החלטת הועדה.

(ד)

החליטה הועדה להיענות לבקשה למתן היתר – ימציא יושב ראש הועדה את ההיתר למבקש בהקדם.

5.

אגרת בקשה [תיקון: [הודעות]]

(א)

בעת הגשת בקשה להיתר או חידושו ישלם מגיש בקשה אגרה בשיעור 13,000 שקלים (מתואם לפברואר 1984; החל מאוקטובר 2024, 1,423 ש״ח), בדרך שיקבע חשב משרד הפנים.

(ב)

(1)

סכום האגרה הנקוב בתקנת משנה (א) ישתנה ב־1 בינואר, ב־1 באפריל, ב־1 ביולי וב־1 באוקטובר של כל שנה לפי שיעור העלייה של המדד החדש לעומת המדד היסודי;

(2)

כל סכום מוגדל כאמור יעוגל לשקל השלם הקרוב;

(3)

בתקנה זו –

”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

”המדד היסודי“ – המדד שפורסם ביום י״ב באדר א׳ התשמ״ד (15 בפברואר 1984);

”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי.

6.

חמרים אסורים להטלה

הועדה לא תתיר הטלה לים של החמרים המפורטים בתוספת השניה אלא אם כן נתקיימה לדעתה אחת מהדרישות הבאות:

(1)

החומר נהפך במהירות לבלתי מזיק בתהליך פיסיקלי, כימי או ביולוגי בים ואינו הופך אורגניזמים ימיים אכילים לבלתי אכילים, לבלתי ערבים לחך או למסוכנים לבריאות האדם או לבריאות בעלי חיים;

(2)

ההטלה של כמות מסויימת של החומר דרושה כדי למנוע מצב חירום שיש בו סכנה ממשית לבריאות האדם ולא קיימת דרך אחרת למניעתה.

7.

חמרים מותרים להטלה

הועדה רשאית להתיר הטלה לים של –

(1)

החמרים המפורטים בתוספת השלישית;

(2)

חמרים שאינם מפורטים בתוספות השניה או השלישית.

8.

שיקולים במתן היתר

במתן היתר כאמור תשקול הועדה, בין היתר, את השיקולים המפורטים בתוספת הרביעית.

9.

סוגי היתר

(א)

היתר יכול שיהיה כללי או מיוחד, כמפורט להלן:

(1)

היתר כללי יינתן להטלת חמרים שאינם מפורטים בתוספות השניה או השלישית; היתר כללי יכול שלא להיות מוגבל בזמן;

(2)

היתר מיוחד יינתן להטלת חמרים המפורטים בתוספת השלישית; היתר מיוחד יינתן לתקופה שלא תעלה על שנתיים.

(ב)

במקרה חירום, כאשר קיימת סכנה לחיי בני אדם, רשאית הועדה לתת היתר חירום אף בסטיה מהוראות אלה.

10.

הוראות בהיתר

ההיתר יכלול, בין השאר, הוראות בענינים הבאים:

(1)

מהות וכמות החומר שמותר להטילו;

(2)

אופן האריזה, אם ישנה, בעת ההטלה;

(3)

שיטת ההטלה;

(4)

אתר ההטלה ומועדה;

(5)

שיטת ההעמסה והטעינה של החומר;

(6)

נתיב כלי השיט או כלי הטיס המוביל את החומר לאתר ההטלה;

(7)

אמצעים מיוחדים שיש לנקוט בנוגע להעמסה, להובלה ולהטלה.

11.

ניטור

(א)

הועדה רשאית לכלול בהיתר דרישה לבצע ניטור לבחינת ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של ההטלה בהתאם לתכנית ניטור שיגיש המבקש לפי הנחיות הועדה ושתאשר הועדה.

(ב)

תוצאות הניטור יימסרו לועדה באופן ובמועדים שיפורטו בתכנית הניטור.

12.

דיווח על הטלה בהיתר

(א)

דיווח על ביצוע הטלה, כאמור בסעיף 4 לחוק, יימסר לועדה לא יאוחר מחודש ימים לאחר ביצוע ההטלה.

(ב)

הדיווח יכלול את הפרטים הבאים:

(1)

מספר ההיתר ותאריך נתינתו;

(2)

שם קברניט כלי השיט או כלי הטיס, בעת ביצוע ההטלה;

(3)

כמות החומר שהוטלה למעשה והמיקום המדוייק של אתר ההטלה;

(4)

הערות והסבר למקרה של סטיה מתנאי ההיתר;

(5)

פרטים נוספים שנדרשו בתנאי ההיתר.

13.

דיווח על הטלה במקרה חירום

(א)

במקרה של הטלת פסולת כאמור בסעיף 8 לחוק, ידווח הקברניט לועדה על ההטלה תוך שבעה ימים מיום האירוע; דיווח כאמור יכול שיהיה גם במברק או ברדיו טלפון.

(ב)

בנוסף לדיווח כאמור בתקנת משנה (א) ידווח הקברניט לועדה, תוך חודש מיום הגעת כלי השיט לנמל, ובכלי טיס – תוך חודש מיום הדיווח הראשון, את הפרטים הבאים:

(1)

הענינים המנויים בתקנה 10;

(2)

תיאור הנסיבות אשר חייבו את ההטלה.

לדיווח יצורפו העתקים של רישומים נוגעים לענין מתוך יומן כלי השיט או כלי הטיס.

14.

ביטול היתר

הועדה רשאית לבטל היתר שנתנה, באחת מאלה:

(1)

לא נתקיימו הוראות ההיתר;

(2)

הובא לידיעת הועדה מידע, שלא היה בידיעתה בעת מתן ההיתר, ואשר אילו היה בידיעתה באותה עת לא היתה נותנת את ההיתר.

תוספת ראשונה

(תקנה 2)

הפרטים שייכללו בבקשה להיתר

(1)

שם המבקש ומענו;

(2)

תיאור פיסיקלי וכימי של החומר המיועד להטלה –

(1)

שם טכני (לרבות שם מסחרי, אם ישנו);

(2)

תיאור: זיהוי, הרכב, מהות ומצב צבירה;

(3)

כמות;

(3)

(א)

שם יצרן החומר או המעבד ומענו;

(ב)

תיאור ההליך שגרם ליצירת החומר;

(4)

תיאור אופן האריזה וסוג המכל של החומר בעת ההטלה;

(5)

תיאור ההטלה המוצעת –

(1)

מועד מתוכנן;

(2)

מיקום (מיקום גיאוגרפי ועומק הקרקעית);

(6)

הנימוקים להגשת הבקשה למתן היתר להטלה, בהתאם לתנאים המפורטים בתקנות אלה.

(7)

(א)

שם בעל כלי השיט או כלי הטיס המיועד לבצע את ההטלה ומענו;

(ב)

פרטי הרישום של כלי השיט או כלי הטיס –

(1)

בכלי שיט – שם כלי השיט, נמל הרישום, תסבולת והדחק בטעון;

(2)

בכלי טיס – הסוג, המספר הסידורי ומספר הרישום.

(8)

כללי:

(1)

מידע פיסיקלי, כימי וביולוגי הנוגע לאתר ההטלה שיש בו כדי להצביע על התאמתו לשמש אתר הטלה שמתקיימות בו הדרישות המפורטות בתוספת הרביעית;

(2)

מידע בדבר השיטה שבה המבקש סילק בעבר חומר מהסוג המיועד להטלה והכמויות שסולקו;

(3)

הסבר בדבר הצורך בהטלה המוצעת ובחינת דרכים חלופיות לסילוק, טיפול או מיחזור של החומר, לרבות התייחסות להשפעות הסביבתיות של כל אחת מן החלופות;

(4)

פירוט והערכה של ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות, הצפויות או החזויות, של ההטלה המיועדת, לרבות ההשפעה על אפשרויות ניצול משאבים ימיים חיים ודוממים, ביצוע מחקר מדעי, ופעילויות שיט ונופש.

תוספת שניה

(תקנה 6)

א.

חמרים אסורים בהטלה לים –

(1)

תרכובות אורגנו־הלוגניות ותרכובות העשויות ליצור חמרים כאמור בסביבה הימית;

(2)

תרכובות אורגנו־צורניות ותרכובות העשויות ליצור חמרים כאמור בסביבה הימית;

(3)

כספית ותרכובות כספית;

(4)

קדמיום ותרכובות קדמיום;

(5)

חומר פלסטי עמיד וחמרים סינטתיים עמידים אחרים, העלולים להפריע באופן ממשי לדיג או לשיט, להפחית את הנוחות או להפריע בשימושים חוקיים אחרים של הים;

(6)

נפט גלמי ופחמימנים הנגזרים משמן האדמה ותערובות המכילות אחד מהם המוטענים על כלי שיט או טיס לשם הטלה;

(7)

פסולת רדיואקטיבית או חומר רדיואקטיבי שתקבע הועדה;

(8)

תרכובות חומציות ובסיסיות בהרכב או בכמות העלולים לפגום באורח חמור באיכות מי הים;

(9)

חמרים בכל מצב צבירה שהוא או במצב חי שיוצרו לשם לוחמה ביולוגית או כימית.

ב.

תוספת זו אינה חלה על פסולת או חמרים אחרים, כגון בוצת שפכים או חוליות עפר של מחפרים, המכילים כחמרים מזהמים בכמויות זעירות את החמרים הנזכרים בפסקאות (1) עד (6) בסעיף א כמפורט להלן:

(1)

לגבי תרכובות אורגנו הלוגניות – כמות פחותה ממאית הריכוז שהוכח כרעיל לאורגניזם ימי מייצג, כפי שקבעה הועדה על סמך ניסוי שנערך בהתאם להליכים שאישרה;

(2)

לגבי כספית ותרכובות כספית – ריכוז קטן מ־0.75 מיליגרם לקילוגרם בפסולת מוצקה, וקטן מ־1.5 מיליגרם לקילוגרם בפסולת נוזלית;

(3)

לגבי קדמיום ותרכובות קדמיום – ריכוז קטן מ־0.6 מיליגרם לקילוגרם בפסולת מוצקה, וקטן מ־3.0 מיליגרם לקילוגרם בפסולת נוזלית;

(4)

לגבי חומר פלסטי עמיד וחמרים סינטטיים עמידים אחרים – חומר כתוש בצורה הולמת בכמות של פחות מ־4% מנפחה של הפסולת;

(5)

לגבי נפט גלמי ופחמימנים הנגזרים משמן אדמה ותערובות המכילות אותם – כמות המייצרת פחות מ־10.0 מיליגרם של חמרים מסיסים בהקסן נורמלי לכל קילוגרם של פסולת.

תוספת שלישית

(תקנות 7 ו־9(א))

1.

חמרים מותרים בהטלה לים בהיתר מיוחד בלבד –

(א)

ארסן, עופרת, נחושת, אבץ, בריליום, כרום, ניקל, ונדיום, סלניום, אנטימון ותרכובותיהם;

(ב)

ציאנידים ופלואורידים;

(ג)

חמרי הדברה ומוצרי לוואי שלהם, שלא פורטו בתוספת השניה;

(ד)

חמרים כימיים אורגנים סינטתיים, שלא פורטו בתוספת השניה, העלולים להזיק לאורגניזמים ימיים או לעשות אורגניזמים ימיים אכילים לבלתי ערבים לחך.

2.

תרכובות חומציות ובסיסיות שאינן כלולות בתוספת השניה, בהרכב ובכמות כפי שתקבע הועדה.

3.

כלי קיבול, גרוטאות מתכת ופסולת אחרת בעלת ממדים גדולים, העלולים לשקוע לקרקעית הים, ולהוות מכשול חמור לדיג או לשיט.

4.

חמרים שאינם רעילים אך עלולים להזיק בשל הכמויות שבהן הם מוטלים, או עלולים להפחית את הנוחות במידה רצינית או לסכן חיי אדם או אורגניזמים ימיים, או להפריע לשיט.

5.

פסולת רדיואקטיבית או חומר רדיואקטיבי שהתוספת השניה אינה חלה עליהם.

תוספת רביעית

(תקנה 8)

שיקולים למתן היתר:

א.

תכונותיו והרכבו של החומר –

(1)

הכמות הכוללת וההרכבים הממוצעים של החומר המיועד להטלה (כגון: לשנה);

(2)

צורה (כגון: מוצק, בוצה, נוזל או גאזים);

(3)

תכונות: פיסיקליות (כגון: מסיסות [במקור: מסיסית] וצפיפות), כימיות וביוכימיות (כגון: צריכת חמצן, נוטריאנטים) וביולוגיות (כגון: מציאותם של נגיפים, בקטריות, שמרים, טפילים);

(4)

רעילות;

(5)

עמידות: פיסיקלית, כימית וביולוגית;

(6)

צבירה וביוטרנספורמציה בחמרים ביולוגיים ובמשקעים;

(7)

רגישות לשינויים פיסיקליים, כימיים וביולוגיים, והגבה בסביבה המימית עם חמרים אורגניים ואי־אורגניים מומסים;

(8)

הסתברות ליצירת אילוצים או שינויים המפחיתים את אפשרות השיווק של אוצרות ים (דגים, רכיכות וכו׳).

ב.

תכונתו של אתר ההטלה ואופן ההנחה –

1.

המיקום (כגון: הקואורדינטות של שטח ההטלה, העומק והמרחק מן החוף), המיקום ביחס לשטחים אחרים (כגון: שטחי הנאה, שטחים להטלת ביצי דגים, בריכות לדגיגים ושטחי דיג ומקורות הניתנים לניצול);

2.

קצב הסילוק בתקופה מסוימת (כגון: הכמות ליום, לשבוע, לחודש);

3.

שיטות האריזה וההמכלה, אם ישנן;

4.

מהילה ראשונית שתושג באופן השחרור המוצע, במיוחד: מהירות כלי השיט;

5.

אופי הפיזור (כגון: השפעותיהם של הזרמים, הגיאות והשפל והרוחות על הסעה אופקית וערבוב אנכי);

6.

תכונות המים (כגון: טמפרטורה, pH, מליחות, ריבוד, מדדי החמצן לזיהום מומס (DO), צריכת חמצן כימי (COD), צריכת חמצן ביוכימי (BOD), חנקן המצוי בצורה אורגנית ומינרלית, לרבות אמוניה, חומר מרחף, חמרים מזינים אחרים ופוריות);

7.

מאפייני הקרקעית (כגון: טופוגרפיה, מאפיינים גיאוכימיים וגיאולוגיים ופוריות ביולוגית);

8.

מציאותן והשפעותיהן של הטלות אחרות שנעשו בשטח ההטלה (כגון: רמות רקע של מתכות כבדות ותכולת פחמן אורגני).

ג.

שיקולים כלליים –

1.

קיום פתרון סביר לסילוק הפסולת ביבשה;

2.

השפעות אפשריות על הנאות (כגון: מציאותו של חומר צף או חומר תקוע, עכירות, ריח לא נעים, ליקוי הצבע, יצירת קצף);

3.

השפעות אפשריות על חיים ימיים, גידול דגים ורכיכות, מאגרי דגים ומדגים, איסוף וגידול של עשבי ים;

4.

השפעות אפשריות על שימושים אחרים של הים וחוף הים (כגון: פגיעה באיכות המים לשימוש תעשייתי, בלייה תת ימית של מבנים, הפרעה לפעולות אוניות מחמרים צפים, הפרעה לדיג או לשיט על ידי הנחה של פסולת או גופים מוצקים על קרקע הים, והגנה על שטחים בעלי חשיבות מיוחדת למטרות מדעיות או למטרות שימור).

---

ו׳ בתמוז התשמ״ד (6 ביולי 1984)

• יוסף בורג
  שר הפנים

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.