תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בענין שביתה חלקית בלתי מוגנת) מתוך

תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בענין שביתה חלקית בלתי מוגנת), תשל״ז–1977

ק״ת תשל״ז, 772.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 43 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ״ט–1969, ולאחר התייעצות עם שר העבודה, אני מתקין תקנות אלה:

בקשה לקביעת קיום שביתה חלקית

בקשת מעביד לקבוע שבמקום עבודה פלוני מקיימים עובדים או כמה מהם שביתה בלתי־מוגנת שאיננה הפסקת עבודה מלאה, ומי העובדים שאינם זכאים אלא לשכר חלקי בלבד, כאמור בסעיף 37ג(א) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי״ז–1957, יחולו עליה, בשינויים המחוייבים, הוראות תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ״ט–1969.

בקשה לקביעת שיעור שכר

בקשת מעביד או עובד לקביעת שיעור השכר החלקי המגיע לעובד לפי סעיף 37ג(א) לחוק האמור, יחולו עליה, בשינויים המחוייבים, תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ״ט–1969.

קדימת החלטות

בית הדין לא ידון בבקשה לפי תקנה 2 הנוגעת לעובד פלוני לפני שהחליט בבקשה לפי תקנה 1 הנוגעת לאותו עובד.

השם

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בענין שביתה חלקית בלתי מוגנת), תשל״ז–1977“.

כ״ו בטבת תשל״ז (16 בינואר 1977)

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.