אּם אֶת חַיַּי לֹא נָתַתִּי לָעָם,
לוּ עִנּוּי מוֹתִי מְמֻשָּׁךְ
יְחַלֶּה אֶת פְּנֵי הָאֵל הַנִּזְעָם,
כְּמִיתַת בִּתּוֹ שֶׁל יִפְתָּח.
 
וּבְבוֹא הַכּוֹרֵת לִכְרֹת אֶת נוֹפִי –
לוּ קוֹל גַּרְזִנּוֹ יִתְעָרָב
בְּקוֹלוֹת רִנָּה שֶׁל אַחִים עֲיֵפִים,
בְּשׁוּבָם בְּשָׁלוֹם מִן הַקְּרָב.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).