תקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים) מתוך

תקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים), התשמ״א–1981

ק״ת תשמ״א, 1234; תשמ״ב, 1364; תשמ״ד, 594; תשמ״ה, 673; תשמ״ט, 718; תשנ״ד, 772; תשנ״ו, 614.

עדכון סכומים: ק״ת תשמ״ה, 1224; תשמ״ו, 224, 324; תשמ״ז, 402, 959; תשמ״ח, 166, 728; תשמ״ט, 183.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לפקודת בריאות הציבור (מזון), 1935, אני מתקין תקנות אלה:

פקודת בריאות הציבור (מזון), 1935 הוחלפה בפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ״ג–1983; לפי סעיף 325(ג) לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015, תקנות שהותקנו לפי פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ״ג–1983, יעמדו בתוקפן ויראו כאילו הותקנו לפי החוק האמור.

1.

הגדרות [תיקון: תשנ״ד, תשנ״ו]

בתקנות אלה –

”המנהל“ – המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיכו בכתב לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן;

”רופא וטרינרי“ – רופא וטרינרי ממשלתי או רופא וטרינרי מקומי;

”רופא וטרינרי ממשלתי“ – רופא וטרינרי של משרד הבריאות או רופא וטרינרי שהמנהל הסמיכו בכתב לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן;

”רופא וטרינרי מקומי“ – רופא וטרינרי של רשות מקומית;

”רשות מקומית“ – עיריה או מועצה מקומית או איגוד ערים;

”מחסן קירור“ – כמשמעותו בתקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לעסקים לייצור מזון), התשל״ב–1972;

”בעל דגים“ – לרבות מי שדגים נמצאים ברשותו או בפיקוחו;

”דגים“ – בעלי חיים החיים במים לרבות פירות ים ואשר בשרם או כל חלק אחר מגופם משמש למאכל אדם, בין שהם חיים ובין שאינם חיים, והם טריים, קפואים, מלוחים או מיובשים;

”ייצור“ – כל פעולה להכנת מזון מדגים או שדגים נכללים בהרכב המזון, לרבות אריזתו ולמעט מזון כאמור שהוכן בידי אדם לצרכי עצמו ובני ביתו בלבד;

”יצרן“ – אדם המבצע פעולות ייצור;

”מעבדה מוכרת“ – מעבדה שהמנהל אישר אותה לענין תקנות אלה;

”דגים מצוננים“ – דגים שהטמפרטורה של בשרם בין ‎−1° צלזיוס לבין ‎+5° צלזיוס;

”דגים קפואים“ – לרבות דגים מצוננים שהוקפאו;

”דגים חיים“ – דגים חיים השטים במים;

”מען“ – שם הישוב, שם הרחוב ומספר הבית;

”דג קפוא ארוז מראש“ – דג קפוא שלם, עם או בלי ראש, או נתח דג כאמור, שנארז בידי יצרן טרם שיווקו;

”זיגוג“ (glazing) – ציפוי דג בקרח;

”משקל כולל“ – משקל הדג, ללא אריזה, לפני הפשרת הקרח;

”משקל נקי“ – משקל הדג, ללא אריזה, לאחר הפשרת הקרח;

”שיווק“ – העברה לאחר בכל דרך מדרכי ההעברה.

2.

החסנה, הובלה ומכירה של דגים קפואים

(א)

לא יחסין אדם, לא יוביל, לא יחזיק ולא ימכור דגים קפואים אלא אם הטמפרטורה של בשרם אינה עולה על 18 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.

(ב)

לא יוביל אדם ולא ימכור דגים קפואים שהופשרו או שהטמפרטורה של בשרם עלתה על 15 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ולא יעבירם ממקומם.

(ג)

הופשרו דגים קפואים או עלתה הטמפרטורה של בשרם על 15 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, יודיע בעל הדגים על כך, מיד, לרופא וטרינרי מקומי.

(ד)

הוראות תקנה 5(ג), (ד) ו־(ה) הנוגעות לרופא המקבל יחולו על הרופא הוטרינרי המקומי שקיבל הודעה כאמור בתקנת משנה (ג).

2א.

סימון דג ארוז מראש [תיקון: תשנ״ד, תשנ״ו]

(א)

לא ייצר אדם דג קפוא ארוז מראש, לא ייבאו ולא ישווקו אלא אם כן אריזתו מסומנת במשקל הנקי ובמשקל הכולל.

(ב)

המשקל הנקי יסומן במלים ”משקל נקי ...“, בציון יחידת המשקל, הכל באותיות שגודלן 6 מ״מ לפחות, ליד שם הדג או מיד מתחתיו, בצורה בולטת לעין וניתנת לקריאה בנקל.

(ג)

האריזה תסומן, ליד שם הדג, באותיות ברורות שגודלן זהה לאותיות המסמנות את שם הדג, במלים אלה ”מכיל %... דג“, בציון אחוז הדג מתוך המשקל הכולל.

(ד)

המשקל הנקי של דג קפוא יהיה 80% לפחות מהמשקל הכולל.

2ב.

איכות מים [תיקון: תשנ״ד]

מים המשמשים לזיגוג דג יהיו באיכות מי שתיה לפי תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתיה), התשל״ד–1974.

3.

אחסון, הובלה ומכירה של דגים מצוננים או מלוחים

(א)

לא יחסין אדם, לא יוביל, לא יחזיק ולא ימכור דגים מצוננים אלא אם הם מכוסים בפתיתי קרח או קפואים.

(ב)

לא יוביל אדם ולא ימכור דגים מצוננים או מלוחים שהטמפרטורה של בשרם עלתה על 5° צלזיוס ולא יעבירם ממקומם.

(ג)

עלתה הטמפרטורה של דגים מצוננים או מלוחים על 5° צלזיוס יודיע בעל הדגים על כך, מיד, לרופא וטרינרי מקומי.

(ד)

הוראות תקנה 5(ג), (ד) ו־(ה) הנוגעות לרופא המקבל יחולו על הרופא הוטרינרי המקומי שקיבל הודעה כאמור בתקנת משנה (ג).

3א.

יבוא דגים קפואים [תיקון: תשנ״ד]

לא ייבא אדם דגים קפואים אלא אם כן בבדיקות הדגים כמפורט להלן, שערך רופא וטרינר ממשלתי, התקבלו תוצאות אלה:

(1)

בבדיקה אורגנולפטית נמצא כי הדגים בעלי מרקם, טעם וריח אופייניים להם ולא מורגש בהם טעם או ריח זר, מקולקל, מעופש או כל טעם או ריח לוואי;

(2)

בבדיקת תכולת חנקן הבסיסי הנדיף (TVBN), למעט לגבי פירות ים, נמצאו לא יותר מ־40 מ״ג חנקן חופשי ב־100 גרם, ב־85% לפחות מהדגימה שנלקחה לבדיקה.

4.

הסדרת מכירה, הוצאה והעברה

(א)

לא ימכור אדם דגים בתחום רשות מקומית, בין שמקורם באותה רשות מקומית ובין שהגיעו מרשות מקומית אחרת, לא יוציא דגים מתחום רשות מקומית או מנמל דיג ישראלי ולא יעביר דגים מבית קירור אחד לבית קירור אחר, אלא אם קויימו תנאים אלה:

(1)

הדגים נבדקו בידי רופא וטרינרי מקומי של אותה רשות מקומית שבה נמצאים הדגים, והוא מצאם ראויים למאכל אדם והוציא לגביהם תעודת משלוח;

(2)

בידיו תעודת משלוח חתומה ביד רופא וטרינרי מקומי, לפי הנוסח המובא בתוספת הראשונה.

(ב)

החליט הרופא הוטרינרי המקומי כי הדגים אינם ראויים למאכל אדם, ישלח הודעה בטופס לפי התוספת השניה, ויבצע החלטתו.

4א.

שיטות בדיקה [תיקון: תשנ״ד]

(א)

משקלו הנקי של דג קפוא ייקבע לפי שיטה המפורטת בתוספת השלישית.

(ב)

בדיקה ודיגום לענין תקנה 3א(2) יבוצעו בהתאם לשיטה המפורטת בסעיף 303 לתקן ישראלי ת״י 841 מאדר ב׳ התשל״ג (מרס 1973) – שימורי דגים; קרפיון במתכונת מסורתית (גפילטע פיש).

5.

הכנסת דגים לתחום רשות מקומית

(א)

הכניס אדם דגים לתחום רשות מקומית, יודיע על כך לרופא הוטרינרי המקומי של הרשות שלתחומה הוכנסו הדגים (להלן – הרופא המקבל), לא יאוחר מ־12 שעות מעת הכנסת הדגים.

(ב)

ההודעה תכלול פרטים אלה:

(1)

שמו ומענו של בעל הדגים;

(2)

סוגי הדגים וכמותם ;

(3)

המען המדוייק שממנו הגיעו הדגים;

(4)

מספר תעודת המשלוח של הדגים;

(5)

מען המקום שבו מוחסנים או מוחזקים הדגים.

(ג)

לא יוציא אדם את הדגים ממקומם ולא ימכרם ולא יעשה כל פעולה בהם עד לאחר בדיקתם בידי הרופא המקבל, וקבלת אישור ממנו כי הדגים ראויים למאכל אדם.

(ד)

החליט הרופא המקבל לפסול את הדגים למאכל אדם, יודיע על החלטתו בכתב לבעל הדגים תוך 24 שעות מעת סיום בדיקות הדגים; ההודעה תנוסח לפי התוספת השניה ותפורט בה הסיבה לפסילת הדגים.

(ה)

החליט הרופא המקבל כי הדגים ראויים למאכל אדם, יודיע על כך מיד לבעל הדגים.

6.

איסור מכירת דגים בבדיקה

לא ימכור אדם דגים כל עוד נמשכת הבדיקה לגביהם.

7.

העברת דגים

רשאי רופא וטרינרי לדרוש העברת דגים הנמצאים בבדיקה כולם או מקצתם ממקום הימצאם למקום אחר לשם בדיקה נוספת.

8.

העברת דגים השמדתם או פסילתם

בדיקת דגים, העברתם כאמור בתקנה 7, השמדתם או כל טיפול אחר בהם שנקבע באישור הפסילה תיעשה בידי בעלם ועל חשבונו.

9.

ביצוע השמדה או פסילה

בתום השמדת הדגים או הטיפול האחר בהם עקב פסילתם למאכל אדם, יערוך הרופא הוטרינרי פרוטוקול שיכלול תאריך ושעה, צורת השמדת הדגים או הטיפול האחר בהם עקב פסילתם למאכל אדם, פרטיהם האישיים של האנשים הנוכחים, וסוגי הדגים וכמותם, ויחתום על הפרוטוקול.

10.

אגרת בדיקה [תיקון: תשמ״ב, תשמ״ד, תשמ״ה, [הודעות], תשמ״ט]

(א)

הרשות המקומית שבתחומה נבדקו הדגים בידי רופא וטרינרי מקומי תגבה, בשביל מרכז השלטון המקומי, אגרת בדיקה כמפורט בסעיף 16 בתוספת השניה לתקנות אגרות בריאות, התשמ״ט–1989.

(ב)

נגבתה האגרה כאמור בתקנת משנה (א), לא תגבה רשות מקומית אחרת אגרת בדיקה נוספת.

(ג)

אגרה בעד בדיקת דגים מיובאים תשולם לפני הוצאתם מהנמל לקופת מרכז השלטון המקומי.

10א.

[תיקון: תשמ״ה, תשמ״ט]

(בוטלה).

11.

בדיקות מעבדה

בדיקות מעבדה של דגים ייערכו במעבדה מוכרת בלבד.

12.

סמכויות של רופא וטרינרי ממשלתי

לא נבדקו דגים כאמור בתקנות אלה תוך 48 שעות מעת הודעת בעל הדגים, רשאי רופא וטרינרי ממשלתי לבדקם כמפורט בתקנות אלה.

13.

הוראות המנהל הכללי

המנהל, לאחר התייעצות עם ארגון הרופאים הוטרינריים ברשויות המקומיות, רשאי לתת הוראות בכתב לרופאים וטרינריים בדבר אופן הבדיקה של דגים, צורת ההשמדה או הפסילה של דגים שאינם ראויים למאכל אדם ודיווח על בדיקות דגים.

14.

רשות כניסה

רופא וטרינרי רשאי להיכנס לכל מקום שבו מחזיקים דגים המיועדים, לדעתו, למכירה או לייצור כדי לבדוק אם בוצעו הוראות תקנות אלה.

15.

מניעת הפרעה

לא יפריע אדם לרופא וטרינרי ולא ימנע בעדו מלהיכנס לכל מקום בתוקף סמכותו לפי תקנה 14 ולמלא את תפקידו בהתאם לתקנות אלה.

16.

ביטול

תקנות בריאות העם (בדיקת דגים), התשי״ג–1952 – בטלות.

17.

תחילה

תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן.