תקנות בריאות העם (קבורה מחדש) מתוך

תקנות בריאות העם (קבורה־מחדש), 1941

תקנות שהתקין מנהל שירותי הרפואה עפ״י סעיף 9.

ע״ר 1941, תוס׳ 2, 610; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 39; ק״ת תש״ך, 859; תשל״ז, 493, 863; תשל״ט, 10; תשמ״א, 388, 1430ג; תשמ״ב, 957; תשמ״ט, 717.

הודעות: ק״ת תשמ״ב, 1660; תשמ״ג, 1037, 1931; תשמ״ד, 1072, 2548; תשמ״ה, 802; תשמ״ו, 225; תשמ״ז, 402, 959; תשמ״ח, 172, 695; תשמ״ט, 183.

בתוקף הסמכויות המסורות לי בפסקא (ז) של סעיף 9 של פקודת בריאות העם, 1940, הריני מתקין בזה את התקנות דלקמן:–

מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מחלקת הבריאות“ ייקרא מעתה ”משרד הבריאות“. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. לפי הודעה בדבר שינוי תארם של מנהל מחלקת הבריאות ומנהל השירותים הרפואיים (ק״ת תש״ך, 859), במקום ”מנהל מחלקת הבריאות“ ו”מנהל השירותים הרפואיים“ יבוא ”המנהל הכללי של משרד הבריאות“.

1.

השם

תקנות אלה תקראנה ”תקנות בריאות העם (קבורה־מחדש), 1941“.

2.

פירוש [תיקון: תש״ח, תש״ך]

בתקנות אלה יהיו למונחים דלקמן הפירושים שבצדם:–

”מנהל“ פירושו המנהל הכללי של משרד הבריאות [במקור: מנהל שירותי הרפואה] או בא כוחו המוסמך;

”רופא ממשלתי“ פירושו רופא במשרד הבריאות [במקור: רופא במחלקת הבריאות].

3.

אסור להוציא גופות מקברותיהן ולקברן מחדש בלא רשות מאת רופא ממשלתי

אסור להוציא גופה מקברה לכל מטרה שהיא, ואסור לקבור גופה מחדש, ואסור לפתוח קבר או כוכי־קברים לצורך קבורת גופות אחרות אלא אם כן נתקבלה תחילה רשות בכתב מאת רופא ממשלתי. רשות זו תנתן חנם.

4.

בקשה לקבורה מחדש

בקשה לקבור גופה מחדש תוגש בכתב למנהל והיא –

(א)

תציין את מקום הקבורה הנוכחי של הגופה ואת המקום שבו רוצים לקברה מחדש;

(ב)

תאושר ע״י רשות־הקבורה של המקום החדש שבו רוצים לקבור את הגופה מחדש;

(ג)

תוגש בצירוף תעודה רפואית ערוכה כהלכה על גרם־המות ובה יש לפרש את שמו, גילו, נתינותו ומשלח ידו של הנפטר או הוכחות אחרות על גרם המות שהמנהל ימצאן מספיקות.

5.

תנאים למתן רשות להוצאת גופה מקברה ולקבורתה מחדש [תיקון: תש״ח, תשל״ז־2, תשל״ט]

(1)

המנהל רשאי מטעמים רפואיים, לבלי לתת רשות להוצאת גופה מקברה ולקברה מחדש, וכן רשאי הוא לבלי לתת רשות כזאת מטעמים אחרים.

(2)

אם נאמר בתעודה כי המות נגרם ע״י סבות טבעיות, ואם חלפה שנה מיום המות, מותר ליתן רשות להוצאת הגופה מקברה על מנת להוציאה מישראל, או לקברה מחדש בישראל ובלבד שימלאו אחרי הוראות התקנות האלה.

(3)

לצורך פסקא (2) של תקנה זו, סיבות־מות טבעיות כוללות אבעבועות, טיפוס הבטן וטיפוס.

(4)

אם היה גרם־המות דבר, חולירע או קדחת צהובה, יהא זה תנאי למתן רשות להוציא גופה מקברה כי האנשים העסוקים בהוצאת הגופה מקברה יהיו כלואים בהסגר למשך חמשה ימים במקום שייקבע ע״י המנהל.

(5)

למרות האמור בתקנת משנה (2), רשאי המנהל להתיר בכתב הוצאת גופה מקברה, על מנת להוציאה מישראל או לקבור אותה מחדש בישראל, גם אם טרם חלפה שנה מיום המוות; המנהל רשאי להתנות את ההיתר בהסכמת כהן הדת שאליה השתייך הנפטר, באישור משטרת ישראל ובדרישות תברואה, כפי שימצא לנכון.

6.

הוצאת גופה מקברה [תיקון: תש״ח, תשל״ז, תשמ״ב]

(1)

הוצאת גופה מקברה תתקיים במעמד פקיד של משרד הבריאות.

(2)

בטרם יעבירו ממקום למקום גופה שהוצאה מקברה –

(א)

יניחו את הגופה בארון עץ קשה מצופה עופרת, מרותק ביתדות ברזל וסגור כדבעי;

(ב)

מסביב לגופה יפזרו חמרי חיטוי כגון כלוריד הסיד או גפרת־האבץ ולאחר שהונחה הגופה בארון ימלאו את הארון בחמרי חיטוי אלה;

(ג)

רופא ממשלתי יראה את הגופה לפני שייסגר הארון ועליו לחתום את הארון וליתן תעודה כי מילאו אחרי הוראות פיסקת המשנה הזאת.

(3)

(בוטלה).

(4)

אם רוצים לחזור ולקבור גופה אשר כבר קברוה מחדש קודם לכן, ובהזדמנות הקודמת שבה קברו את הגופה מחדש מילאו אחרי הוראת פסקא (2) של תקנה זו ומצאו כי הארון סגור על מסגר והוא במצב טוב, די יהיה לחזור ולמלא את הארון בחמרי חיטוי כאמור בפסקת־משנה (ב) של פסקא (2) של תקנה זו.

7.

רשימה בפנקס הקבורות כל אימת שקוברין גופה מחדש

בפנקס הקבורות של בית העלמין אשר בו קברו את הגופה מחדש יש לרשום את שם האדם שחזרו וקברו את גופתו.

8.

[תיקון: תש״ח, תשל״ז, תשמ״ב]

(בוטלה).

9.

חניטת גופות שרוצים להוציאן לחוץ לארץ [תיקון: תשל״ז, תשמ״א, תשמ״א־2, תשמ״ט]

הובלת גופות שנחנטו ורוצים להוציאן לארץ אחרת תורשה בתנאים דלקמן:

(א)

(בוטלה);

(ב)