תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות) מתוך

תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), תשל״ז–1977

תקנות לביצוע אמנת האג משנת 1970 בדבר גביית ראיות בחוץ לארץ בענינים אזרחיים או מסחריים

ק״ת תשל״ז, 1516; תש״ם, 1140; תשמ״ב, 190; תשמ״ג, 26; תשמ״ד, 525, 538; תשמ״ח, 750; תשנ״ג, 694; תשנ״ה, 1563.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק עזרה משפטית למדינות חוץ [נוסח משולב], תשל״ז–1977, סעיף 46 לחוק בתי המשפט, תשי״ז–1957, סעיף 59 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971, ושאר הסמכויות הנתונות לי לפי כל דין, אני מתקין תקנות אלה:

1.

הגדרות

בתקנות אלה –

”האמנה“ – האמנה בדבר גביית ראיות בחוץ לארץ בענינים אזרחיים או מסחריים שנחתמה בהאג ביום 18 במרס 1970;

”מדינת האמנה“ – אחת המדינות המפורטות בתוספת;

”בקשה לגביית ראיות“ או ”בקשה“ – לרבות בקשה לפעולה שיפוטית אחרת בענין אזרחי או מסחרי אך למעט בקשה להמצאת מסמכים משפטיים, לאכיפת פסק דין או למתן צו זמני לעקול או לאמצעי מנע אחרים;

”רשות שיפוטית“ – כל בית משפט או בית דין בישראל, לרבות רשם של בית משפט;

”רשות מבקשת“ – בית משפט או גוף שיפוטי אחר של מדינת האמנה;

”מנהל בתי המשפט“ – השופט ששר המשפטים מינהו על ביצועם של סדרי המינהל של בתי המשפט על פי סעיף 14 לחוק השופטים, תשי״ג–1953, וכל מי שמנהל בתי המשפט מינה לענין תקנות אלה.

2.

מטרה ופירוש

תקנות אלה באות לביצוע האמנה ויפורשו אתה כאחד.

3.

העברת בקשה לרשות שיפוטית

(א)

בקשה לגביית ראיות בישראל תכיל את הפרטים האמורים בתקנה 13 בשינויים המחוייבים לפי הענין ותוגש על ידי הרשות המבקשת למנהל בתי המשפט, שישמש הרשות המרכזית על פי האמנה לקבלת בקשות.

(ב)

צויינה בבקשה רשות שיפוטית שאליה מופנית הבקשה, יעבירה מנהל בתי המשפט לאותה רשות.

(ג)

לא היתה הרשות השיפוטית שאליה הופנתה הבקשה מוסמכת לבצעה, ויש רשות שיפוטית אחרת שמוסמכת לכך, או לא פורשה בבקשה אף רשות שיפוטית, יעביר מנהל בתי המשפט את הבקשה לרשות השיפוטית המוסמכת.

(ד)

קיבלה רשות שיפוטית בקשה כאמור והחליטה שביצועה הוא בסמכותה של רשות שיפוטית אחרת, תעביר את הבקשה לאותה רשות שיפוטית ותודיע על כך למנהל בתי המשפט.

4.

תרגום הבקשה

(א)

בקשה שלא נערכה בעברית, בערבית, באנגלית או בצרפתית, יצורף אליה תרגום לאחת השפות האלה.

(ב)

התרגום יאומת על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או של מדינת הרשות המבקשת או על ידי מי שרשאי לאמת תרגומים בישראל או באותה מדינה.

5.

אימתי מסרבים לבצע בקשה

(א)

מנהל בתי המשפט רשאי לסרב להעביר בקשה לרשות שיפוטית רק מאחד הטעמים האלה:

(1)

הבקשה אינה תואמת לדעתו את הוראות האמנה;

(2)

ביצוע הבקשה אינו בסמכותה של שום רשות שיפוטית בישראל;

(3)

הוא סבור שביצוע הבקשה עלול לפגוע בריבונותה של ישראל או בבטחונה.

(ב)

החליט מנהל בתי המשפט שאין להעביר את הבקשה לרשות שיפוטית מאחד הטעמים המפורטים בתקנת משנה (א), יחזירה לרשות המבקשת ויודיע לה את טעם הסירוב; החליט כן מהטעם האמור בתקנת משנה (א)(1), יפרש בהודעה את אי ההתאמה.

6.

ביצוע הבקשה

(א)

בביצוע הבקשה תנהג הרשות השיפוטית לפי סדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט בישראל.

(ב)

נתבקשה רשות שיפוטית לבצע בקשה בדרך מיוחדת, תבוצע הבקשה כמבוקש, זולת אם הביצוע בדרך המיוחדת נוגד את דיני ישראל או אינו אפשרי נוכח סדרי הדין הנהוגים בישראל או מטעמים אחרים.

7.

הודעה על מקום ומועד ביצוע הבקשה

ביקשה הרשות המבקשת שיודיעו לה על המקום והמועד לביצוע הבקשה למען אפשר לבעלי הדין או לבאי כחם להיות נוכחים, תשלח הרשות השיפוטית הודעה על כך לרשות המבקשת זמן סביר לפני הביצוע; הודעה זו תישלח ישירות לבעלי הדין הנוגעים לדבר או לבאי כחם, אם ביקשה זאת הרשות המבקשת.

8.

אמצעי כפייה

בביצוע בקשה תיזקק הרשות השיפוטית לאמצעי הכפייה העומדים לרשותה על פי דין לענין הליכים אזרחיים המתנהלים בפניה.

9.

זכות שלא למסור ראיה

על אף האמור בתקנה 8, בביצוע הבקשה לא יהא אדם חייב למסור ראיה אם אין הוא חייב לעשות כן לפי דיני ישראל או, אם הרשות המבקשת אישרה זאת, גם לפי דיני מדינת הרשות המבקשת.

10.

פטור מהוצאות

ביצוע בקשה וכל פעולה הקשורה בכך לא יהיו טעונים מס, אגרה או תשלום הוצאות, פרט לתשלום שכרם של מומחים ומתורגמנים, ופרט להוצאות מיוחדות שנגרמו עקב ביצוע הבקשה בדרך מיוחדת לפי תקנה 6(ב).

11.

אישור על ביצוע הבקשה

(א)

בוצעה הבקשה, תעביר הרשות השיפוטית למנהל בתי המשפט תעודה הקובעת את דבר הביצוע.

(ב)

לתעודה יצורף חשבון המפרט את התשלומים שיש להחזירם.

(ג)

לא בוצעה הבקשה, תחזיר הרשות השיפוטית למנהל בתי המשפט את הבקשה בצירוף תעודה המפרטת את הסיבה שמנעה בעד הביצוע.

(ד)

מנהל בתי המשפט יעביר את התעודות האמורות לרשות המבקשת.

12.

העברת בקשה לרשות זרה

(א)

החליטה רשות שיפוטית שיש לבצע בקשה במדינת האמנה, תעביר את הבקשה, שתהא ערוכה על פי הוראות תקנה 13, למנהל בתי המשפט אשר יעבירה לרשות המרכזית באותה מדינה אשר נתמנתה על פי הוראת האמנה.

(ב)

הבקשה תיערך באנגלית או בצרפתית או בשפת מדינת האמנה הנוגעת לענין.

13.

תוכן הבקשה

(א)

בבקשה לגביית ראיות יצויינו פרטים אלה ככל שהם נוגעים לענין:

(1)

הרשות השיפוטית המבקשת את ביצוע הבקשה, וכן הרשות המתבקשת לבצעה;

(2)

שמותיהם ומעניהם של בעלי הדין ובאי כוחם;

(3)

טיבם של ההליכים שבהם דרושה הראיה וסיכום העובדות;

(4)

הראיה שיש לגבותה או הפעולה האחרת שיש לבצעה;

(5)

שמותיהם ומעניהם של הנחקרים;

(6)

שאלות שיש להציגן לנחקרים או תיאור הנושא שאודותיו יש לחקרם;

(7)

מסמכים או נכסים אחרים שיש לבדקם;

(8)

דרישה לגבות עדות בשבועה או בהן צדק וצורתם;

(9)

דרך מיוחדת לביצוע הבקשה.

(ב)

במקרים ראויים, יצורפו לבקשה:

(1)

ידיעה בדבר חסינותו של עד בפני כפייה להעיד;

(2)

בקשת הרשות השיפוטית שנציגיה יהיו נוכחים בעת ביצוע הבקשה.

14.

ערבון והוצאות

(א)

בעל דין שלפי בקשתו החליטה רשות שיפוטית שיש לבצע בקשה במדינת האמנה יפקיד בקופת הרשות ערבון כפי שיקבע הרשם לבטחון הוצאות אלה, זולת אם החליטה הרשות השיפוטית החלטה אחרת:

(1)

הוצאות תרגום הבקשה בחוץ לארץ ולאימות התרגום;

(2)

שכר מומחים ומתורגמנים;

(3)

ההוצאות המיוחדות העשויות להיגרם על ידי ביצוע הבקשה בדרך מיוחדת, אם נתבקש הדבר.

(ב)

רשאי הרשם על פי בקשה בכתב להתיר מתן ערובה סבירה אחרת להנחת דעתו, במועד ובתנאים שיורה, במקום הערבון כאמור בתקנת משנה (א).

15.

תחולת תקנות קודמות

הפרק השלישי לתקנות העזרה המשפטית למדינות זרות, תש״ך–1959, הפרק השלישי לתקנות ביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), תשי״ד–1954, והפרק השלישי לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ״ט–1968, לא יחולו לגבי מדינות האמנה על גביית ראיות וביצוע פעולות משפטיות אחרות שתקנות אלה חלות עליהן.

16.

תחילה

תחילתן של תקנות אלה היא ביום שהאמנה תיכנס לתקפה לגבי ישראל בהתאם להודעת שר המשפטים שתפורסם ברשומות.

תחילתן של התקנות ביום 17.9.1979 (י״פ תש״ם,274).

17.

השם

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), תשל״ז–1977“.

[תיקון: תש״ם]

תוספת

(תקנה 1)

[תיקון: תשמ״ב, תשמ״ג, תשמ״ד, תשמ״ח, תשנ״ג, תשנ״ה]

אוסטרליה, איטליה, ארגנטינה, ארצות הברית של אמריקה, ברבדוס, הרפובליקה הגרמנית הפדרלית, דנמרק, הולנד, ונצואלה, לוכסמבורג, מונקו, מקסיקו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, נורבגיה, סינגפור, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צ׳כיה, צרפת, קפריסין, שבדיה, שוויץ.

ח׳ בניסן תשל״ז (27 במרס 1977)

חיים י׳ צדוק
שר המשפטים

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.