תקנות התכנון והבניה (הצמדת מקומות חניה)
תקנות התכנון והבניה (הצמדת מקומות חניה) מתוך 
תקנות התכנון והבניה (הצמדת מקומות חניה), התשנ״ו–1996
ק״ת תשנ״ו, 852.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 158א1 ו־265 לחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965 (להלן – החוק), ולאחר התייעצות עם המועצה הארצית לתכנון ולבניה, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”דירה“ – חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;
”חניון ציבורי“ – חניון המיועד לשימוש הציבור ואשר מקומות החניה שבו אינם מוצמדים למשתמשים מסויימים;
”תקן חניה“ – בהתאם לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ״ג–1983, או בהתאם לתכנית המיתאר המקומית החלה על הדירה; הכל כפי שיהיה בתוקף בעת מתן היתר הבניה.
הצמדת מקומות חניה
לכל דירה מותר להצמיד עד פי 1.5 ממספר מקומות החניה הקבועים לדירה בתקן, ולכל הפחות 2 מקומות חניה.
איסור הצמדת חניה המשמשת לשתי דירות
על אף האמור בתקנה 2, לא תותר הצמדתם של יותר משני מקומות חניה לדירה, אם מקומות החניה האמורים מיועדים, על פי תקן החניה, לשמש שתי דירות או יותר, בשימוש חופף.
סייג לחניון ציבורי
תקנות אלו לא יחולו על חניון ציבורי.
אישור רשות הרישוי המקומית
רשות הרישוי המקומית תחליט בבקשה להצמיד מקומות חניה במספר העולה על הקבוע בתקנות אלה, תוך 30 ימים מהיום שהוגשה לה הבקשה.
ג׳ באייר התשנ״ו (22 באפריל 1996)
- חיים רמון
שר הפנים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.