תקון חצות



לֵיל סַגְרִיר. רוּחַ עַזָּה גָּלֲלָה
עַל-פְּנֵי הָעִיר עַב-מָטָר עָז –
וְכָל-הָעִיר הַקְּטַנָּה צָלֲלָה
בִּיוֵן מְצוּלָה וּבִשְׁנָת.
 
הַמְּבֹאוֹת הָאֲפֵלִים דֹּמְמִים,
רַק-מַשַּׁק גֶּשֶׁם שׁוֹקֵק בָּם,
וּבָתִּים מָטִים, סְחוּפִים, שֹׁמְמִים
יַשְׁחִירוּ פְנֵיהֶם פֹּה וָשָׁם;
 
וּכְיָתוֹם עָלוּב, אֲשֶׁר שָׁכְחוּ
מְתֵי חֶסֶד תֵּת לוֹ כְסוּת לְחֹם –
כֵּן חֲשׂוּפֵי גַג תַּחְתֵּיהֶם שָׁחֲחוּ,
הִתְכַּנְּסוּ – וַיֵּאָנְקוּ דֹם.
 
וּכְאִלּוּ חֹשְׁבִים הֵם וּמְהַרְהֲרִים
הִרְהוּרִים רָעִים מִבְּלִי קוֹל;
הַעַד הַיְסוֹד בָּם הֵם מְעַרְעֲרִים,
וְקֹרְאִים תִּגָּר עַל-הַכֹּל?
 
וּגְשָׁמִים שֹׁטְפִים וּמִתְגַּלְגְּלִים
כְּזִרְמֵי דְמָעוֹת עַל-הַקִּיר;
הַגַּגּוֹת הוֹלְכִים וּמִדַּלְדְּלִים –
וּבָכֹה תִבְכֶּה כָּל-הָעִיר.
 
וִישֵׁנֵי חֹשֶׁךְ עַתָּה אֹרְרִים
בַּחֲלוֹמָם אֶת-יוֹם מָחָר, תְּמוֹל –
הוֹי, שְׁלוּ קַבְּצָנֵי עוֹלָם, שְׁנוֹרְרִים!
וּרְאֵה חֲלוֹם טוֹב, עַם כֶּבֶד עֹל!
 
מִבֵּין הַפְּרָצִים תִּפְרֹץ יִלְלַת
הָרוּחַ, תַּקְפִּיא אֶת-הַדָּם –
הָהּ! מִי יוֹדֵע אִם-לֹא קִלְלַת
אָח נָקִי אֹבֵד צְרוּרָה שָׁם.
 
גַּם-כּוֹכָב אֶחָד אֵין בָּרָמָה עוֹד,
אֵין נִיצוֹץ אוֹר, אֵין קֶרֶן עֹז –
רַק אֶשְׁנָב בּוֹדֵד יָאִיר שָׁמָּה עוֹד:
יְהוּדִי קָם לְתִקּוּן חֲצוֹת.
 
תרנ"ח.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.