תקנות הראיות (שכר עורך-דין)

תקנות הראיות (שכר עורך-דין) מתוך ספר החוקים הפתוח

תקנות הראיות (שכר עורך־דין), תשל״ח–1978

תקנות בדבר שכר עורך־דין


ק״ת תשל״ח, 1254.


בתוקף סמכותי לפי סעיפים 58 ו־59 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971, אני מתקין תקנות אלה:


שכר עורך־דין
השכר שיגבה עורך דין בעד שירותיו לפי סעיף 15 לפקודה יהיה:
(1)
בעד קבלת תצהיר שלא נערך בידי עורך הדין עצמו – 50 לירות;
(2)
בעד קבלת תצהיר שנערך בידי עורך הדין – 25 לירות נוסף על השכר המגיע בעד ההכנה;
הכל בנוסף למס ערך מוסף שחייב בו עורך הדין בעד מתן שירותו.
פטור
תקנה 1 אינה חלה –
(1)
על קבלת תצהיר בידי עובד המדינה או עובד בשירות תאגיד שהוקם לפי חוק כשהוא פועל במילוי תפקידו;
(2)
על קבלת תצהיר במסגרת הסכם למתן שירותים משפטיים שתמורתם זכאי עורך הדין לתשלום כולל או למשכורת.
ביטול
תקנות הראיות (שכר עורך דין ואגרות), תשל״ה–1974 – בטלות.
תחילה
תחילתו של צו זה ביום כ״ד בניסן תשל״ח (1 במאי 1978).
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הראיות (שכר עורך־דין), תשל״ח–1978“.


ט״ז בניסן תשל״ח (29 באפריל 1978)
  • שמואל תמיר
    שר המשפטים
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.