תקנות בתי המשפט (עיכוב יציאה)
תקנות בתי המשפט (עיכוב יציאה) מתוך 
תקנות בתי המשפט (עיכוב יציאה), תשי״ח–1957
תקנות בדבר עיכוב יציאה
ק״ת תשי״ח, 222; תשי״ט, 752.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 46 לחוק בתי המשפט, תשי״ז–1957, ובתוקף שאר הסמכויות הנתונות לי לפי כל דין, אני מתקין תקנות אלה:
עיכוב יציאה
ניתן על ידי בית משפט, רשם או יושב ראש ההוצאה לפועל צו לעיכוב יציאתו של אדם פלוני מן הארץ, יפוג תקפו של הצו כתום שנה מיום נתינתו, אם לא נקבעה באותו צו תקופה אחרת.
הארכת תוקף
בית משפט, רשם או יושב ראש ההוצאה לפועל שנתנו צו כאמור בתקנה 1 רשאים להאריך תקפו מפעם לפעם.
שמירת דינים
תקנות אלה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר, ולא לגרוע מהן.
הוראות מעבר [תיקון: תשי״ט]
ניתן צו כאמור בתקנה 1 לפני תחילתן של תקנות אלה, יפוג תקפו ביום כ״א באדר א׳ תשי״ט (1 במרס 1959), אם לא נקבע לכך באותו צו תאריך מאוחר מזה או אם לא הוארך תקפו של הצו עד לתאריך מאוחר מזה.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות בתי המשפט (עיכוב יציאה), תשי״ח–1957“.
י״ז בחשון תשי״ח (11 בנובמבר 1957)
- פנחס רוזן
שר המשפטים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.