”האמנה“ – האמנה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי־דין וכתבים שלא מבי־דין בענינים אזרחיים או מסחריים, על נספחיה, שנערכה בהאג ביום 15 בנובמבר 1965 לרבות הצהרת ישראל על פיה, ואשר נוסחה ניתן בתוספת הראשונה;

”מדינת האמנה“ – אחת המדינות שהן צדדים לאמנה ואשר שמותיהן מפורטים בתוספת השניה;

”מנהל בתי המשפט“ – השופט ששר המשפטים מינהו על ביצועם של סדרי המינהל של בתי המשפט על פי סעיף 14 לחוק השופטים, תשי״ג–1953, לרבות כל מי שמנהל בתי המשפט מינהו לענין תקנות אלה;

”מסמך“ – כתב בי־דין בענין אזרחי או מסחרי או מסמך משפטי חיצוני כמשמעותו בחוק העזרה המשפטית למדינות זרות, תשט״ז–1956;

”נמען“ – האדם שיש להמציא לו מסמך.

2.

מטרה ופירוש

תקנות אלה באות לביצוע האמנה ויפורשו אתה כאחד.

פרק ב׳: המצאת מסמכים בישראל

3.

קביעת הרשות המרכזית

הרשות המרכזית בישראל לצרכי האמנה היא מנהל בתי המשפט.

4.

טיפול בבקשות להמצאת מסמכים בישראל

הוגשה למנהל בתי המשפט בקשה להמציא מסמך בישראל שיצאה מאחת ממדינות האמנה והבקשה הוגשה בהתאם לדרישות האמנה, ינהג מנהל בתי המשפט לענין המצאת המסמך על־פי הוראות האמנה ובהתאם להוראות הדין החל בישראל על המצאת כתבי בי־דין בענינים אזרחיים, אלא אם נראה לו כי קיימת סיבה על פי האמנה לסרב לבקשה.

פרק ג׳: המצאת מסמכים בחוץ לארץ

5.

בקשה להמצאת מסמך בחוץ לארץ

(א)

בקשה להמציא מסמך לנמען שמענו באחת ממדינות האמנה (להלן – הבקשה) תהיה ערוכה לפי הטופס הראשון שבנספח לאמנה.

(ב)

הבקשה תיערך בשלושה עותקים כשהתורפים בטופס יהיו מודפסים במכונת כתיבה בשפה רשמית של המדינה המתבקשת, או באנגלית או בצרפתית, ואליה יצורפו שני עתקים מהמסמך שיש להמציאו.

(ג)

הצד המעונין יגיש את הבקשה על נספחיה לבית המשפט או לרשם או לרשות האחרת שהיתה מוסמכת להמציא את המסמך, אילו מענו של הנמען היה בישראל.

(ד)

עם הגשת הבקשה יפקיד הצד המעונין בקופת בית המשפט ערבון להבטחת הוצאות ההמצאה בסכום שקבע הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט או הפקיד האחראי של הרשות האחרת כאמור, אולם רשאי הרשם על פי בקשה בכתב להתיר שתינתן ערובה סבירה אחרת להנחת דעתו, במועד ובתנאים שיקבע, שתבוא במקום הערבון.

(ה)

הרשות שאליה הוגשה הבקשה תעבירנה על נספחיה למנהל בתי המשפט.

6.

המצאת המסמך

מצא מנהל בתי המשפט כי הבקשה תואמת את הוראות האמנה ותקנות אלה, יעבירנה לתעודתה על־פי הוראות האמנה; אחרת, יחזירנה למבקש באמצעות הרשות שהעבירה אותה אליו.

7.

אישור המצאה

מנהל בתי המשפט יעביר את האישור על המצאת המסמך שנתנה הרשות המרכזית של מדינת האמנה אל הרשות שהעבירה אליו את הבקשה.

פרק ד׳: סדרי דין להמצאת הזמנה בחוץ־לארץ

8.

תחולת האמנה בענין סדרי דין

הוגשה בקשה לפי האמנה להמציא לנתבע במדינת האמנה הזמנה לדין, יחולו הוראות סעיפים 15 ו־16 לאמנה וההצהרה (ג) שנעשתה בידי מדינת ישראל אגב אישרורה של האמנה.

פרק ה׳: הוראות כלליות

9.

תחולת תקנות קודמות

הפרק השני לתקנות העזרה המשפטית למדינות זרות, תש״ך–1959, הפרק השני לתקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), תשי״ד–1954, והפרק השני לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ״ט–1968, לא יחולו על המצאת מסמכים שתקנות אלה חלות עליה.

10.

תחילה

תחילתן של תקנות אלה היא ביום השלושים לאחר פרסומן.

11.

השם

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל״ו–1975“.

תוספת ראשונה

(תקנה 1)

אמנה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי דין וכתבים שלא מבי דין בענינים אזרחיים או מסחריים

(נערכה ביום 15 בנובמבר, 1965)

נעשתה בהאג, ביום 15 בנובמבר, 1965

ישראל הפקידה את כתב אישרורה ביום 14 באוגוסט, 1972

האמנה נכנסה לתוקפה לגבי ישראל ביום 13 באוקטובר, 1972

המדינות החתומות על אמנה זו,

ברצותן ליצור אמצעים מתאימים כדי להבטיח שכתבי בי דין וכתבים שלא מבי דין, שיש להמציאם בחוץ לארץ, יובאו לידיעתם של נמעניהם בזמן הנכון,

ברצותן לשפר את ארגונה של העזרה המשפטית ההדדית למטרה זו, באמצעות פישוטם והחשתם של סדרי הדין,

החליטו לכרות אמנה בענין זה והסכימו על ההוראות שלקמן:

סעיף 1

אמנה זו תחול, בענינים אזרחיים או מסחריים, בכל המקרים שבהם יש להעביר כתב בי־דין או כתב שלא מבי־דין, לשם המצאתו בחוץ לארץ.

אמנה זו לא תחול מקום שמענו של האדם שיש להמציא לו את הכתב אינו ידוע.

פרק 1 – כתבי בי דין

סעיף 2

כל מדינה בעלת האמנה תציין רשות מרכזית אשר תיטול עליה, בהתאם לסעיפים 3 עד 6, את התפקיד לקבל בקשות להמצאה, שמקורן מדינה אחרת בעלת האמנה, ולמלא אחריהן.

כל מדינה תארגן את הרשות המרכזית בהתאם לדיניה שלה.

סעיף 3

(1)

הרשות או הפקיד המשפטי המוסמכים לפי דיני ארץ המוצא ישלחו אל הרשות המרכזית של המדינה המתבקשת בקשה התואמת את טופס הדגם המצורף לאמנה זו, בלא שיהא צורך בהכשר המסמכים או בכל פורמליות אחרת שוות ערך.

(2)

לבקשה יצורף הכתב שיש להמציאו, או העתק הימנו. הבקשה והכתב, שניהם כאחד, יסופקו בשני עותקים.

סעיף 4

סברה הרשות המרכזית כי אין הבקשה ממלאת אחר הוראות אמנה זו, היא תודיע מיד למבקש ותפרט את השגותיה לבקשה.

סעיף 5

(1)

הרשות המרכזית של המדינה המתבקשת תמציא בעצמה את הכתב, או תעשה להמצאתו באמצעות גורם מתאים:

א.

אם בצורות הקבועות בתחיקתה של המדינה המתבקשת לשם המצאתם של כתבים שנערכו בארץ זו, והמיועדים לבני אדם הנמצאים בשטח ארצה,

ב.

ואם בצורה מיוחדת שנתבקשה על ידי המבקש, ובלבד שזו לא תהא בלתי מתישבת עם דינה של המדינה המתבקשת.

(2)

חוץ מן המקרה הנזכר בפסקה הראשונה, (ב), אפשר תמיד למסור את הכתב לידי הנמען, אשר יקבלנו מרצונו הטוב.

(3)

מקום שיש להמציא את הכתב לפי הפסקה הראשונה דלעיל, רשאית הרשות המרכזית לבקש כי הכתב ייכתב בשפה הרשמית, או באחת מן השפות הרשמיות, של המדינה המתבקשת, או כי יתורגם לשפה כאמור.

(4)

אותו חלק מן הבקשה, בטופס המצורף לאמנה זאת, הכולל את תמצית הכתב שיש להמציאו, יומצא עם הכתב.

סעיף 6

הרשות המרכזית של המדינה המתבקשת, או כל רשות אחרת שתצויין למטרה זו, תערוך תעודת אישור התואמת את טופס הדגם המצורף לאמנה זאת.

תעודת האישור תתאר את ביצוע הבקשה; היא תציין את צורתו, מקומו ותאריכו של הביצוע, וכן את האדם שלו נמסר הכתב. במקרה הצורך, היא תפרש את העובדה אשר מנעה את הביצוע.

המבקש רשאי לבקש כי תעודת האישור שלא נערכה בידי הרשות המרכזית, או בידי רשות משפטית אחרת, תאושר בחתימה נוספת בידי אחת מן הרשויות הללו.

תעודת האישור תישלח במישרין אל המבקש.

סעיף 7

הציונים המודפסים בטופס הדגם המצורף לאמנה זאת חייבים להיערך אם בשפה הצרפתית ואם בשפה האנגלית. אפשר לערכם, בנוסף לכך, בשפתה הרשמית, או באחת משפותיה הרשמיות, של מדינת המוצא.

התרפים המתאימים לציונים אלה ימולאו אם בשפת המדינה המתבקשת, אם בשפה הצרפתית ואם בשפה האנגלית.

סעיף 8

כל מדינה בעלת האמנה תהא בת חורין להביא לידי המצאתם של כתבי בי דין לבני אדם בחוץ לארץ, בלא כפיה, במישרין, באמצעות נציגיה הדיפלומטיים או הקונסולריים.

כל מדינה רשאית להצהיר, כי היא מתנגדת להמצאה כאמור בשטח ארצה, אלא אם כן יש להמציא את הכתב לאזרחה של המדינה שבה מוצאם של הכתבים.

סעיף 9

נוסף לכך, כל מדינה בעלת האמנה תהא בת חורין להשתמש בצינורותיה הקונסולריים כדי לשלוח כתבים, לשם המצאתם, לאותן רשויות של מדינה אחרת בעלת האמנה שצויינו על ידי האחרונה למטרה זו.

כל מדינה בעלת האמנה רשאית, אם נסיבות יוצאות מן הרגיל תובעות זאת, להשתמש בצינורות דיפלומטיים לשם מטרה זו.

סעיף 10

למעט מקום שמדינת הייעוד מצהירה על התנגדותה לכך, לא תניח אמנה זו מכשול:

א.

לאפשרות לשלוח במישרין, באמצעות הדואר, כתבי בי דין לבני אדם הנמצאים בחוץ לארץ,

ב.

לאפשרות, לגבי פקידים משפטיים, פקידים או בני אדם מוסמכים אחרים, להביא לידי המצאתם של כתבי בין דין במישרין, באמצעות פקידים משפטיים, פקידים או בני אדם מוסמכים אחרים של מדינת הייעוד,

ג.

לאפשרות, לגבי כל אדם המעוניין בהליך משפטי, להביא לידי המצאתם של כתבי בי דין במישרין, באמצעות פקידים משפטיים, פקידים או בני אדם מוסמכים אחרים של מדינת הייעוד.

סעיף 11

אמנה זו לא תמנע שתי מדינות בעלות האמנה, או יותר משתים, מלבוא ביניהן לידי הסכם, כדי להרשות דרכי קשר שאינן אלה שנקבעו בסעיפים הקודמים, ובמיוחד קשר ישיר בין רשויותיהן, לשם המצאתם של כתבי בי דין.

סעיף 12

(1)

המצאתם של כתבי בין דין שמקורם מדינה בעלת האמנה לא תוכל ליתן מקום לתשלום או להחזרה של אגרות או הוצאות בגין שירותיה של המדינה המתבקשת.

(2)

המבקש חייב לשלם או להחזיר את ההוצאות שנגרמו עקב:

א.

הזדקקות לשירותו של פקיד משפטי או של בן אדם מוסמך לפי דיניה של מדינת הייעוד,

ב.

השימוש בצורה מיוחדת של המצאה.

סעיף 13

לא יסרבו לבצע בקשת המצאה התואמת את הוראות אמנה זו אלא אם סבורה המדינה המתבקשת כי ביצוע זה עלול לפגוע בריבונותה או בבטחונה.

לא יסרבו לבצע בשל הנימוק היחיד שחוק המדינה המתבקשת תובע סמכות שיפוטית ייחודית בנושא התובענה, או שאין הוא מתיר את התובענה שעליה מיוסדת הבקשה.

הרשות המרכזית, במקרה של סירוב, תודיע על כך מיד למבקש, ותציין את הסיבות לסירוב.

סעיף 14

הקשיים העלולים להתעורר בקשר עם העברתם של כתבי בי דין, לשם המצאה, ייושבו דרך הצינורות הדיפלומטיים.

סעיף 15

(1)

מקום שצריכים היו להעביר כתב־הזמנה, או כתב שווה ערך, לחוץ לארץ, לשם המצאה, לפי הוראות אמנה זו, והנתבע לא התייצב, לא יינתן פסק הדין עד אשר ייקבע כי:

א.

הכתב הומצא בצורות הקבועות בתחיקתה של המדינה המתבקשת לשם המצאתם של כתבים שנערכו בארץ זו, והמיועדים לבני אדם הנמצאים בשטחה, או כי:

ב.

הכתב נמסר בפועל לידי הנתבע, או במעונו, לפי כל דרך אחרת שנקבעה באמנה זו, וכי בכל אחד מן המקרים הללו, הוצאה ההמצאה או המסירה אל הפועל בזמן מספיק כדי לאפשר לנתבע להגן על עצמו.

(2)

כל מדינה בעלת האמנה תהא בת חורין להצהיר, כי שופטיה יהיו רשאים, למרות הוראות הפסקה הראשונה, לפסוק דין, גם אם לא נתקבלה תעודת אישור להמצאה או למסירה, מקום שנתמלאו התנאים דלקמן:

א.

הכתב הועבר לפי אחת מן הצורות שנקבעו באמנה זו,

ב.

פרק זמן של לא פחות מששה חודשים, שנראה כמתאים בעיני השופט במקרה המיוחד, אכן חלף מאז תאריך משלוח הכתב,

ג.

שום תעודת אישור מכל סוג שהוא לא נתקבלה, על אף שנעשה כל מאמץ סביר כדי להשיגה, באמצעות רשויותיה המוסמכות של המדינה המתבקשת.

(3)

על אף הוראות הפסקאות דלעיל, רשאי השופט לצוות, במקרה של דחיפות, על כל אמצעים זמניים או אמצעי מנע.

סעיף 16

(1)

מקום שצריכים היו להעביר כתב הזמנה, או כתב שווה ערך, לחוץ לארץ, לשם המצאה, לפי הוראות אמנה זאת, ונפסק פסק דין נגד נתבע שלא התייצב, תהא לשופט הסמכות לבטל לגבי הנתבע את איבוד הזכות הנובע מפקיעת המועד לערעור, אם נתמלאו התנאים שלקמן:

א.

הנתבע, מבלי שהיה כל אשם מצדו, לא ידע את הכתב בזמן מספיק כדי להגן על עצמו, או לא ידע על פסק הדין בעוד מועד כדי לערער עליו,

ב.

והנתבע גילה טענת הגנה לכאורה כלפי גוף התובענה.

(2)

הבקשה המכוונת לבטל את איבוד הזכות תהא בלתי מתקבלת אם לא נעשתה תוך פרק זמן סביר מן הרגע שבו ידע הנתבע את ההחלטה.

(3)

כל מדינה בעלת האמנה רשאית להצהיר, כי בקשה זו תהא בלתי מתקבלת אם נעשתה לאחר פרק זמן שתפרש בהצהרתה, ובלבד שפרק זמן זה לא יפחת משנה אחת החל מהוצאת פסק הדין.

(4)

סעיף זה לא יחול על פסקי דין הנוגעים למעמדם או לכושרם של בני אדם.

פרק 2 – כתבים שלא מבי דין

סעיף 17

כתבים שלא מבי דין, הנובעים מרשויות או מפקידים משפטיים של מדינה בעלת האמנה, אפשר להעבירם, לשם המצאה במדינה אחרת בעלת האמנה, לפי הדרכים והתנאים שנקבעו באמנה זו.

פרק 3 – הוראות כלליות

סעיף 18

כל מדינה בעלת האמנה רשאית לציין, נוסף לרשות המרכזית, רשויות אחרות, אשר היא תקבע את סמכותן.

אף על פי כן, הזכות בידי המבקש, תמיד, לפנות במישרין אל הרשות המרכזית.

בידי המדינות הפדרליות נתונה האפשרות לציין רשויות מרכזיות אחדות.

סעיף 19

אמנה זו לא תמנע כי החוק הפנימי של מדינה בעלת האמנה יתיר צורות העברה אחרות שלא נקבעו בסעיפים הקודמים, לשם המצאתם, בשטח ארצה, של כתבים הבאים מחוץ לארץ.

סעיף 20

אמנה זו לא תמנע כי מדינות בעלות האמנה יבואו לכלל הסכם ביניהן לשם ויתור על:

א.

הצורך בעותקים כפולים של המסמכים המועברים, כנדרש בפסקה השניה לסעיף 3,

ב.

הדרישות לעניין השימוש בשפה, של הפסקה השלישית לסעיף 5 וסעיף 7,

ג.

הוראות הפסקה הרביעית לסעיף 5,

ד.

הוראות הפסקה השניה לסעיף 12.

סעיף 21

(1)

כל מדינה בעלת האמנה תודיע למיניסטריון לעניני חוץ של הולנד, אם בשעת הפקדתו של כתב אישרורה או הצטרפותה ואם לאחר מכן, על:

א.

ציונן של הרשויות שנקבעו בסעיפים 2 ו־18,

ב.

ציונה של הרשות המוסמכת לשם עריכת תעודת האישור שנקבעה בסעיף 6,

ג.

ציונה של הרשות המוסמכת לשם קבלתם של הכתבים שהועברו בצינורות הקונסולריים לפי סעיף 9.

(2)

היא תודיע, בשעת הצורך, באותם התנאים:

א.

על התנגדותה לשימוש בדרכי ההעברה שנקבעו בסעיפים 8 ו־10,

ב.

על ההצהרות האמורות בסעיפים 15, פסקה 2, ו־16, פסקה 3,

ג.

על כל שינוי של הציונים, ההתנגדות וההצהרות שצויינו לעיל.

סעיף 22

אמנה זו תבוא במקומם של סעיפים 1 עד 7 של האמנות בדבר סדרי הדין האזרחי, שנחתמו בהאג ביום 17 ביולי, 1905, וביום 1 במארס, 1954, לגבי היחסים בין המדינות אשר יאשררוה, ככל שהמדינות האמורות הן צדדים לאחת או לאחרת מבין האמנות הללו.

סעיף 23

אמנה זו לא תפגע בהחלתו של סעיף 23 לאמנה בדבר סדרי הדין האזרחי, שנחתמה בהאג ביום 17 ביולי 1905, או בסעיף 24 לאמנה בדבר סדרי הדין האזרחי, שנחתמה בהאג ביום 1 במארס 1954.

אף על פי כן, לא יהיו סעיפים אלה בני החלה אלא מקום שמשתמשים בדרכי קשר זהות לאלה שנקבעו באמנות האמורות.

סעיף 24

הסכמים משלימים בין צדדים לאמנות מ־1905 ו־1954, יהיו רואים אותם כחלים באותה מידה לגבי אמנה זו, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת.

סעיף 25

בלא לפגוע בהוראות סעיפים 22 ו־24, לא תגרע אמנה זו מן האמנות שלהן צדדים המדינות בעלות האמנה, או יהיו צדדים כאמור, והכוללות הוראות בענינים המוסדרים באמנה זו.

סעיף 26

(1)

אמנה זאת פתוחה לחתימתן של המדינות שיוצגו במושב העשירי של ועידת האג למשפט בין לאומי פרטי.

(2)

היא טעונה אישרור, וכתבי האישרור יופקדו אצל המיניסטריון לעניני חוץ של הולנד.

סעיף 27

(1)

אמנה זאת תיכנס לתוקפה ביום הששים לאחר הפקדתו של כתב האישרור השלישי האמור בסעיף 26, פסקה 2.

(2)

האמנה תיכנס לתוקפה לגבי כל מדינה חתומה המאשררת את האמנה לאחר מכן ביום הששים לאחר הפקדת כתב אישרורה.

סעיף 28

(1)

כל מדינה שלא יוצגה במושב העשירי של ועידת האג למשפט בין־לאומי פרטי תוכל להצטרף לאמנה זו לאחר כניסתה לתוקף, בהתאם לסעיף 27, פסקה ראשונה. כתב ההצטרפות יופקד אצל המיניסטריון לעניני חוץ של הולנד.

(2)

האמנה תיכנס לתוקפה לגבי מדינה כאמור בהעדר כל התנגדות מצדה של מדינה, אשר אישררה את האמנה לפני הפקדה זו, שנמסרה הודעה עליה למיניסטריון לעניני חוץ של הולנד תוך פרק זמן של ששה חודשים לאחר התאריך שבו הודיע לה מיניסטריון זה על הצטרפות זו.

(3)

בהעדר התנגדות תיכנס האמנה לתוקפה לגבי המדינה המצטרפת ביום הראשון לחודש שלאחר תום האחרון בפרקי הזמן שצויינו בפסקה הקודמת.

סעיף 29

(1)

כל מדינה רשאית להצהיר, בעת החתימה, האישרור או ההצטרפות, כי אמנה זו תחול על כל שטחי הארץ שהיא אחראית ליחסיהם הבין־לאומיים, או על אחד או אחדים מהם. הצהרה זו תהא בת פועל בתאריך כניסת האמנה לתוקפה לגבי המדינה הנוגעת בדבר. בכל זמן לאחר מכן, יודיעו על כל החלה מסוג זה למיניסטריון לעניני חוץ של הולנד.

(2)

האמנה תיכנס לתוקפה לגבי שטחי הארץ שצויינו בהחלה כאמור ביום הששים לאחר ההודעה הנזכרה בפסקה הקודמת.

סעיף 30

(1)

אמנה זו תעמוד בתוקפה למשך חמש שנים מתאריך כניסתה לתוקף בהתאם לפסקה הראשונה לסעיף 27, אפילו לגבי המדינות אשר יאשררוה, או יצטרפו אליה, לאחר מכן.

(2)

האמנה תתחדש מאליה בכל חמש שנים, פרט למקרה של הסתלקות ממנה.

(3)

ההודעה על הסתלקות תינתן, לפחות ששה חודשים לפני תום התקופה של חמש שנים, למיניסטריון לעניני חוץ של הולנד.

(4)

ההסתלקות יכול שתהא מוגבלת לגבי אחדים משטחי הארץ שעליהם חלה האמנה.

(5)

ההסתלקות לא יהא כוחה יפה אלא לגבי המדינה שמסרה הודעה על כך. האמנה תוסיף לעמוד בתוקפה לגבי שאר המדינות בעלות האמנה.

סעיף 31

המיניסטריון לעניני חוץ של הולנד יודיע למדינות האמורות בסעיף 26, וכן למדינות אשר הצטרפו בהתאם להוראות סעיף 28 על:

א.

החתימות והאישרורים הנידונים בסעיף 26;

ב.

התאריך שבו נכנסה אמנה זו לתוקפה בהתאם להוראות סעיף 27, פסקה ראשונה;

ג.

ההצטרפויות הנידונות בסעיף 28, והתאריך שבו נעשו בנות פועל;

ד.

הרחבות התחולה הנידונות בסעיף 29, והתאריך שבו נעשו בנות פועל;

ה.

הציונים, ההתנגדות וההצהרות הנזכרים בסעיף 21;

ו.

ההסתלקויות הנידונות בסעיף 30, פסקה 3.

ולראיה חתמו החתומים מטה, שהורשו לכך כדין, על אמנה זו.

נעשה בהאג, ביום 15 בנובמבר 1965, בצרפתית ובאנגלית, ולשני הנוסחים דין מקור במידה שווה, בעותק יחיד אשר יופקד בארכיונה של ממשלת הולנד, ואשר העתק הימנו, שיאושר כנכון, יימסר, דרך הצינורות הדיפלומטיים, לכל אחת מן המדינות שיוצגו במושב העשירי של ועידת האג למשפט בין לאומי פרטי.

נספח לאמנה

תעודת אישור

(הושמט).

תמצית הכתב שיש להמציאו

(הושמט).

[תיקון: תשנ״ה]

תוספת שניה

(תקנה 1)

איטליה, אירלנד, אנטיגואה וברבודה, ארצות הברית של אמריקה, בוטסואנה, בלגיה, ברבדוס, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, גרמניה, דנמרק, הולנד, ונצואלה, יוון, יפן, לוכסמבורג, מלאווי, מצרים, נורבגיה, סין, סיישל, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, פקיסטן, צ׳כיה, צרפת, קנדה, קפריסין, שבדיה, שווייץ, תורכיה.

א׳ באב תשל״ה (9 ביולי 1975)

חיים י׳ צדוק
שר המשפטים

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.