תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (אגרות) מתוך

תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (אגרות), תשי״ז–1957

תקנות בדבר אגרות

ק״ת תשי״ז, 994.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 2 לפקודת העדות הדתיות (ארגונן), והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, אני מתקין תקנות אלה:

לפי תקנה 11(1) לתקנות העדות הדתיות (ארגונן) (חברות לעניני קבורה של יהודים), תשי״ח–1958, תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (אגרות), תשי״ז–1957 בטלות בכל הנוגע לענין חברות קדישא.

1.

הגדרות

בתקנות אלה –

”מועצה דתית“ – כמשמעותה בחוק תקציבי השירותים הדתיים היהודיים, תש״ט–1949.

2.

אגרות

(א)

מועצה דתית וכן מועצה [במקור: או חברה קדישא כאמור בתקנה 27 לתקנות כנסת ישראל], רשאים, באישור שר הדתות, להטיל אגרות בעד השירותים הניתנים על ידיהם.

(ב)

האישור כאמור בתקנת משנה (א) לא יינתן אלא בהסכמת מועצת הרבנות הראשית.

(ג)

הודעה בדבר אישור אגרות כאמור ושיעורן תפורסם ברשומות.