תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק מב
הדבור הקדוש הששי, לא תרצח. אחר שנשלמו חמשה דברות וכולם מדברים בכבוד העלה התחיל חמשה אחרונות שמדברים בעלול, והראשון מן חמשה דברות אחרונות שלא להפסידו ולאבדו לגמרי ולכל דברות הראשונות יש טעם בדבור הראשון כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולכך ראוי שתקבל אותי לאלקים, הדבור השני לא יהיה לך כי אנכי אל קנא וגו', לא תשא כי לא ינקה וגו', זכור את יום השבת כי ששת ימים עשה ה' כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וגו'. ובחמשה דברות אחרונות לא כתב טעם, והיה ראוי לכתוב בדבור זה לא תרצח כי בצלם אלקים עשה את האדם. ונראה כי לכך לא כתב טעם בחמשה דברות אחרונות, כי הטעם הוא מבדיל בין דבר לדבר אחר שכל מצוה ומצוה יש לה טעם בפני עצמו, וחמשה דברות אחרונות הם יותר מתאחדים ומתקשרים ביחד כמו שמוכיח בדברות אחרונות בפרשת ואתחנן שכתיב לא תרצח ולא תנאף הכל בוי"ו החבור, ולקמן יתבאר טעם זה שאלו חמשה דברות האחרונות יותר מתחברים ומתקשרים מן חמשה דברות ראשונות ע"ש. ולכך בחמשה דברות אחרונות לא הבדיל בטעם, ופירוש זה ברור מאד. ואלו חמשה דברות אחרונות כבר אמרנו סדר שלהם זה אחר זה, תחמוד אשת רעך ובדבור זה האחרון כתיב לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך, וחלק הכתוב לכתוב אצל כל אחד ואחד לא תחמוד, מפני כי זכר כאן כל הקנינים, ויש הפרש בין הקנינים כי יש מן הקנינים שהוא סבה לאחר כמו הבית שהוא סבה לכל אחרים, כי כאשר אין לו בית אינו נושא אשה כי לאיזה מקום יתן האשה שצריך לה בית כדרך הנשים הצנועות וכל הקנינים מניח אותם בבית, ולפיכך מקדים כי תבנה בית חדש ואחר כך כי יקח איש אשה. וכן אמרו במסכת סוטה בפרק משוח מלחמה (מ"ד ע"א) כי הבית קודם לכל שאר קנינים, ודבר שהוא סבה לשאר דבר הוא נבדל ומחולק ממנו כי זהו סבה והשני מסובב ולפיכך מחלק בפני עצמו הבית מלא תחמוד אשת רעך, ודבר זה מבואר: