תקנות בדבר סמכויות הקונסולים בישראל

תקנות בדבר סמכויות הקונסולים בישראל מתוך

תקנות בדבר סמכויות הקונסולים בישראל

[תיקון: תש״ח]

(דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 עפ״י סעיף 67)

---

חא״י כרך ג׳, עמ׳ 2781; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1; ס״ח תשי״ז, 20.

---

מכוח האמור בסעיף 15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“.

---

1.

השם הקצר [תיקון: תשי״ז]

תקנות אלה תקראנה ”תקנות בדבר סמכויות הקונסולים בישראל“.

2.

פירוש

בתקנות אלו –

”קונסול“ – כולל קונסול־כללי, קונסול, סגן־קונסול וכל רשות קונסולרית מוסמכת אחרת;

”נתינו של קונסול“ פירושו כל שהוא נתינה של הארץ שמינתה את הקונסול או שהוא זכאי לחסותה של אותה ארץ.

3.

על בתי המשפט להכיר בפעולות הבלתי משפטיות שנקטו בהן קונסולים [תיקון: תש״ח]

בהתחשב עם הוראות תקנות אלה, על בתי המשפט של ישראל להכיר בחוקיותן של פעולות בלתי־משפטיות המפורטות בתקנות אלה לכשנקט בהן קונסול של מדינה אשר נתיניה כפופים לשיפוטם האזרחי והפלילי של בתי המשפט בישראל:

בתנאי שהקונסול נקט באותן פעולות בתוקף חוקה של המדינה שמינתה אותו ובהתאם לאותו החוק.

4.

פעולות בלתי משפטיות שיכול קונסול לנקוט בהן [תיקון: תש״ח, תשי״ז]

יכול קונסול של כל מדינה נכריה –

(א)

לנהל פנקסי לידה, תמותה, נישואין ושאר תופעות של המצב האישי אשר לנתיניו של הקונסול;

(ב)

לסדר נשואים, כשלפחות אחד מן הצדדים הוא אחד מנתיני הקונסול;

(ג)

(נמחקה);

(ד)

לקבל חוזי נישואין ושאר שטרות נוטריוניים הנוגעים לעניני המצב האישי, כשלפחות אחד מן הצדדים הוא אחד מנתיני הקונסול;

(ה)

לקבל שטרות נוטריוניים הנוגעים לרכוש הנמצא בארץ המדינה שמינתה אותו לקונסול או הנוגעים לעסקים שיש לנהל באותה מדינה;

(ו)

לקבל למשמורת צוואות של אזרחי הקונסול;

(ז)

(נמחקה);

(ח)

(נמחקה);

(ט)

(נמחקה);

(י)

לשמש כמפשר או כבורר;

(יא)

למסור העתקות מקוימות של צואות ושל שטרות נוטריוניים ושטרות אחרים שנתקבלו ע״י הקונסול או שהופקדו בידיו;

(יב)

להשביע, לקבל הצהרות בשבועה ושאר הצהרות הקבועות בחוק, לקיים את חתימותיהם של נתיניו ולהשתמש בסמכויות כיוצא בזה לגבי אנשים בכל ענין הנוגע לרכוש הנמצא בארץ המדינה שמינתה אותו לקונסול או הנוגע לעסק המתנהל באותה מדינה;

(יג)

לקיים את התרגומים של כל מסמך משפה רשמית הנהוגה במדינה שמינתה אותו לקונסול לאחת השפות הרשמיות של ישראל;

(יד)

לייצג בפני בית המשפט את עניני נתיניו שייעדרו מן הארץ או שיהיו נתונים לפסלות;

(טו)

לערוך חקירות ודרישות ולרשום זכרון־דברים ביחס לכל ענין הנוגע להילוכן של אניות המפליגות תחת דגל המדינה שמינתה אותו לקונסול או ביחס למשמעת של אניות כאלה או ביחס לעברות שנעשו בהן כשהן משוטטות בלב ים.

5.

[תיקון: תש״ח, תשי״ז]

(בוטלה).

6.

סייגים [תיקון: תש״ח, תשי״ז]

(1)

הוראות התקנה 4 אין להבין מתוכן שיש סמכות לקונסול להטיל או לבצע כל עונש, להטיל או לגבות בכח כל מס אד ולורם או מס אחר, לתת לשטר נוטריוני צורה העושה אותו בר הוצאה לפועל בישראל או להשתמש בכל אמצעי כפייה.

(2)

שום דבר האמור בתקנות אלה לא יגרע מסמכויות בתי המשפט בישראל –

(א)

לבטל או לשנות בתוך כדי מו״מ משפטי כל פעולה שנקט בה קונסול עפ״י התקנות 4 ו־5 [צ״ל: התקנה 4];

(ב)

לנקוט בכל פעולה מתאימה בענין שלדעת בית המשפט יכול בית המשפט לטפל בו ביתר נוחיות או ביתר מהירות מאשר הקונסול, בין שכבר נמסר הענין לקונסול או טפל בו ובין שלא נמסר לו הענין ולא טפל בו;

(ג)

לצוות למסור לפקידם או לכל אדם אחר שנתמנה על ידם כל רכוש המשמש נושא לתביעה או לענין הנידון בפני בית המשפט, או למסור כל מסמך או תעודת קנין בקשר עם אותו רכוש או לצוות להסיר כל חותמת מעל רכוש כזה.

(3)

על אף האמור בתקנה 3, אין בפעולה שנעשתה על ידי קונסול לפי תקנות אלה כדי לפטור מפעולה כלשהיא שחובה לעשותה לפי כל דין.

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.