תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק סה
בפרק ד' דנדרים (ל"ז ע"ב) אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. בספר תורת אלקים זה מקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הפסוקים. ויבינו במקרא אלו פסוק טעמים ואמרי לה אלו מסורת ע"כ. מן הדברים הידועים כי הפרש יש בין דבור הנבואה ובין דבור שהוא לשאר בני אדם, כי דבור הנבואה אין ספק שאינו במפורש כמו שהוא דבור שהוא אל בני אדם ולפיכך צריך כל דבור ודבור שהיה על ידי הנבואה בין תורה בין נביאים ובין כתובים תרגום לפרש דבור הנבואה עד שהוא מבואר לבני אדם, וזה שדרשו כאן ויקראו בספר תורת אלקים זה מקרא מפורש זה תרגום כי צריך לתרגם כדי שיהיה המקרא מפורש לכל אדם ומפני זה היו נוהגים בכל ישראל לתרגם המקרא כאשר קוראים בצבור מפני שהמקרא בלבד והתרגום בלבד. ובפרק קמא דמגילה (ג' ע"א) אמר ר' ירמיה ואי תימא ר' חייא רב אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר"א ור' יהושע ושל נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה יצאת בת קול ואמרה מי הוא זה שגלה סתרי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגיליתי את סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצאת בת קול ואמרה לו דייך מאי טעמא משום דאית בו קץ משיח. ותרגום של תורה אונקלוס אמרו והא א"ר איקא בר אבין א"ר מאי דכתיב ויקראו בספר תורת אלקים וכו' ומתרץ שכחום ויסדום. מאי שנא מנביאים דאזדעזע ומאי שנא מדאורייתא דלא אזדעזע דאורייתא מפרשים מילוי נביאים איכא מילי דמפרשין ואיכא מילי דמסתמן כגון ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגדון ואמר רב יוסף אלמלא תרגום דההוא קרא לא הוה ידענא מאי קאמר ביומא ההוא יסגא מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמת גלעד וכמספד יאשיהו בר אמון דקטל יתיב פרעה חגירא בבקעת מגידו ע"כ. הרי שאין התרגום רק לפרש הכתוב שיהיה מפורש לכל. ואל יקשה לך דמאי סתר יש בתרגום זה מה שתרגם כמספד אחאב בן עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון, ועוד שאמר תרגום כתובים מפני שיש בו קץ משיח יהיה מתרגם הכל חוץ מן הקץ, כי דבר זה אין קשיא שאם לא היה מצוה לתרגם כדכתיב בקרא ויבינו במקרא מפורש לא היה רשאי לתרגם, כי אל יעלה על דעתך כי התורה היא כמו ספר חכמה שאתה יכול להוסיף עליו ולשנות אותו, דבר זה אינו כי תורת ה' היא אין ראוי שיהיה שנוי בתורה, ולכך כיון דאין ראוי לתרגם כתובים מפני דניאל שיש בו קץ משיח אין ראוי לתרגם כלל דאין לומר שיש לתרגם חצי כתובים. וכן מה שאמר דאיכא מילי בנביאים דלא מפרשין וקאמר כגון זה דכתיב ביום ההוא יגדל המספד וגו' דהך קרא לא מפרש מיליה וכיון דנביאים לא מפרשין מילייהו אין לשנות בהם רק יהיו נעלמים כמו שהם דבר הנביאים שהם נעלמים ולא מפורשין כי אין לשנות ספרי נביאים, ויותר מזה שאפילו התרגום שתרגם אונקלוס את התורה לא שהיה רשאי לתרגם כפי מה שנראה לו רק שהיה מקובל מן הנביאים וכל זה מפני שלא יהיה נראה חס ושלום כאלו אמר שהתורה חסירה וצריך להוסיף:
ובפרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ט ע"ב) על מנת שאני קרייני כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת. ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם יתרגם מדעתו והתניא רבי יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף אלא מאי תרגום תרגום דידן ע"כ. ויראה פירושו המתרגם פסוק שאין מכוין רק לבאר המלות בתרגום הרי זה בדאי מפני שהוא משקר שאין התרגום כך שהתרגום צריך קבלה שלפעמים מוסיף מלה אחת הכל לפי הקבלה, ומפני זה כאשר הוא מתרגם פסוק כצורתו מדעתו לומר כי זהו תרגום המקרא הרי זה בדאי כי התרגום של הכתוב הוא צריך תוספת ולפיכך כאשר מתרגם הפסוק כצורתו הרי הוא אומר כי זהו תרגום שלו הוא בדאי כי אין זה תרגום הכתוב, והמוסיף עליו מדעתו הרי זה מחרף ומגדף מפני שאומר שיש להוסיף בתורה לכך הרי זה מחרף ומגדף שאומר שצריך התורה תיקון והיא בעצמה חסירה, ודומה למלך שציוה על שלוחו תאמר לפלוני שיעשה כך וכך אם אומר לו דבר אחר וענין אחר לגמרי הרי לא פגם בכבוד המלך רק הוא משקר שענין זה לא ציוה המלך, ואם אומר לו דבר המלך רק שהוסיף על ציווי שלו הרי זה מבזה המלך שאומר שהוא לא יפה ציוה לעשות רק צריך להוסיף על דבריו, וכך המתרגם פסוק כצורתו מדעתו ואינו קבלה אין זה נקרא כלל בשם תרגום וכיון שאין זה נקרא כלל בשם תרגום הרי הוא בדאי שאין זה תרגם הכתוב, והמוסיף עליו שהיה רוצה לתקן דבר זה הוא מחרף ומגדף מפני שרוצה לתקן דברי השם יתברך שנתנו מסיני. ואף כי רש"י ז"ל והתוספות בשם ר"ת ז"ל פירשו פירוש אחר בזה, אך לישנא דברייתא שאמרה המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי לא משמע כפירוש רש"י ז"ל ופירוש התוספות דלפי פירוש רש"י ז"ל והתוספות ז"ל לא היה שייך מה שאמר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי בכל פסוק רק במקצת פסוקים כמו לא תענה על ריב אם מתרגם לא תסהיד על דינא, ומלשון הברייתא משמע בכל פסוק קאמר, ולפיכך נראה דאיירי כל שמתרגם פסוק כצורתו ואינו תרגום דידן שהוא הלכה למשה מסיני הרי זה בדאי. וגם הסוגיא מוכח כך דמקשה ויתרגם מדעתו והתני רבי יהודה המתרגם פסוק כצורתו וכו' ולפירוש רש"י והתוספות הוה מצי לאוקמי דלא הוי בהנך פסוקים דהוא בדאי, ולכך צריך לומר כל תרגום שהוא מתרגם מדעתו לאו תרגום הוא והוא בדאי, כי התרגום ענין בפני עצמו כי התורה כתבה הענין כאשר בא לנביא בנבואה ואילו התרגום הוא לפרש הדבור לבני אדם, ואם מתרגם הפסוק כצורתו הרי זה בדאי כמו שאמרנו למעלה כי אין זה תרגום הכתוב ואם מוסיף הרי הוא מחרף ומגדף רק צריך שיהיה התרגום כפי מה שקבלנו אותו ודבר זה נקרא תרגום. ואם תאמר ומה בכך אם יתרגם הפסוק כצורתו יהיה כמו שכתוב התורה בלשון תרגום וכי בשביל זה יהיה בדאי, דבר זה אין קשיא כלל כי רצה לומר שהוא מפרש לרבים הכתוב כצורתו וזה בדאי שהרי אין לתרגם הכתוב לרבים כך. ולפי זה נראה אותם שהעתיקו ה' חומשי תורה ללשון אשכנז הם בכלל המתרגם פסוק כצורתו, והרי זה בדאי, אך אין נראה כך מפרק קמא דמגילה (דף ח' ע"ב) דאמרינן שם שהספרים נכתבים בכל לשון וכן בפרק כל כתבי (שבת ק"ג ע"א) לכך צריך לומר הא דאמר הכא המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי וכו' היינו כאשר מתרגם אותו לרבים כדמשמע המתרגם פסוק כצורתו אבל אין מכוין להעתיק הכתוב ללשון אחר אבל אם מכוין להעתיק הכתוב ללשון אחר הרי ספרים נכתבים בכל לשון. ומה שאמר והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף וכו' אינו דומה אל מה שאנו דורשין כמה דברים על הכתוב שדבר זה לא נקרא שמתרגם הפשט רק דרשה נקרא, אבל מי שמתרגם הפסוק לרבים על זה אמרו אם מתרגם אותו כצורתו הרי זה בדאי ואם מוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף וזה מבואר. ומה שאמר ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא וכו', ביאור זה כי פסוק הטעמים הוא דבר גדול להבין ממנו כמה וכמה דברים מן התורה. ואמרי לה אלו המסורת פי' המסורת הוא הכתוב שנמסר לנו מלא או חסר ודבר זה הבנה גדולה יותר מפני שהמלא והחסר לא בא בלא טעם רק טעם חכמה יש בכל דבר למה נמסרה תיבה זאת חסירה ולמה נמסרה תיבה זאת מלאה ושייך בזה לומר ויבינו במקרא, כי אין לחשוב כמו שחשבו בני אדם שיהיה כך מפני שכך דרך בני אדם לפעמים כותב תיבה מלאה ולפעמים שכותב אותה חסרה כי כל אלו דברים הם דברי בורות שאין ראוי לחשוב על דברי תורה כך שהם דברי אלקים חיים, וכמו שכל מעשה אלקים אשר פעל ועשה בעולמו אין להוסיף ואין לגרוע כמו שאמר הכתוב כי כל אשר יעשה האלקים וגו' עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כל שכן בדבריו הנאמנים שאין להוסיף ולגרוע מהם אפילו נקודה אחת שהתוספת והגרעון שייך בדברי בני אדם שמוסיף וגורע כפי רצונו אבל בדברי אלקים חיים לא שייך תוספת וגרעון, ולכך האומרים כך אינו רק דברי שטות ולא ראו גדולת ה' וגדולת תורתו כי אילו ידעו לא היו אומרים שאפשר תוספת נקודה או גרעון כלל רק הכל משוער בלי תוספת ובלי גרעון ולפיכך רבותינו ז"ל יודעי התורה דרשו מן חסירות ויתירות שבמקרא כמה וכמה דברים כמו שיתבאר: