תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק ע
בזה הפרק נבאר לך עם שהוא יתברך בטל כתר שולטן מעל ראשינו, ובין האומות ירודים ושפלים נתן אותנו, גם בית המקדש חרב בעוננו, ופסק קרבן ניחוחנו, הלא הכתר שהוא גדול מכל כתר ושלטן מכל שלטן לא סר מעלינו, ועם כי מעט אנו יודעין ממנה הלא מצער היא ותחי נפשנו. ובספרי (ילק' משלי ח') בי מלכים ימלכו הי' רבי שמעון בן אלעזר אומר מי גדול הממליך או המלך העושה שרים או העושה שררה הוי אומר העושה שרים. כל עצמם של שני כתרים כתר כהונה וכתר מלכות אינם באים אלא מכחה של תורה שנאמר בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו הוי אומר כל מי שזוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחים וזוכה לכלם וכל מי שאינו זוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחים ולא זכה לאחד מהם ע"כ. וביאור זה כי האדם מצד שהוא בעל חומר אין ראוי אל המלכות ואל הכהונה כי מצד החומר ראוי אל האדם הפחיתות והשפלות, ולכך המלכות והכהונה מתחייב מן התורה כי התורה היא שכלית והשכל במה שהוא שכל מתעלה במדרגתו ואליו נמשכו שאר מדרגות אשר הם למטה הימנו, כמו כאשר נמצא מלך אשר מדרגתו על הכל אי אפשר שלא ימצאו שרים עמו שיש להם מדרגה יותר קטנה וזה מתחייב מן מדרגת המלך והם נטפלים עם המלך ואין השרים עיקר רק המלך הוא עיקר ועמו נמצאים השרים והרי המלך עושה שרים. וזה שאמר כי התורה ממליך מלכים והשרים כי לפי מדרגות התורה העליונה מתחייבים עמה שאר מדרגות של גדולה וחשיבות כמו המלכות והכהונה ובזה התורה ממליך מלכים וכל שררה בעולם, וזה שאמר שכאשר יש לו תורה כאלו זכה לכל הכתרים כיון שבכח התורה כל המדרגות כלם כמו שבכח המלך כל השררות כיון שנמצא מאתו הכל, וכן התורה כאשר יש לו התורה כאלו זכה בכלם כיון שנמצא הכל מכח המדרגה העליונה הזאת הרי זכה בכל הכתרים. וכן אם לא זכה לתורה לא זכה לדבר כלל כי אין האדם מצד עצמו ראוי לשום גדולה ומעלה רק כאשר יש לו התורה אז נמשכו אליה שאר מדרגות כמו שאין ראוי שיהיה במדינה שרים מושלים מצד עצמם רק אל המלך ראוי לחלק שררה לכל בעלי השררה וכאשר המלך נמצא אז נמצאים עמו השרים, ולפיכך אם אין נמצא בו התורה כאלו לא זכה באחת מהן כיון שבצד עצמם אין מציאות להם כמו שהתבאר, ודברים אלו ברורים כאשר תבינם תשמח בחלקך ותדע כי כתרך גדול מכתרם כי התורה היא כתרנו ותפארתנו וכחנו:
בפרק קמא דברכות (ח' ע"א) אמר רבי חייא בר אבא משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. וביאור זה כי אין להקדוש ברוך הוא בעולם הגשמי באשר הגשמי נבדל מן הקדוש ברוך הוא ואין ראוי שיאמר בדבר רוחני שהוא גשמי והדבר אשר הוא להקדוש ברוך הוא הוא ארבע אמות של הלכה, פירוש ההלכה הם דברי תורה שהם באמת כך פירושם לא יטו ימין ושמאל מן האמת ולפיכך נקרא הלכה שההולך בדרך אינו נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל כך דבר הלכה אינו נוטה מנקודת האמת. וכאשר בחר הקדוש ברוך הוא בחר בארץ ישראל שהוא באמצע העולם ובחר אח"כ במקדש שהוא באמצע ארץ ישראל, ודבר זה מפני שכל דבר שהוא נוטה מן האמצע אינו ראוי לקדושה כי כבר אמרנו פעמים הרבה מאד שכל דבר שיש לו רוחק מתיחס אל הגשמי שהגשם יש לו רוחק אבל האמצעי בשביל שאין לו רוחק שהרי הוא באמצע מתיחס אל הדבר הנבדל ומפני זה בית המקדש הוא הקדוש מפני שבית המקדש הוא באמצע, וזה אמרם בספרי (בהעלותך סי' א') אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מכאן אמר רבי נתן האמצעי משובח, ומפני שבית המקדש הוא קדוש הוא אל השם יתברך כי דברים הגשמיים הם רחוקים מן השם יתברך. וכאשר חרב בית המקדש בעונינו אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה כי ההלכה הוא הדרך אשר הוא האמת בעצמו בלי נטיה מן האמת כלל ולכן יש אל ההלכה משפט האמצעי לגמרי ולכך אמר אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, כמו שהיה בוחר הקדוש ברוך הוא במקדש שהוא ראוי אל הקדושה מצד שהוא באמצע העולם אשר האמצעי אין לו רוחק אשר הרוחק מתיחס אל הגשמי ולכך בחרו וזה גם כן שייך אל ההלכה כי ההלכה היא השכל הפשוט לגמרי אין לו שום התיחסות אל הגשמי. אבל דבר שאינו הלכה כיון שאינו שכל גמור יש לו התיחסות אל הגשמי, ואם הוא שכל במה מכל מקום אינו שכל גמור ולפיכך אין להקדוש ברוך הוא רק ארבע אמות של הלכה כי מצד שהלכה הוא שכל פשוט לגמרי לכך המקום שבו ההלכה הוא להקדוש ברוך הוא גם כן כי הדבר שהוא נבדל הוא לחלקו של הקדוש ברוך הוא כמו שנתבאר למעלה. אבל שאר חכמות כבר התבאר למעלה בפרקים שאף אם הוא משיג דבר לאמתתו תהיה ההשגה במלאכים וכיוצא בהם אין ההשגה נבדלת מכל וכל רק מצטרפת אל ענין גשמי כמו שהתבאר למעלה, וכן אם תהיה ההשגה בתורה אם לא תהיה השגה להלכה אין זה נבדל לגמרי ודבר זה גם כן בארנו למעלה אצל איזה פרשת דרכים ת"ח דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ע"ש. ומה שאמרו ארבע אמות של הלכה ולא אמרו מקומה של הלכה, מפני שבא לומר כי מקום הלכה נבדל מן העולם הזה והוא להקדוש ברוך הוא ואין מקום פחות מארבע, ודבר זה בארו במסכת סוכה (דף ג' ע"ב) כי אין מקום חשוב פחות מארבעה כלומר שאין מקום שיהיה נחשב מקום בפני עצמו בפחות מארבע, לפעמים הוא ארבעה טפחים ולפעמים הוא ארבע אמות שיהיה נחשב מקום בפני עצמו הכל לפי הראוי וכאן אין שייך ארבעה טפחים רק ארבע אמות כי שייך למוד התורה בארבע אמות, ואין כאן מקום זה. והתבאר לך כי התורה בגלותנו מקום מקדשנו ואין הענין תולה במעשה מרכבה ומעשה בראשית רק כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו היא ההלכה בכל מצות התורה ובארבע אבות נזיקין ובארבעה שומרים לא בשאר חכמות:
וכמו שהתורה מקום מקדשנו כך התורה קרבן ניחוחנו, ובפרק בתרא דמנחות (ק"י ע"א) אמר ריש לקיש זאת התורה לעולה למנחה כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה ומנחה אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מבעיא ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם א"ר יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם ע"כ. ואין טעם הדבר מה שאמר כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת שהתורה עומדת במקום אותה מצוה עצמה שאם כן הוה ליה לומר העוסק בתורת סוכה גם כן דהוא כאלו עשה סוכה והעוסק בתורת לולב כאלו עשה לולב ולמה אמרו העוסק בתורת חטאת ועולה. ודבר זה בארנו בחבור גבורת ה' בפרשת ברית בין הבתרים, וזה מפני שהקרבן הוא הקירוב והחבור בו יתברך ומפני כך האדם יוצא מן החטא אשר החטא הוא התרחקות מן השם יתברך וכאשר הוא מביא קרבן אל השם יתברך יש לו קירוב אל השם יתברך ולכך הוא יוצא מן החטא, ודבר זה גם כן בארנו בחבור באר הגולה באריכות ובכמה מקומות וזה אומר כאן כל העוסק בתורה אין צריך לא חטאת וכו' ודבר זה כי התורה היא שכלית נבדל מן החמרי והחטא הוא חמרי נבדל מן השכל וכשהוא עוסק בתורה דבר זה הוא הסתלקות הגוף ואז אין נמצא החטא שהוא מצד החומר, ולכך אמר שאין צריך לו קרבנות אשר באים לכפר על מעשה גוף כי מצד הגוף הגשמי החטא נמצא. ורבי יצחק אמר כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת עצמו והעוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם עצמו, ודבר זה יותר מעלה לתורה כי לרבא צריך שיהיה עוסק ומתמיד בתורה אבל לרבי יצחק רק שעוסק בתורת חטאת לבד כאלו הקריב חטאת, וזה כי אין ענין הקרבן רק ההתדבקות בו וההתקרבות אליו יתברך כמו שאמרנו וכאשר עוסק בתורת חטאת יש לו אותו התקרבות עצמו אשר קונה על ידי החטאת ולכך העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת:
ועוד שם שיר המעלות וגו' העומדים בבית ה' בלילות אמר רבי יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילות כאלו עוסקים בעבודה ע"כ, ודוקא בלילות לפי שהלילה מיוחד להתחברות עם השם יתברך ביותר ולפיכך נחשב כאלו עובד עבודה אל השם יתברך שהעבודה אל השם יתברך הוא התקרבות אל השם יתברך כמו שהתבאר למעלה ולכך אמר כל העוסק בתורה בלילה דוקא. עוד שם לעולם זאת על ישראל אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ור"י אמר אלו ת"ח העוסקים בעבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה בית המקדש בימיהם, פירוש הכתוב שאמר לעולם זאת על ישראל ר"ל שהקרבן הוא מכפר לעולם ולפיכך אמר רב גידל אמר רב שמיכאל השר הגדול הוא מקריב קרבן שעל ידי המלאך הזה השבת העלול הם ישראל שהם העלול הראשון מן השם יתברך וכאשר העלול הוא שב אל עלתו אל זה נמשך הכל עד שהוא יתברך יחיד ואין זולתו, וכל זה סתרי החכמה בענין הקרבן שהוא השבת העלול אל העלה על ידי הכהן שהוא המקריב אל השם יתברך כאשר ידוע ממדרגת הכהן שעל ידו השבת העלול אל העלה, וכבר בארנו זה גם כן בחבור גבורת ה' ע"ש. ודבר זה הוא כפרה על ישראל כי כמו כאשר מקריבים למטה והוא כפרת ישראל כן דבר זה מה שמיכאל מקריב למעלה על ישראל דוקא כפור, ואי אפשר לפרש יותר. ואמרו במדרש (הובא בתוס' מנחות ק"י) כי הקרבן הזה הוא נשמותיהן של צדיקים שמקריב על המזבח, וזה מפני שהצדיקים מקריבים עצמם אל השם יתברך ולכך מקריב נשמותיהן על המזבח והוא השבת העלול אל העלה ולכך ראוי שיהיה דבר זה כפרה על ישראל דוקא. ואל יקשה לך מהא דאמרינן במדרש (תנחומא פ' צו) ובארנו אותו בחבור גבורת ה' מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים אמר הקדוש ברוך הוא אלו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל והיו מקריבין לפני וכו', מוכח שאין הקרבת קרבן למעלה, וכך פירושו אילו הייתי חפץ בקרבן זולת בשביל כפרת ישראל שכל הקרבנות הם כפרה על ישראל, ובלעם היה סבור כי הקדוש ברוך הוא חפץ בקרבן בלבד ועל זה השיב אם הייתי חפץ בקרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל להקריב קרבן לפני ולמה צויתי לישראל אלא בשביל שאין הקדוש ברוך הוא מקבל קרבן רק מישראל כמו שהתבאר הטעם בחבור גבורת ה', וכן מה שהמלאך מקריב קרבן למעלה הוא כפרת ישראל כמו שאמר לעולם זאת על ישראל כפור, ועוד הלא הקרבן הזה עצמו נשמותיהן של צדיקים והם ישראל עצמם. סוף סוף לא היה קרבן רק מישראל שמהם מקבל השם יתברך קרבן, והדבר הזה מבואר למי שיודע סודי התורה איך הקרבנות אינם רק מישראל, ולכך הקרבן הזה שהוא מקריב מיכאל כפרה על ישראל ורבי יוחנן סבר כי מה שאמר לעולם זאת על ישראל כפור זהו ת"ח העוסקים בעבודה כאלו נבנה בית המקדש בימיהם, וזה כי על ידי ת"ח העוסקים בעבודה הוא השבת העלול אל העלה כי דין הקרבן שעוסקים בה ת"ח באיזה ענין השבת העלול אל העלה וזהו ענין העבודה שבה יסודר באיזה ענין השבת העלול על העלה ולכך ת"ח העוסקים בעבודה כאלו נבנה בית המקדש בימיהם אשר בנין בית המקדש והקרבן עליו הוא השבת העלול אל העלה, יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. אמן: