תקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית) מתוך

תקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית), התש״ן–1989

ק״ת תש״ן, 70.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 5 ו־37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981 (להלן – החוק), אני מתקין תקנות אלה:

1.

הגדרות

בתקנות אלה –

”עוסק“ – מי שנותן הלוואות דרך עיסוק, למעט תאגיד בנקאי;

”צרכן“ – כהגדרתו בחוק.

2.

עריכת חוזה בכתב

(א)

חוזה למתן הלוואה בין עוסק וצרכן ייערך בכתב.

(ב)

עוסק, העומד לחתום על חוזה עם צרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה.

3.

פרטי החוזה

בחוזה למתן הלוואה יציין העוסק, בין השאר, את הפרטים הבאים:

(1)

סכום ההלוואה;

(2)

תקופת ההלוואה;

(3)

מועדי הפרעון של הקרן והריבית;

(4)

מועד הפרעון של קרן או ריבית כאשר המועד המקורי חל ביום שאינו יום עסקים;

(5)

סכומי הפרעון אם ניתן לחשבם בעת עריכת החוזה;

(6)

שיעור הריבית התקופתית והשנתית בחישוב המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועד פרעון ההלוואה;

(7)

פרטי השינוי של שיעורי הריבית תוך תקופת ההלוואה;

(8)

היתה הלוואה צמודה למדד מחירים או לשער מטבע חוץ או בדרך אחרת, יפורטו גם:

(א)

סוג ההצמדה והבסיס לחישובה;

(ב)

שיעור ההצמדה;

(ג)

האם ההצמדה חלה גם על הריבית.

(9)

האם יש אפשרות של פרעון מוקדם של ההלוואה ותנאי הפרעון המוקדם;

(10)

נקבעה ריבית פיגורים על אי פרעון תשלום במועדו – יצויין שיעורה;

(11)

נקבעו אמצעים אחרים שינקטו בשל פיגור בתשלום – יפורטו במלואם.

4.

תחילה

תחילתן של תקנות אלו שלושה חדשים מיום פרסומן.

ד׳ בחשון התש״ן (2 בנובמבר 1989)

אריאל שרון
שר התעשיה והמסחר

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.