תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד)
תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד) מתוך
תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), התש״ן–1990
ק״ת תש״ן, 614; תשנ״ב, 1066.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 8 לחוק הדיינים, התשט״ו–1955, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
ענינים שיידונו בדיין אחד [תיקון: תשנ״ב]
בענינים דלהלן ידון בית דין רבני אזורי בדיין אחד:
(1)
ענינים שלא על ריב –
(א)
קבלת הצהרת אבהות מפי האיש והאשה; הצדדים יחתמו על הבקשה במעמד הדיין או יאשרו את דבר חתימתם בפניו;
(ב)
בקשה משותפת לאישור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג–1973;
(ג)
בקשה לאישור צוואה מחיים, שניתן לאשרה לפי דין־תורה;
(ד)
בקשה לאישור חלוקת עזבון בהסכמה, שניתן לאשרה לפי דין־תורה;
(ה)
הזמנת בעלי דין ועדים וכפיית התייצבות לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), התשט״ז–1956;
(ו)
הטלת מאסר לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), התשט״ז–1956, ולפי סעיף 2 לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ״ה–1965, בענינים שבית הדין דן בהם בדיין אחד;
(ז)
עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בדיין אחד.
(2)
צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מהארץ –
(א)
מקרים בהם הוכח, להנחת דעתו של הדיין, כי קיים צורך דחוף לדון בענין;
(ב)
ביטול צו לעיקול נכסים או צו לעיכוב יציאה מהארץ בתנאים שהוסכם עליהם בין הצדדים;
(ג)
ביטול צו לעיקול נכסים, שניתן על ידי אותו דיין בשבתו כדיין אחד.
(3)
ענין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין אחד –
(א)
ענין שבעלי הדין הסכימו עליו שידון בדיין אחד ובית הדין אישר שהענין ראוי, לפי דין תורה, להיות נדון בדיין אחד.
(4)
ענייני סדר ומינהל –
(א)
קביעת מועדים לדיון ודחייתם;
(ב)
מינוי אפוטרופוס לדין;
(ג)
הוראות בדבר המצאת כתבי בית דין, לרבות תחליף המצאה;
(ד)
הוראות בדבר פרסום הודעות והזמנות ופטור מחובת פרסום;
(ה)
קביעת סדר הדיון, זימון עדים, סיכומים ומועדים להגשת כתבי בית דין;
(ו)
מתן אישורים בקשר לדיון;
(ז)
אישור בקשות לעיון בתיק.
(5)
עניינים הנדונים במעמד צד אחד –
(א)
מתן צווים זמניים בענינים דחופים הנידונים בשלושה, לפני שנקבע להם הרכב, אם הוכח לדיין כי השהיית הדיון עלולה לגרום למבקש הצו נזק שאין לו תקנה או נזק חמור;
(ב)
אישור וקיום מסמכים שאינם בבחינת פסק דין.
כ״ד בניסן התש״ן (19 באפריל 1990)
- זבולון המר
השר לעניני דתות
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.