תקנות הסגר

תקנות הסגר מתוך

תקנות הסגר

(פרק קכ"ד, סעיף 5).

---

חא״י כרך ג׳, פרק קכ״ד, עמ׳ 2170, ת״ט; ע״ר 1936, תוס׳ 2, 1275; 1937, תוס׳ 2, 1061; 1944, תוס׳ 2, 216; 1947, תוס׳ 2, 586; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 39; ע״ר תש״ח, 22; ע״ר תש״ט, תוס׳ א׳, 50; ק״ת תשי״ג, 825; תשי״ד, 1010; תשט״ו, 257; תשל״א, 658; תשל״ו, 2732; תשל״ז, 494; תש״ם, 154; תשמ״ב, 955; תשמ״ט, 717.

עדכון סכומים: ק״ת תשמ״ב, 1658; תשמ״ג, 964; תשמ״ד, 65, 1073, 2546; תשמ״ה, 804; תשמ״ו, 225; תשמ״ז, 403, 958; תשמ״ח, 167, 728; תשמ״ט, 150.

---

מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. סמכויות הנציב העליון הועברו לשר הבריאות (ע״ר תש״ח, 23). מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מחלקת הבריאות“ או ”רשות הבריאות“ ייקרא מעתה ”משרד הבריאות“. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. בהתאם לפקודת הנמלים (תיקון), תש״ט–1948, כל מקום בו נאמר ”חוף“ קרי ”נמל“.

---

תוכן עניינים

חלק א׳ – הסגר אנשים

חלק ב׳ – הסגר סחורות ומלתחות נוסעים

חלק ג׳ – הסגר תיירים

חלק ד׳ – אמצעי הבדיקה בחופים ובגבולות הים

חלק ה׳ – קדחת דינג

חלק ו׳ – אמצעי בדיקה ליד גבולי היבשה, וכו׳

חלק ז׳ – הוראות בנוגע לעולים

חלק ח׳ – הוראות בנוגע למהגרים

חלק ט׳ – קנסות

חלק י׳ – שכר עבודה נוספת

תוספת ראשונה: תעודת בריאות

תוספת שניה (בוטלה)

תוספת שלישית

1.

השם הקצר

תקנות אלה תקראנה ”תקנות הסגר“.

חלק א׳ – הסגר אנשים

2.

פירוש ושימוש [תיקון: תש״ח, תש״ח־2]

(1)

בתקנות אלה יהיו למונחים הבאים הפירושים שבצדם מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –

”שמירה“ פירושה בידודם של אנשים, בין באניה ובין בתחנה סניטרית או בבית תחת פיקוחה הבלתי אמצעי של רשות ההסגר;

”רשות ההסגר“ פרושה משרד הבריאות של ממשלת ישראל;

”פיקוח“ פירושו שאין מבודדים את האיש אלא שהוא נדרש בכל מקום בואו להתיצב בעצמו בפני הרופא הקרוב ביותר של משרד הבריאות כפי שנצטווה ע״י רשות ההסגר, כדי שהרופא יוכל לברר את מצב בריאותו.

מחלות שעליהן חלות התקנות

(2)

תקנות אלה תחולנה על מחלות הדבר, החולירע, הקדחת הצהובה, האבעבועות, הטיפוס וקדחת ”דינג“.

3.

אימתי יחולו התנאים הקבועים בתקנות אלה על הבאים מאזור ידוע ואימתי יחדלו לחול

(1)

הודעת מקרה מחלה מן המחלות הנזכרות בתקנה 2(2), המובא ממקום ידוע, לא תביא לידי נקיטת אמצעים שנקבעו בחלק ד׳ מן התקנות האלה ביחס לבאים מן האזור המקומי שבו פרצה המחלה.

(2)

באמצעים הקבועים בחלק ד׳ יש לאחוז בפרוץ מקרה ראשון של דבר או קדחת צהובה, ואין המקרה מובא ממקום אחר, כשמקרי חולירע יוצרים ”אזור סגור“ או כשמחלת הטיפוס או האבעבועות פרצו בצורה אפידימית.

(3)

”אזור סגור“ קיים בפרוץ מקרים חדשים מחוץ לסביבה הסמוכה של המקרה הראשון, והתפרצות זו מוכיחה כי המחלה לא הצטמצמה במקום שבו החלה.

4.

יש להטיל תקנות נגד אניה הנתונה במצב בלתי סניטרי

למרות כל האמור בתקנות אלה, תוכל רשות ההסגר להטיל אמצעי בדיקה מיוחדים נגד כל אניה הנמצאת במצב בלתי סניטרי במדה העשויה להקל על התפשטות המחלה המפורטת בתקנה 2(2) וביחוד על אניה צפופה ביותר בנוסעיה.

5.

כל האניות טעונות בקורת מטעם פקידי ההסגר

(1)

רשות ההסגר תוכל להטיל בקורת רפואית על כל אניה, מבלי התחשב עם חוף הפלגתה, ואם יש צורך בכך תוכל אף לערוך בה בדיקה שלמה ומעולה.

(2)

אסור לאניה לבוא במגע עם החוף או עם כל אניה אחרת אף לא עם סירות הבאות מן החוף, וכן אסור לכל אניה ולכל אדם או סירה הבאים מן החוף לבוא במגע עם אניה כזאת בטרם תערך הבקורת או הבדיקה.

(3)

צורת ההסגר והצעדים הסניטריים שיש להטיל על אניה בבואה, יקבעו בהתאם למצב האניה, כפי שנתברר, בהתאם לפרשת ההסטוריה הרפואית של הנסיעה.

6.

החופים שאליהם יוכלו לרדת אנשים הבאים מחופים ”נגועים“, וחופים שאליהם יוכלו לבוא אניות ”חשודות“ או ”נגועות“ [תיקון: תש״ח]

(1)

הבאים מחופים ”נגועים“ במחלות המפורטות בתקנה 2(2) יוכלו לעלות לכל חוף בישראל, ואילו אניות ”חשודות“ לא תוכלנה לבוא אלא לחופי חיפה ויפו, ואניות ”נגועות“ רק לחוף חיפה.

(2)

אניה הבאה לעכו או לעזה ונמצאה חשודה תשלח לחיפה או ליפו.

(3)

אניה הבאה לעכו או לעזה ונמצאה נגועה, תשלח לחיפה.

(4)

אניות הבאות לעזה או לעכו ובהן נוסעים הבאים מחופים נגועים יש לחייבן לנסוע ליפו או לחיפה ולהוריד נוסעים, אלא שאין להטיל כל הגבלה על הפריקה או הטעינה של המטען בחוף הראשון שאליו מגיעה האניה.

7.

תקנות בנוגע לבאים [תיקון: 1947, תש״ח]

(1)

כל האניות חייבות להניף דגל צהוב מעל התורן, ולהראות את האורות המתאימים בלילה, משעת הגיען ועד שתנתן להן תעודת שחרור, ואם שמו את האניה בהסגר – עד תום מועד ההסגר.

(2)

תעודת שחרור תנתן לאניה מיד לאחר בדיקתה, חוץ אם היתה האניה כלולה בסוג האניות ה”נגועות“ או ה”חשודות“ או כשרואים צורך לאחוז באמצעי חיטוי.

(3)

אניות המגיעות לחופי ישראל לאחר שקיעת החמה, לא תקבלנה תעודת שחרור, אלא לפי התנאים המפורטים לקמן: ואולם לטובת תנועת האניות תנתן ארכה של חצי שעה לאחר שקיעת החמה לאניות בריאות בשביל גמר הפורמליות של השאלון ותעודות השחרור.

(4)

רשות ההסגר תוכל ליתן ”תעודת שחרור“ בלילה עד שעה 9 בערב לספינות מטען, לספינות־מיכל לנפט ולאניות הנוסעות בקו־נסיעות קבוע, בחופי־חניה שבהם מתעכבות האניות לשעה קצרה במהלך נסיעתן, אך לא בחופים שבהם מתעכבות האניות 12 שעה או יותר ומפליגות ביום קבוע.

(5)

שום אניה לא תקבל תעודת שחרור לאחר שקיעת החמה אלא אם כן סבורה רשות ההסגר כי סידורי המאור שבאניה דים כדי לאפשר בדיקה רפואית מספקת של הנוסעים והעובדים באניה ובקורת סניטרית של הספינות.

(6)

לאחר שקיעת החמה תנתן תעודת שחרור רק לאניות בריאות בתנאי שאין בדעת האניה להוריד שום עולה רגל או עולה הטעונים הסגר ברדתם מן האניה.

(7)

כל אניה נגועה או חשודה אפשר לחייבה לעגון במעגן מיוחד ולעמוד תחת משמר של מספר מספיק של שומרים.

8.

הפרוצדורה בחוף [תיקון: תש״ח]

(1)

בהגיע אניה לחוף, חייב רב החובל שלה –

(א)

למנוע כל מגע ומשא בין נוסעי האניה והחוף, וכל פריקת מטען, עד שהאניה תבדק ותקבל תעודת שחרור;

(ב)

לציית להוראות רשות ההסגר;

(ג)

להראות לרשות ההסגר את כל מסמכי האניה, לענות על כל השאלות בשבועה, וליתן את כל הפרטים הידועים לו שיהיו דרושים לצורך קיום בריאות הצבור.

(2)

רופאה של אניה כזאת חייב לענות על השאלות שתוצגנה לפניו ע״י רשות ההסגר ועליו להגיש לרשות דו״ח בכתב על כל המסבות הנוגעות לבריאות הצבור שאירעו במשך הנסיעה.

(3)

יש לחקור את עובדי האניה ונוסעיה ולדרוש מאתם לענות על השאלות בשבועה, אם תמצא רשות ההסגר צורך בכך.

(4)

בתנאים נורמליים אפשר לותר על הפרוצידורה הקבועה בתקנה זו ביחס לסירות־הדרכה, סירות שמירה בחופים וסירות דוגה העובדות לאורך חוף ישראל, ובכלל ביחס לאניות שמשקל משאן הוא מצער ואפשר להכירן ע״י בקורת פשוטה:

ואולם בימי אפידמיה תהיינה כל הספינות מן הסוג הזה כפופות לפרוצדורה שנקבעה בתקנה זו, וספינות קטנות העובדות לאורך החוף תהיינה נדרשות לקבל תעודה מיוחדת מאת רשות ההסגר.

(5)

בהגיע האניה לחוף תוגש תעודת הבריאות שלה ע״י רב החובל לרשות ההסגר.

(6)

תעודת הבריאות צריכה לפרט בצורה מדוייקת את מצב הבריאות של הארץ שממנה באה האניה ושל החופים שהתעכבה בהם, וביחוד צריכה היא להזכיר אם פשטה בהם אחת מן המחלות הנזכרות בתקנה 2(2) דלעיל ואם לאו: כמו״כ צריכה היא למסור את שמה של האניה ושל רב חובלה, אינפורמציה מדוייקה על משקל משאה, מהות המטען, מספר עובדיה ונוסעיה וכן על מצב הבריאות באניה גופא בעת הפלגת האניה מחופה הראשון או בהתעכבה בחופים אשר על דרכה.

(7)

תעודת הבריאות הנמסרת בחוף הראשון תבדק ותחתם בכל חוף שבו היא מתעכבת עד שהאניה תגיע לחוף תעודתה האחרון הרשום בתעודת הבריאות.

(8)

בחוף שבו מתעכבת האניה אין לרשות ההסגר אלא להעיד, בטביעת חותמת על גבי תעודת הבריאות, הנמסרת בעת צאת האניה, מה מצב הבריאות של החוף וכמה זמן שהתה האניה בחוף; רשות ההסגר בחוף העיכוב לא תשאיר בידיה את תעודת ההסגר הזאת, אף לא תמירנה באחרת.

9.

הגבלות הסגר על הבאים באניות

הגבלות הסגר נגד הבאים באניות תונהגנה כלפי –

(א)

אניה הבאה בלא תעודת בריאות;

(ב)

אניה שתעודת הבריאות שלה אינה בסדר.

10.

תעודת בריאות [תיקון: תש״ח]

(1)

בישראל תמסר תעודת הבריאות ע״י רשות ההסגר והתעודה תהיה ערוכה בטופס שבתוספת הראשונה לתקנות אלה.

(2)

את תעודת הבריאות אפשר לתאר אם כ”נקיה“ ואם כ”נגועה“, תעודת הבריאות היא ”נקיה“ כשהיא מוסרת שאין מחלות מדבקות, כמבואר בתקנה 2(2), בארץ שממנה מפליגה האניה או בארץ שבה נבנתה האניה או בארץ שבה התעכבה; התעודה תהא ”נגועה“ כשהיא אומרת שאמנם פשטו מחלות כאלה באחת הארצות הנזכרות לעיל.

11.

תקנות בדבר ההפלגה [תיקון: תש״ח]

(1)

רב החובל יקבל תעודת בריאות בעת הפלגת האניה מחוף תעודתה הנזכר בתעודת הבריאות המקורית: תעודת בריאות תהיה בת תוקף רק אם נמסרה בתוך 48 שעה משעת הפלגת האניה.

(2)

כשאניה מפליגה לפני שהתמה את תקופת ההסגר, צריכה תעודת הבריאות להזכיר באיזה תנאים הפליגה האניה מן החוף ומה הן הגבלות ההסגר שהוטלו לפני ההפלגה, וכשאניה מקבלת תעודת בריאות חדשה, צריך למסור פרטים דומים לאלה.

(3)

בכל פעם שמודיעים על פרוץ אחת המחלות הנזכרות בתקנה 2(2) באחד המקומות בישראל, חייבת רשות ההסגר לרשום לעצמה את הפרטים שבכל תעודת בריאות לאחר שנתבררה מציאותה של המחלה: כיוצא בזה, בהעצר המחלה צריכה רשות ההסגר ליתן הצהרה רשמית על כך ולהודיע את הדבר בהערה שתרשום בתעודות הבריאות ושבה תזכיר את התאריך בו נעצרה המחלה.

(4)

בימי אפידימיה חייבת רשות ההסגר לבדוק כל אניה העומדת להפליג בטרם תמסור את תעודת הבריאות ולאחוז בצעדים הדרושים כדי לתקן כל פגם שתמצא באניה.

(5)

רשות ההסגר תאחז בצעדים דלקמן:

(א)

היא תמנע אנשים שיש בהם סמפטומים של דבר, חולירע, קדחת חוזרת, טיפוס או אבעבועות ואנשים שיחסיהם עם החולים עושים אותם עלולים להעביר לאחרים את המחלה המדבקת, מעלות על האניה;

(ב)

במקרי דבר, תמנע בעד חדירתם של עכברים אל האניה;

(ג)

במקרי חולירע, תשגיח על נקיונם ובריאותם של המים וצרכי המזון שבאניה, וכן תדאג לכך שהמים שהאניה טוענת בתור נטל יחוטאו, אם יש צורך בכך;

(ד)

במקרי קדחת חוזרת, תמנע בעד חדירתם של יתושים לאניה;

(ה)

במקרי טיפוס, תדאג לכך שכל החשודים במחלה זו יפולו מכנים בטרם יעלו על האניה;

(ו)

במקרי אבעבועות, תדאג לחיטוי המלבושים והסחבות בטרם יצררו אותם לחבילות.

(6)

רשות ההסגר תאחז בצעדים הדרושים למנוע את האקספורט של אותן הסחורות אשר ייתכן כי הנן נגועות וטרם חוטאו בחוף תחת פיקוחה של רשות ההסגר.

12.

אמצעים סניטריים בנסיעה

(1)

רב החובל של האניה, או רופא האניה – אם נתמנה רופא ע״י בעלי האניה, צריכים לדאוג לקיומם של התנאים ההיגייניים באניה, ועליהם למנוע את טעינת כל חמר מזיק לבריאות, ולערוך רשימה בכתב מכל מקרי המחלה בזמן הנסיעה.

(2)

החולים במחלה מדבקת יבודדו במשך זמן הנסיעה; כל אלה הבאים במגע עם החולה וביחוד המטפלים בחולה צריך לחטאם יפה; אמצעי חיטוי דומים לכך יחולו על כל האנשים החשודים.

13.

אניות עולים ואניות עולי רגל הנתונות במצב בלתי היגייני

אניות המובילות עולים או עולי רגל, ובכלל כל אניה הנחשבת למסוכנת מחמת היותה צפופה מאדם רב ושלא בתנאים היגייניים, יש להטיל עליה אותם אמצעי הבדיקה שרשות ההסגר תמצא לנכון להטילם.

14.

מסי הסגר [תיקון: 1936, תש״ח, תש״ט, תשמ״ב, תשמ״ט]

(1)

המסים והתשלומים שיוטלו בעד שרותי הסגר יהיו כמפורט בסעיף 13 בתוספת השניה לתקנות אגרות בריאות, התשמ״ט–1989.

(1א)

(בוטלה).

(2)

כל ההוצאות הכרוכות בחיטויה של האניה ובטפול בה או במטענה בקשר עם כך תשולמנה ע״י רב החובל של האניה.

(3)

ההוצאות הכרוכות בפיקוח, בהספקת המזון, הרפואות ובטפול הרפואי של אנשים העומדים תחת פיקוח תחולנה על כל אדם הנהנה מהדברים האלה.

(4)

כל המסים החלים על עולי רגל ישולמו ע״י רב החובל.

(5)

סוגי האניות דלקמן יהיו פטורים מכל מס ותשלום מן המסים והתשלומים שפורטו בסעיף 1 וסעיף 6 לתוספת ”ב“ של תקנות אלו:

(א)

אניות מלחמה;

(ב)

אניות השייכות לממשלה או השכורות על ידה והמשמשות שלא לצרכי מסחר;

(ג)

(בוטלה מכללא לפי סעיף 12(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948);

(ד)

אניות הנתונות במצוק או המשתמשות בכל חוף כמקום מחסה, בתנאי שאינן עוסקות במסחר;

(ה)

אניות, אניות סחיבה, ספינות פירוק, סירות גשר, סירות אחרות השטות אך ורק באחד מחופי ישראל, ושנרשמו עפ״י פקודת הנמלים, 1926;

(ו)

אניות טיול השייכות למועדני לשיט הרשומים או מוכרים ע״י כל מדינה והנתונות כולן בעקל במועדנים כאלה;

(ז)

ספינות דיג הרשומות בישראל והשייכות לאנשים הגרים בישראל;

(ח)

אניותיה של כל חברה המורשית לנהל שרות טלגרפי ואשר הניחה כבלים במימי החוף של ישראל.

15.

שמירה או פיקוח [תיקון: תש״ח]

(1)

בכל מקרה הטעון ”שמירה“ עפ״י התקנות האלה, רשאית רשות ההסגר להטיל במקומה ”פיקוח“ כאמצעי יוצא מן הכלל ביחס לאנשים שאינם מוסרים ערובות סניטריות מספיקות או ביחס לאנשים שאינם מוסרים לרשות ההסגר את הפרטים דלקמן הדרושים לצורך השמירה –

השם, הגיל, המקום שממנו באו, תאריך ההפלגה, הכתובת המדוייקת של מקום תעודתם בישראל ומקום תעודתם האחר אם עוזבים הם את הארץ בתוך מועד ה”שמירה“ הקבוע.

(2)

אנשים העומדים תחת שמירה או פיקוח חייבים להקל על כל הבדיקות הקליניות והבקטריולוגיות שרשות ההסגר תמצא לנכון להטילן.

(3)

אם פרץ מקרה חדש או אם יש חשד כי אחת המחלות הנזכרות בתקנות אלה פרצה בקרב אנשים שבודדו אותם במשך תקופת ”הפיקוח“, מטילין תקופת פיקוח נוספת על שאר האנשים או על אלה שבאו במגע עם החולה החדש.

16.

אניות המסרבות להכנע לאמצעי ההסגר הקבועים

(1)

כל אניה המסרבת לקיים את אמצעי הזהירות הקבועים ע״י רשות ההסגר בתוקף הוראות התקנות האלה, הרשות בידה לעמוד הרחק מן החוף.

(2)

אניה כזאת אפשר להתיר לה להעלות סחורות רק אם היא מבודדת ואם הטילו על הסחורה את האמצעים הקבועים בחלק ב׳.

(3)

כיוצא בזה אפשר להתיר לכל אניה כזאת להוריד נוסעים עפ״י בקשתם בתנאי שהנוסעים הללו ייכנעו לאמצעי הבדיקה שיקבעו ע״י רשות ההסגר.

(4)

אם האניה מבודדת, רשאית היא לטעון גם עצי הסקה, צרכי אוכל ומים.

חלק ב׳ – הסגר סחורות ומלתחות נוסעים

17.

סחורות ומלתחות אימפורט וטרנזיט

(1)

בהתחשב עם הוראות התקנה 6(1) ו־6(2) מותר להכניס סחורות ומלתחות הבאות בדרך היבשה או הים לצרכי אימפורט או טרנזיט ואין לעכב סחורות ומלתחות ליד הגבולין יותר מכפי הצורך לשם חיטוי.

(2)

בסחורה הזאת ובמלתחות הללו יטילו את אמצעי הבדיקה הבאים –

(א)

בחולי דבר – יש לבער אחרי כל החרקים שבלבנים ובבגדים ובכלי המטה שהחולה לבשם או השתמש בהם לא מכבר, ואם מוצאת רשות ההסגר צורך בכך – יש גם לחטאם: סחורה הבאה מאיזור מקומי נגוע ואשר לדעת רשות ההסגר יתכן כי היא משמשת מקלט לעכברים נגועי דבר תפורק בתנאים אשר ימנעו בעד מנוסתם של העכברים ויבטיחו את השמדתם במדת האפשר;

(ב)

בחולי חולירע – לבנים ומלבושים וכלי מטה שהחולה לבשם או השתמש בהם לא מכבר – יחוטאו;

בתנאי שמותר לאסור על הכנסת דגים וירקות חיים (טריים), או כל צורך אחר מצרכי אוכל נפש המפורט ע״י רשות ההסגר, חוץ אם טפלו בהם בצורה העשויה להשמיד את טפחות החולירע (Cholera Vibrios);

(ג)

בחולי טיפוס – לבנים ומלבושים וכלי מטה שהחולה לבשם או השתמש בהם לא מכבר וכן סחבות שאין האניה מובילה כסחורה בלתי ארוזה ינוקו מכל החרקים שבהם;

(ד)

בחולי אבעבועות – לבנים ומלבושים וכלי מטה שהחולה לבשם או השתמש בהם לא מכבר וכן סחבות שאין האניה מובילה כסחורה בלתי ארוזה יהיו טעונים חיטוי.

18.

רשות ההסגר תחליט על צורת החיטוי מקומו וכו׳

השמדת החרקים והחיטוי יוצאו לפועל באותה הצורה ובאותו המקום שרשות ההסגר תמצאם מתאימים, ואולם צורת החיטוי תהיה כזאת שהסחורה תנזק ככל האפשר מעט בעקב החיטוי.

19.

הסמכות להשמיד סחורה נגועה

רשות ההסגר תוכל אם תמצא לנכון, לשרוף מלבושים ושאר חפצים ששוים מועט ובכללם סחבות שאין האניה נושאת עמה כסחורה בלתי ארוזה.

20.

פיצויים בעד היזקות שנגרמו ע״י חיטוי וכו׳

(1)

רשות ההסגר תחליט אם לשלם פיצויים בעד כל היזק שנגרם ע״י החיטוי, או השמדת העכברים או החרקים או ע״י השמדת הסחורה הנזכרת בתקנה 17 והיא תחליט על סכום הפיצויים הללו והחלטה של רשות ההסגר בענינים אלה תהיה סופית.

(2)

משנעשתה הבדיקה שנקבעה בתקנות אלה בסחורה או במלתחות, תתן רשות ההסגר בחנם תעודה המציינת מהן הפעולות שנעשו בסחורה, אם נתבקשה בכך ע״י צד מעונין.

(3)

המסים שיוטלו בעד חיטוי ובעד השמדת חרקים ועכברים יהיו לפי הדרגה הקבועה בתוספת השניה לתקנות אלה.

חלק ג׳ – הסגר תיירים

21.

הוראות מיוחדות ביחס לקבוצות תיירים [תיקון: תש״ח]

(1)

תיירים המגיעים לישראל בדרך הים והנם חברים בשיירות תיירים מאורגנות תחת הנהלת מורה דרך מיוחד והם נוסעים באנית תיירים מוכרת ובמחלקה ראשונה יורשו לעלות ליבשה ולצאת לדרכם מיד.

(2)

אם פרצה באנית תיירים כזאת מחלת הדבר, חולירע, קדחת צהובה, אבעבועות, טיפוס, או קדחת דינג או אם במשך חמשת הימים שלפני בואה של האניה בחוף ישראל היה לה מגע ומשא עם חוף נגוע חולירע, מטילין עליה את ההוראות המתאימות של התקנות האלה.

(3)

המשתתפים בשיירות תיירים שנתארגנו במיוחד והעומדות תחת הנהגת מורה דרך מיוחד והנוסעים במחלקה הראשונה או השניה יש לפטרם מדרישות ההשגחה הרפואית ביום הראשון, השלישי והחמישי לבואם, עפ״י שיקול דעתו של הרופא הממשלתי הראשי באותו המחוז:

בתנאי:

(א)

שמצב בריאותם של העובדים ושל הנוסעים באניה הוא טוב בזמן בוא האניה;

(ב)

שרשימת האנשים העולים על היבשה, שהנה העתקה מן הרשימה שהוכנה בשביל פקיד הפספורטים, תמסר לרופא ההסגר;

(ג)

שמנהיג שיירת התיירים מתחייב להודיע מיד למשרד הבריאות במחוז על פרוץ כל מקרה מחלה בתוך השיירה בעודה בישראל, כשיש חשד שמקרה זה הוא מקרה מחלה מידבקת.

(4)

הוראות התקנה הזאת לא תחולנה על עולי רגל מושלימים במשך העונה המקובלת כעונת העליה לרגל למכה.

(5)

הוראות הסעיף הקטן (3) מן התקנה הזאת לא תחולנה על עולי רגל המבקרים בישראל בקשר עם חגיגות דתיות; ולא על שיירות נוסעים במחלקה השניה באניה, כשדמי הנסיעה ששלמו מחוף יציאתם עד ישראל הם פחות מן התשלום הרגיל בעד נסיעה במחלקה שניה באותה הדרך.

חלק ד׳ – אמצעי הבדיקה בחופים ובגבולות הים

דבר

22.

אניות נגועות

אניה תחשב כנגועה:–

(א)

אם נוסע בה חולה דבר;

(ב)

אם פרץ בה מקרה דבר באדם יותר מששה ימים לאחר עלות הנוסע על האניה;

(ג)

אם נמצאו באניה עכברים נגועי דבר.

23.

אניות חשודות

(1)

אניה תחשב כחשודה:

(א)

אם פרץ בה מקרה דבר באדם במשך ששת הימים הראשונים לאחר שעלו עליה נוסעים;

(ב)

אם העלתה החקירה בענין העכברים כי פרצה בהם תמותה בלתי שכיחה מבלי שתהיה אפשרות לברר את סבתה.

(2)

אניה תוסיף להיחשב כחשודה עד שתעשה בה הבדיקה הקבועה בתקנות אלה.

24.

אניות בריאות

אניה תחשב כ”בריאה“ ואפילו באה מחוף נגוע, אם לא פרץ בה כל מקרה דבר בעכברים או באדם בעת הפלגתה או בזמן הנסיעה או בהגיעה, ואם החקירה בענין העכברים לא העלתה מציאות תמותה בלתי שכיחה.

25.

אמצעי בדיקה ביחס לאניות נגועות דבר

אניות הנגועות בדבר חייבות להיבדק באמצעי הבדיקה דלקמן: –

(א)

בקורת רפואית;

(ב)

את החולים צריך להעלות מיד אל היבשה ולבודדם;

(ג)

צריך להוריד, אם אפשר, כל אדם שעמד בקשר עם החולים וכל אדם שיש לרשות ההסגר סיבה לחשבו כחשוד; יש להטיל עליהם שמירה או פיקוח, או גם שמירה וגם פיקוח, בתנאי שכל אמצעי הבדיקה הללו ימשיכו לא יותר מששה ימים מיום בוא האניה לחוף; רשות ההסגר של החוף תוכל עפ״י שקול דעתה היא, לאחר שתביא בחשבון את התאריך שבו פרץ המקרה האחרון, את מצבה של האניה ואת האפשרויות המקומיות, להשתמש בכל אחד מן האמצעים שתמצא צורך לאחוז בהם, ובמשך התקופה שבה משתמשים כלפי האניה באמצעי בדיקה כאלה, אסור לעובדים לעזוב את האניה, אלא לצורך עבודה, ועפ״י רשות מאת רשות ההסגר, ובאותם התנאים שרשות ההסגר תקבעם;

(ד)

כלי מטה שהשתמשו בהם, לבנים מלוכלכים, מלבושים ושאר חפצים שלדעת רשות ההסגר הנם נגועים, צריך לנקותם מחרקים, ואם יש צורך בכך יש לחטאם;

(ה)

אותם חלקי האניה שבהם יושבים נגועי דבר או שלדעת רשות ההסגר הם נגועים, צריך לנקותם מחרקים, ואם יש צורך בכך – לחטאם;

(ו)

רשות ההסגר תוכל לדרוש שיבערו אחרי העכברים מן האניה בטרם יפרקו את המטען, אם סבורה היא, בהתחשב עם מהותו של המטען ועם צורת הטענתו, כי אפשר להשמיד את כל העכברים לפני הפריקה; במקרה כזה אין צורך לעשות ”ביעור עכברים“ חדש לאחר פריקת הסחורה; במקרים אחרים צריך לעשות כלה בכל המכרסמים כשמרתפי האניה הם ריקים; במקרה שהאניה נמצאת בעקל תעשה הפעולה הזאת בהקדם האפשרי בטרם תטען את מטענה;

(ז)

השמדת העכברים תעשה בצורה שתמנע ככל האפשר היזק לאניה ולמטענה, אם יש בה מטען;

(ח)

הפעולה לא תמשך יותר מעשרים וארבע שעות;

(ט)

כל שאלה בדבר הפיצויים בעד היזק שנגרם כתוצאה מהשמדת העכברים תוחלט עפ״י תקנה 20;

(י)

אם סבורה רשות ההסגר כי אי אפשר להשמיד את כל העכברים באניה המפרקת רק מקצת ממטענה, תוכל האניה הנ״ל להישאר בחוף כל אותו הזמן הדרוש להורדת אותו חלק ממטענה;

בתנאי שיאחזו בכל אמצעי הבדיקה, וגם יבודדו את הנוסעים בצורה המניחה את דעתה של רשות ההסגר, כדי למנוע עכברים מעבור מן האניה אל החוף בין בשעת הפריקה ובין בשעה אחרת;

(יא)

פירוק מטען ייעשה תחת פיקוחה של רשות הסגר;

(יב)

העובדים בפירוק המטען חייבים להיכנע לשמירה ולפיקוח למשך לא יותר מששה ימים משעה שחדלו לעבוד בפריקת האניה.

26.

אמצעי הבדיקה ביחס לאניות חשודות בדבר

”אניות חשודות בדבר“ חייבות להבדק בכל אמצעי הבדיקה המפורטים בתקנה 25(א), (ד), (ה) ו־(ו) ומלבד זאת יש להטיל פיקוח גם על עובדי האניה ונוסעיה, והפיקוח הזה יימשך לא יותר מששה ימים מיום בוא האניה, ובמשך הימים הללו מותר לאסור על עובדי האניה את היציאה מן האניה, חוץ אם יוצאים הם לשם מילוי חובה, ובמקרה זה צריך להודיע את הדבר לרשות ההסגר.

27.

”אניות בריאות“ מה יעשה בהן

אניות נקיות מדבר תקבלנה מיד תעודות שחרור על תנאי שרשות ההסגר בחוף בואה של האניה תקבע ביחס להן את אמצעי הבדיקה דלקמן:

(א)

בקורת רפואית, כדי לקבוע אם האניה יכולה להיחשב כאניה בריאה;

(ב)

השמדת העכברים באניה עפ״י התנאים המפורטים בתקנה 29(א) במקרים יוצאים מן הכלל ומחמת נימוקים מבוססים, ואת אלה צריך להודיע בכתב לרב החובל של האניה;

(ג)

יש להטיל פיקוח על עובדי האניה ונוסעיה ללא יותר מששה ימים החל מיום צאת האניה מן החוף הנגוע, ובמשך הזמן הזה יש לאסור על העובדים את היציאה מן האניה חוץ אם יוצאים הם לשם מילוי חובה, ובמקרה זה צריך להודיע את הדבר לרשות ההסגר.

28.

תעודות השמדת עכברים ותעודה לשחרור מהשמדת עכברים [תיקון: תש״ח]

(1)

כל אניה, זולת אניה העובדת רק בשירות החופים של ישראל, חובה לנקותה מעכברים מעונה לעונה או להחזיקה תמיד בצורה שיהא בה כדי להפחית את מספר העכברים שבה ולהעמידם על המינימום.

(2)

אניות החייבות בהשמדת עכברים תקבלנה תעודות להשמדת עכברים, ואניות שאינן חייבות בכך תקבלנה תעודות שחרור מהשמדת עכברים.

(3)

כל תעודה כזאת תהיה בת תוקף לששה חדשים ואולם אפשר להאריך את המועד הזה לעוד חודש במקרה שהאניה נוסעת לחוף שממנו יצאה בראשונה.

29.

איזו הן הפעולות שינקטו בהן אם לא הראתה האניה תעודה בת תוקף [תיקון: תש״ח]

אם לא הראתה האניה תעודה בת תוקף, רשאית רשות ההסגר לעשות את המעשים דלקמן לאחר חקירה ובקורת:

(א)

להשמיד בעצמה את העכברים מן האניה או לצוות לסדר את הפעולה הזאת תחת פיקוחה והדרכתה היא: כתום הפעולה הזאת בצורה המניחה את דעתה, תתן רשות ההסגר תעודה להשמדת העכברים; בכל מקרה כזה תחליט על אודות הפעולות הטכניות שיש לנהוג בהן כדי לעשות כלה בכל העכברים שבאניה. ואולם צריך לרשום בתעודה פרטים על הפרוצס שנקטו בו ואת מספר העכברים שהושמדו. השמדת העכברים תעשה בצורה שתמנע ככל האפשר בעד גרם היזק לאניה ולמטענה, (אם יש בה מטען). הפעולה תמשך לא יותר מעשרים וארבע שעה ובאניה הנמצאת בעקל תעשה הפעולה בטרם יטענו עליה את המטען. בעד הפעולות האלה משלמין מסים בשעור המפורט בתוספת השניה לתקנות האלה; כל שאלה בדבר פיצויים ודמי נזק תוחלט בהתאם להוראות התקנה 20; אמצעי הבדיקה המפורטים לעיל ייעשו בחיפה, ואניות המגיעות בחופים אחרים בישראל והטעונים ניקוי מעכברים תועברנה לחוף חיפה;

(ב)

ליתן תעודת שחרור מניקוי עכברים מסומנת בתאריך, אם נוכחה הרשות שמצב בדק האניה הוא כזה שמספר העכברים שבה הופחת עד כדי מינימום; את הסבות המחייבות מתן תעודה כזאת צריך לפרט בתעודה.

חולירע

30.

אניה נגועה

אניה תחשב כנגועה אם יש בה מקרה חולירע או אם פרץ בה מקרה חולירע במשך חמשת הימים שלפני בוא האניה אל החוף.

31.

אניה חשודה

אניה תחשב כחשודה אם פרץ בה מקרה חולירע בעת הפלגתה או במשך הנסיעה, ולא פרץ בה כל מקרה במשך חמשת הימים שלפני בואה; האניה תוסיף להיחשב כנגועה עד שייעשו בו אמצעי הבדיקה המפורטים בתקנות אלה.

32.

אניה בריאה

(1)

אניה תחשב כאניה בריאה אם לא פרץ בה מקרה חולירע בשעת הפלגתה, או במשך הנסיעה, או בהגיעה, הגם כי הגיעה מחוף נגוע או יש בה אנשים הנוסעים מאיזור מקומי נגוע.

(2)

מקרי מחלה שיש בהם סמפטומים קליניים של חולירע שלא נראו בהם ”טפחות חולירע“, או שהטיפחות שבהם אינן מתאימות התאמה גמורה לטפחות של חולירע, ייעשו בהם כל אמצעי הבדיקה הדרושים למקרי חולירע.

33.

נושאי מחלה [תיקון: תש״ח]

כל נושאי מחלה שנתגלו בבוא האניה ייעשו בהם לאחר ירידתם כל אמצעי הבדיקה שחוקי ישראל מטילים במקרה כזה על נתיני ישראל.

34.

אניות נגועות בחולירע

באניות נגועות בחולירע ייעשו אמצעי הבדיקה דלקמן: –

(א)

בקורת רפואית;

(ב)

את החולים יורידו מיד ויבודדום;

(ג)

מותר להוריד את העובדים והנוסעים באניה ולהחזיקם תחת שמירה או פיקוח לא יותר מחמשה ימים החל מיום בוא האניה;

ואולם אנשים היכולים להוכיח שהם הוגנו בפני חולירע ע״י זריקה שנעשתה בגופם במשך ששת החדשים הקודמים, חוץ מבששת הימים האחרונים שלששת החדשים הללו, מותר להעמידם תחת פיקוח אך לא תחת שמירה;

(ד)

כלי מטה שהשתמשו בהם, לבנים מלוכלכים, מלבושים ושאר חפצים שלדעת רשות ההסגר של החוף נוגעו לא מכבר, יחוטאו;

(ה)

יש לחטא חלקים מן האניה שבהם ישבו אנשים נגועי חולירע או שרשות ההסגר סבורה שהם נגועים;

(ו)

פריקתה של הסחורה תעשה תחת השגחתה של רשות ההסגר אשר תאחז בכל האמצעים הדרושים כדי להגן על כל העובדים בפריקת הסחורה בפני סכנת התנגעות. העובדים האלה יועמדו תחת שמירה או פיקוח למשך לא יותר מחמשה ימים למן העת שבה חדלו לפרק;

(ז)

כשמי השתיה שבאניה חשודים, מריקים את הגיגיות ממימיהן, ולאחר שיחטאו את הגיגיות ממלאים אותן במי שתיה טובים להנאה;

(ח)

רשות ההסגר תוכל לאסור על הרקת גיגיות מי העקל שבחוף מבלי חיטוי מוקדם, אם שאבו את המים בחוף נגוע;

(ט)

יש לאסור על הרקת רעי האדם או פליטתו וכן על שפיכת המים הדלוחים שבאניה, חוץ אם חטאום תחילה.

35.

אניות חשודות בחולירע

אניות החשודות בחולירע ייעשו בהם אמצעי הבדיקה שנקבעו בפסקאות (א׳), (ד׳), (ה׳), (ז׳), (ח׳) ו־(י׳) שבתקנה 34.

36.

עובדיה ונוסעיה של אניה החשודה בחולירע יועמדו תחת פיקוח

עובדיה ונוסעיה של אניה החשודה בחולירע יועמדו תחת פיקוח לא יותר מחמשה ימים החל מיום בוא האניה. במשך הימים האלה יאסרו על עובדי האניה את היציאה מן האניה, חוץ אם יוצאים הם לשם מילוי חובה, ובמקרה זה צריך להודיע את מהות החובה לרשות ההסגר.

37.

חולירע קלינית

אם הוכרזה האניה כנגועה או כחשודה רק מחמת שפרץ בה מקרה שנראים בו הסימנים הקליניים של החולירע ואם שתי בדיקות בקטריוליגיות שנעשו בהפסקה של מעת לעת אחת מחברתה לא גילו מציאות חולירע או טפחות חשודות אחרות, תחשב האניה כאניה בריאה.

38.

אניות בריאות [תיקון: תש״ח]

(1)

אניות בריאות תקבלנה תעודת שחרור מיד.

(2)

רשות ההסגר בחוף שאליו מגיעה האניה תוכל לקבוע ביחס לאניות אלה את אמצעי הבדיקה המפורטים בפסקאות (א׳), (ז׳), (ח׳) ו־(י׳) מתקנה 34.

(3)

יש להטיל על עובדי האניה ונוסעיה פיקוח ללא יותר מחמשה ימים החל מיום בוא האניה. במשך ימי הפיקוח יש לאסור על עובדי האניה את היציאה מן האניה חוץ אם יוצאים הם לשם מילוי חובה, ובמקרה זה צריך להודיע את מהות החובה לרשות ההסגר.

(4)

כל הבאים אל הארץ בדרך היבשה, הים או האויר מאיזור נגוע בחולירע ויש ביכלתם להגיש הוכחות המניחות את דעתו של משרד הבריאות [במקור: רשות הבריאות] שהרכיבו בהם זרק נגד החולירע, יוכל משרד הבריאות [במקור: רשות הבריאות] עפ״י שקול דעתו לפטרם מאמצעי ההגבלה הנהוגים באותה שעה, כאשר ייטב בעיניו של משרד הבריאות [במקור: רשות הבריאות].

קדחת צהובה

39.

אניה נגועה

אניה תחשב כנגועה אם פרץ בה מקרה של קדחת צהובה או אם קרה בה מקרה כזה בעת צאתה או במשך הנסיעה.

40.

אניה חשודה

אניה תחשב כחשודה אם לא פרץ בה מקרה של קדחת צהובה אלא שהגיעה לאחר נסיעה של פחות מששה ימים מחוף נגוע או מחוף העומד במגע קרוב עם מרכז מועד לקדחת צהובה, או שהגיעה לאחר נסיעה של יותר מששה ימים ויש יסוד לחשוד שהיא תוכל להעביר ”סטיגומייה של בוגרים“ (aedes egypti) שמקורה בחוף הנ״ל.

41.

אניה בריאה

אניה תחשב כבריאה למרות הגיעה מחוף נגוע, אם לאחר נסיעה של יותר מששה ימים לא פרץ בה מקרה של קדחת צהובה, ואם אין יסוד להאמין שהיא מעבירה סטיגומייה של בוגרים או אם הוכיחו לרשות ההסגר בחוף כדי הנחת דעתה:

(א)

כי בימי שהותה בחוף ההפלגה עגנה האניה במרחק של מאתים מטר לפחות מן החוף המיושב ובמרחק כזה מסירות החוף (פונטונים) שאין בו כדי לאפשר להסטיגומייה לקרב אליה; או

(ב)

כי בעת הפלגתה עשנו את האניה יפה לשם השמדת החידקים [צ״ל: היתושים].

42.

אניות נגועות בקדחת צהובה

אניות נגועות בקדחת צהובה ייעשו בהן אמצעי הבדיקה דלקמן:

(א)

בדיקה רפואית;

(ב)

את החולים יורידו, וחולים שמחלתם לא ארכה יותר מחמשה ימים יבודדום בצורה שתמנע את הידבקות היתושים;

(ג)

את שאר האנשים היורדים אל החוף יעמידו לשמירה או לפיקוח ללא יותר מששה ימים החל מיום ירידתם;

(ד)

האניה תעגון במרחק של מאתים מטר לפחות מן החוף המיושב ובמרחק כזה מסירות החוף (פונטונים) שאין בו כדי לאפשר לסטיגומייה לקרב אליה;

(ה)

השמדת היתושים בכל פרק גידול שהם נמצאים בו תעשה באניה, ועד כמה שאפשר לפני פריקת המטען. אם פירקו את המטען לפני השמדת החידקים [צ״ל: היתושים], חייבים העובדים המטפלים בהשמדה לעמוד תחת פיקוח או שמירה לא יותר מחמשה ימים מן היום שבו חדלו לפרק את המטען.

43.

אניות החשודות בקדחת צהובה

(1)

אניות החשודות בקדחת צהובה יש להטיל עליהן את אמצעי הבדיקה המפורטים בתקנה 42(א), (ג), (ד) ו־(ה):

בתנאי שאם ארכה הנסיעה פחות מששה ימים והאניה מקיימת את התנאים המפורטים בתקנה 41(א) ו־(ב) בנוגע לאניות בריאות, מטילים על האניה רק את אמצעי הבדיקה הקבועים בתקנה 42(א) ו־(ג) ומעשנין אותה.

(2)

עברו שלושים יום מיום שהפליגה האניה מן החוף הנגוע, ולא פרץ כל מקרה שבמשך הנסיעה, מותר ליתן לאניה תעודת שחרור על תנאי שיעשנוה תחילה, אם תמצא רשות ההסגר צורך בכך.

44.

אניות בריאות

(1)

אניות בריאות תקבלנה תעודת שחרור לאחר שעמדו בבדיקה רפואית.

(2)

אמצעי הבדיקה הקבועים בתקנה 42 ו־43 יוטלו מתוך התחשבות מספקת במצב האקלים וב”מפתח הסטיגומייה“, עד למידה שרשות ההסגר תמצא צורך בה.

45.

אניות העוזבות חופים נגועים בישראל [תיקון: תש״ח]

יש ליעץ במיוחד את רב החובל של אניות שעמדו ליד כל חוף בישראל שנוגע בקדחת צהובה לערוך בזמן הנסיעה חפוש אחרי חידקים [צ״ל: יתושים] וביציהם ולדאוג להשמדתם השטתית בכל עבר ופנה באניה, וביחוד בחדרי המחסנים, בבתי הכבוד, בחדרי הקלחות, בגיגיות המים ובשאר מקומות המועדים באופן מיוחד לשמש מקלט לסטיגומיה.

טיפוס

46.

אניות נגועות בטיפוס

(1)

אניות שפרץ בהן מקרה טיפוס במשך הנסיעה או בעת הגיען, יש להטיל עליהן את אמצעי הבדיקה הבאים –

(א)

בקורת רפואית;

(ב)

את החולים יש להוריד מיד, לבודדם ולפלותם;

(ג)

אנשים אחרים שיש יסוד מספיק לחשדם בפגע הכּנם או לחשדם שהיו מועדים להדבקות יפולו גם הם ויש להטיל עליהם פיקוח במשך מועד שיפורט, אך על כל פנים לא ימשך הפיקוח הזה יותר משנים עשר יום החל מיום הפילוי;

(ד)

את כלי המיטה שהשתמשו בהם וכן את הלבנים, המלבושים ושאר החפצים שרשות ההסגר סבורה שהם נגועים ינוקו מכל החרקים;

(ה)

אותם חלקי האניה שישבו בהם חולי טיפוס ואשר רשות ההסגר מוצאת אותם נגועים ינוקו מכל החרקים.

(2)

משנעשו כל אמצעי הבדיקה או אותם האמצעים המפורטים לעיל שרשות ההסגר רואה צורך בהם, תנתן לאניה תעודת שחרור.

47.

אניות חשודות בטיפוס [תיקון: תש״ח]

אניה המגיעה לחוף ישראלי בתוך שנים עשר יום מתאריך הפלגתה מאיזור שבו יש אפידימיה של טיפוס, תוכל רשות ההסגר לפי שיקול דעתה ולאחר הורדת הנוסעים לאחוז בכל האמצעים שהיא מוצאת צורך בהן כדי לקיים את הפיקוח על באי האניה הזאת, ואפילו לא נתגלה באניה כל מקרה טיפוס.

אבעבועות

48.

אניות נגועות באבעבועות [תיקון: תש״ח]

(1)

אניות שפרץ בהן מקרה אבעבועות בין בזמן הנסיעה או בעת בוא האניה יש להטיל עליהן את האמצעים הבאים:

(א)

בדיקה רפואית;

(ב)

את החולים יש להוריד מיד ולבודדם;

(ג)

אנשים אחרים שיש יסוד לחשוד בהם שנדבקו בנסעם באניה ואשר לדעת רשות ההסגר אינם מוגנים למדי ע״י זרק שהורכב בהם לא מכבר או ע״י מקרה קודם של מחלת אבעבועות אפשר להטיל עליהם פיקוח או להרכיב בהם זרק, או להרכיב בהם זרק ואח״כ להטיל עליהם פיקוח למשך ימים אחדים כאשר יקבע משרד הבריאות [במקור: רשות הבריאות], בתנאי שימי הפיקוח לא יימשכו יותר מארבעה עשר יום החל מיום בוא האניה;

(ד)

כלי מיטה שהשתמשו בהם, לבנים מלוכלכים, מלבושים ושאר חפצים שרשות ההסגר סבורה שנוגעו לא מכבר יחוטאו;

(ה)

רק אותם חלקי האניה שישבו בהם נגועי אבעבועות ואשר לדעת רשות ההסגר הנם נגועים יחוטאו.

(2)

משיעשו אותם אמצעי הבדיקה שפורטו לעיל ואשר רשות ההסגר מוצאת צורך בהם, תנתן לאניה תעודת שחרור.

49.

אניות חשודות באבעבועות [תיקון: תש״ח]

ביחס לאניה המגיעה לחוף ישראלי בתוך ארבעה עשר יום מיום הפליגה מאזור שבה פרצה מחלת אבעבועות אפידימית, רשאית רשות ההסגר עפ״י שקול דעתה לאחוז בכל אותם האמצעים שתמצא צורך בהן, לאחר הורדת הנוסעים, כדי להטיל פיקוח על באי האניה הזאת, ואפילו לא נתגלה באניה כל מקרה אבעבועות.

50.

באיזו פעולות יש לנקוט כשישראל נגועה באבעבועות [תיקון: תש״ח]

(1)

אם תהיה ישראל נגועת אבעבועות, תאחז רשות ההסגר בכל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להרכיב זרק בעובדי אניות ובנוסעים היורדים לחופי הארץ, ולחזור ולהרכיב בהם זרק.

(2)

הרכבה ראשונה ושניה של זרקים תעשה בדרך כלל בחופים ובאזורים הסמוכים לגבולין.

חלק ה׳ – קדחת דינג

51.

מה יעשה בפרוץ אפידמיה של קדחת דינג [תיקון: תש״ח]

(1)

בפרוץ אפידימיה של קדחת דינג בחוף או באזור הסמוך לחוף, תבקש רשות ההסגר את רבי החובל ואת הרופאים של האניות לערוך חפוש אחרי יתושים וביצי יתושים בכל פנה ועבר באניה, מיד בצאת האניה מן החוף, וביחוד בתאי הנוסעים, בתאי העובדים, בין מכסה למכסה, במטבחים, בתנורים ובגיגיות המים ובכל שאר המקומות אשר יתכן כי ישמשו מקלט ליתושים, ולהשמיד את כל היתושים שימצאו.

(2)

רשות ההסגר חייבת להורות את הרופא או את רב החובל לבודד כל חולה בקדחת דינג אשר ימצא באניה בצורה שתגן עליו בפני עקיצות יתושים.

(3)

כל אניה המגיעה לחוף בישראל מחוף שבו פרצה אפידימיה של קדחת דינג ייעשו בה אמצעי הבדיקה דלקמן:

(א)

הרופא או רב החובל יידרש להצהיר באם נמצא באניה באותה שעה או קודם לכן אדם נגוע בקדחת דינג או אדם שיש לחשדו בכך;

(ב)

בקורת רפואית;

(ג)

כל הנגוע בקדחת דינג או החשוד בכך, ומחלתו נמשכה פחות מחמשה ימים והוא רוצה לעזוב את האניה, יורד מן האניה בשעות היום ויבודד בחוף בהתאם להוראות רשות ההסגר בצורה שתגן עליו בפני עקיצות יתושים עד שיעברו חמשה ימים מאז נראה בו הנגע;

(ד)

רשות ההסגר תבדוק את האניה כדי לברר באם נמצאים בה יתושי סטיגומייה, ותתחשב עם אמצעי הבדיקה שכבר נעשו במשך הנסיעה. אם נמצאו יתושים או ביצי יתושים כאלה, על פקידי ההסגר של החוף לעשות בהם כלה;

(ה)

נוסעים שירדו מן האניה יש להטיל עליהם פיקוח רפואי עד תום שמונה ימים מן היום האחרון שבו היו מועדים לחשש הידבקות;

(ו)

יש להשאיר את העובדים באניה כל אותו הזמן שהיא עומדת, ועד שיעברו שמונה ימים מן היום האחרון שבו היה החולה מועד לחשש הידבקות.

52.

הפיקוח על נוסעים העוברים דרך גבול היבשה

מותר להטיל את אמצעי הפיקוח דלקמן על נוסעים העוברים דרך גבולי היבשה:

(א)

מותר להטיל על נוסעים פיקוח רפואי שימשך לא יותר משמונה ימים למן היום האחרון שבו היה החולה מועד לחשש הידבקות;

(ב)

נוסעים החשודים במחלת קדחת דינג שנמשכה פחות מחמשה ימים יש לבודדם בהתאם להוראות רשות ההסגר בתנאים שיגנו עליהם בפני עקיצות יתושים עד שיעברו חמשה ימים מאז נראה בהם הנגע.

חלק ו׳ – אמצעי בדיקה ליד גבולי היבשה, וכו׳

53.

גבולי יבשה [תיקון: תש״ח]

(1)

אין מטילין שמירה ליד גבולי היבשה.

(2)

רק אנשים שנראים בהם סמפטומים של מחלה הנזכרים בתקנות אלה מותר לעכבם ליד הגבולין.

(3)

ממשלת ישראל תוכל לסגור כל חלק מגבולותיה בשעת הצורך, אך במקרה זה יש לפרט את המקומות ליד הגבולין שבעדם מותרת התנועה. חובה להודיע מיד למדינה הסמוכה את דבר אמצעי הבדיקה הללו.

(4)

למרות כל האמור בתקנות אלה, הרי אנשים שעמדו במגע עם חולי ”דבר הריאות“ מותר לעכבם ליד הגבולין ולהעמידם תחת שמירה לא יותר משבעה ימים החל מיום בואם.

(5)

אנשים שעמדו במגע עם חולי טיפוס יש לפלותם ולנקותם מנגע הכּנה.

(6)

ברכבות הבאות מאזורים נגועים, מחובתם של פקידי הרכבת לשים עין פקוחה בשעת הנסיעה על מצב בריאותם של הנוסעים.

(7)

הבקורת הרפואית תצטמצם רק בבדיקות הנוסעים, בטפול בחולים, ואם יש צורך בכך, גם בטפול באנשים הנלוים עליהם; עד כמה שאפשר צריך לצרף את הבקורת הזאת לבקורת המכס של חפצי הנוסעים.

(8)

נוסעים הבאים מאיזור מקומי הכלול בגדר התנאים המפורטים בסעיף קטן (3) מותר להטיל עליהם, בהגיעם למחוז חפצם, פיקוח ללא יותר מששה ימים, החל מיום בואם, אם המקום נגוע דבר; ללא יותר מחמשה ימים אם המקום נגוע טיפוס, וללא יותר מארבעה עשר יום – אם המקום נגוע אבעבועות.

54.

אמצעי בדיקה מיוחדים במחלות המפורטות בתקנה 2(2)

(1)

אם נתרחשו מסיבות בקשר עם המחלות המפורטות בתקנה 2(2) ורשות ההסגר סבורה שהמסיבות הן יוצאות מגדר הרגיל, תוכל רשות ההסגר בלי לפגוע בהוראות התקנה הקודמת לאחוז באמצעי הבדיקה המיוחדים שהיא תמצא לנכון ביחס לאנשים שאינם מוסרים ערובות סניטריות מספיקות, וביחוד ביחס לאנשים הנוסעים בקבוצות או עוברים את הגבול בקבוצות; באמצעי הבדיקה האלה יש לכלול יסוד תחנות סניטריות ליד הגבולים וציודן בצורה שתטיל, אם יש צורך בכך, שמירה ופיקוח מעולים על האנשים הנוגעים בדבר וכן לצורך בדיקתם הרפואית, חיטוים, ניקוים מחרקים והרכבת זרק בהם.

(2)

הוראות סעיף קטן (1) לא תחולנה על אנשים היוצאים לחו״ל, בהתחשב עם תקנה 57.

55.

אמצעי הבדיקה שיאחזו בהם בקשר עם עגלות רכבת וכו׳

(1)

קרונות רכבות לנוסעים, לשקי דואר, לחפצים ולסחורה לא יעכבום ליד הגבולין; ואולם אם היה קרון הרכבת נגוע, או אם נוסע בו אדם נגוע דבר, חולירע, טיפוס או אבעבועות, יעכבוהו כל הזמן הדרוש כדי לעשות בו את אמצעי הבדיקה הפרופילקטיים הדרושים במקרה זה.

(2)

אמצעי הבדיקה בקשר עם מעבר הרכבות ופקידי הדואר דרך הגבולין יהיו ענין לסידור מיוחד עם הרשויות הנוגעות בדבר.

(3)

כשתמצא רשות ההסגר צורך בכך, תעשה את הדרוש לשם חיטוים של מימי השתיה המובלים ברכבות, וכן תעשה את כל הדרוש למען השגיח שמימי השתיה המובלים ברכבות יהיו נקיים.

חלק ז׳ – הוראות בנוגע לעולים

56.

עולים [תיקון: תש״ח]

הורדת עולים, עולי רגל ושאר נוסעים הבאים בדרך הים במסבות המצריכות ביחס להם את השימוש באמצעי בדיקה סניטריים או רפואיים עפ״י תקנה 13 תסודר כדלקמן:

(א)

אין להוריד נוסעים אלה אלא בחופי יפו וחיפה:

בתנאי שבמקרים מיוחדים רשאי מנהל משרד הבריאות להרשות לנוסעים לרדת למקומות אחרים אם הוגשה בקשה לכך לא פחות משבעה ימים למפרע;

(ב)

כשאמצעי הבדיקה הרפואיים או הסניטריים שייעשו בהם כוללים חיטוי בגופם, לא יתירו להוריד בכל יום בין זריחת החמה ושקיעתה מספר נוסעים רב יותר משבית חולי ההסגר יוכל לכלכל באותו יום:

בתנאי שאם היו מכשירי החיטוי והאמבטיאות מוכנים לאלתר, מותר להוריד מספר נוסעים גדול מיכולת הקליטה של בתי החולים הנ״ל לפי התנאים דלקמן:

נמל הירידה	הס״ה של מספר המקומות הנורמלי בבית החולים	ירידת הנוסעים לפני	מספר הנוסעים שמותר להורידם נוסף על מספר המקומות בבית החולים ביום הירידה
חיפה	350	שעה 10 לפה״צ	150
		שעה 3 אחה״צ	75
יפו	50	שעה 10 לפה״צ	100
		שעה 3 אחה״צ	50

חלק ח׳ – הוראות בנוגע למהגרים

57.

מהגרים

(1)

רשות ההסגר תוכל להטיל על מהגרים בדיקה רפואית לפני נסיעתם וליתן תעודות על הבדיקה האמורה.

(2)

שום מהגר לא יורשה לנסוע אם הוא נגוע במחלה מדבקת או אם ידוע כי עמד במגע עם נגוע מחלה במשך זמן שהנהו פחות מן הזמן המקסימלי המקובל כתקופת האינקובציה של אותה מחלה.

(3)

לכל אניה המסיעה מהגרים תנתן כמות מספקת של וקצין (נגד האבעבועות, החולירע וכו׳) כדי שתוכל להרכיב זרק בנוסעיה אם יש צורך בכך.

חלק ט׳ – קנסות

58.

קנסות שיוטלו על עברה על תקנות ההסגר [תיקון: חא״י ת״ט, תש״ח]

(1)

קנס בשעורים המפורטים בתוספת השלישית לתקנות אלה יוטל על כל אניה המגיעה לחוף בישראל באחת המסיבות דלקמן:

(א)

אם אין תעודת בריאות הניתנת ע״י רשות ההסגר בישראל לאניה הנוסעת מחוף לחוף בישראל;

(ב)

אם ניתנה תעודת הבריאות שלא ע״י רשות ההסגר בחוף ההפלגה;

(ג)

אם אין לאניה תעודת בריאות.

(2)

לצורך הטלת הקנס יהא דינן של אניות המונעות במנוע בנות מאתים טון או פחות מזה כדין אניות מפרש, ואניות המונעות במנוע בנות מאתים טון ומעלה דינן כאניות קיטור.

(3)

הטלת הקנס אינה פוטרת את האניה מלקיים את אמצעי הבדיקה של ההסגר המוטלות על אניות חשודות או נגועות, וכן אם נעשה מעשה תרמית, אינה פוטרת את העברין ממשפט פלילי שיראו צורך בו.

(4)

אם אין לאניה תעודת בריאות חייבת היא לשלם נוסף על הקנס גם את ההוצאות המגיעות לרשות ההסגר בהתאם לתקנות ההסגר עד ליום שבו היא מקבלת תעודת שחרור, ועד בכלל.

חלק י׳ – שכר עבודה נוספת

59.

שעות העבודה

שעות העבודה לכל פקידי ההסגר במקום עבודתם תהיינה מ־8 שעות בבוקר עד 4 שעות אחה״צ בכל יום זולת ביום המנוחה השבועי ובימות החגים שנתאשרו לאיש איש מהם.

60.

ימות חג צבוריים [תיקון: תש״ח]

ימות חג צבוריים יהיו אותם הימים שיוכרזו מזמן לזמן כימות פגרא צבוריים בצו מאת שר האוצר עפ״י סעיף 2 מפקודת המכס.

61.

השעות הבאות בחשבון שכר עבודה נוספת

פקיד מפקידי ההסגר הבא לעבודה ביום חול לפני 8 שעות בבוקר ואחרי 4 שעות אחרי הצהרים ואותו פקיד הבא בכל עת במשך יום המנוחה השבועי שלו או ביום חג צבורי, ישולם לו בעד עבודתו זו שכר עבודה נוספת כמפורש בתקנה 62 ע״י סוכן חברת האניות או חברת ההובלה באוויר שלשמה עבד את העבודה הנוספת.

62.

שכר שעות נוספות [תיקון: 1937, תש״ח־2, תשל״א]

בעד שרותם של פקידים אלה שנדרשו לבוא לעבודה מחוץ לשעות הקבועות בתקנה 59 בקשר עם צאתם ובואם של אניה או אוירון או העלאתם או הורדתם של נוסעים ומטען ישלמו סוכני חברת האניות או חברת האוירונים את השכר דלקמן –

לכל עובד –

בעד עבודה בין השעות 17.00 ו־20.00 – 7 לירות לשעה ובין השעות 20.00 ו־05.00 – 14 לירות לשעה.

בתנאי שהשכר המינימלי יהא לחצי שעה, שיחושב לפי מחצית השעה הקרובה ביותר, וכי אם הוגשה בקשה לבוא לעבודה נוספת בשעה מסויימת ולא נעשתה כל עבודה, מטילין שכר שעה שלמה בעד נוכחותם של הפקידים שהופקדו לאותה עבודה, חוץ אם סבור רופא הממשלה כי נתן המבקש הודעה מספקת לבטל את הבקשה ולא היה צורך בנוכחותם של הפקידים שהופקדו.

63.

שכר בעד עבודה בשתי אניות או יותר בעת ובעונה אחת

אם דרוש שרותו של כל פקיד מחוץ לשעות העבודה באותו זמן בשתי אניות או יותר בשני אוירונים או יותר משלמין שכר בשעור המלא בעד אותו אוירון או בעד אותה אניה.

תוספת ראשונה

(תקנה 10)

תעודת בריאות

(הטופס הושמט)

[תיקון: תשי״ג, תשי״ד, תשל״ז, [הודעות], תשמ״ט]

תוספת שניה (בוטלה)

תוספת שלישית

[תיקון: חא״י ת״ט]

(סעיף 58)

1.

[תיקון: תש״ח־2]

אניות מפרש –

בנות 1–50 טון – 2.000 לירות ישראליות

בנות 51–200 טון – 5.000 לירות ישראליות

בנות 201 (טון) ומעלה – 10.000 לירות ישראליות

2.

[תיקון: תש״ח־2]

אניות קיטור מכל משקל טונים איזה שהוא – 12.000 לירות ישראליות

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.