תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק לה

<< · תפארת ישראל (מהר"ל) · פרק לה · >>

התבאר לך בפרק שעבר ההפרש שיש בין עשרת הדברות שנאמרו לישראל ובין שאר התורה, כי עשרת הדברות הם בראשונה מן השם יתברך לשאר מצות התורה אשר הם אחר עשרת הדברות ונתוספו עליהם. והנה יש לבאר למה נתנה התורה בסיני בב' פנים עשרת הדברות מפי השם יתברך לישראל ושאר תורה נאמרה על ידי משה, ועוד יש לשאול כי עשרת הדברות שנכתבו בלוחות נראה דבר חסר שיהיה מקצת התורה שהם עשרת הדברים בלבד יהיו נכתבים בלוחות שדבר זה נראה דבר חסר ותורת ה' תמימה. כבר בארנו כי התורה מן השמים מתחייב מצד המופתים אשר זכרנו למעלה, האחד שלא יתכן כלל שלא יבא גזרה ומצוה מן השם יתברך אשר הוא העלה על האדם שהוא העלול שאם לא כן יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן כי אם שיקבל עליו עול העלה ויהיה ברשות העלה כמו שהארכנו שם, המופת הב' שלא יושלם האדם כי צריך הוא השלמה על כל פנים כמו שהארכנו גם כן. וכנגד אלו שתי בחינות המחולקות היו עשרת הדברות ושאר מצות התורה, כי עשרת הדברות במה שיש מצוה וגזרה מן השם יתברך אל האדם שהוא העלול ולענין זה היו עשרת הדברים, כי אלו עשרת הדברים במה שיש גזרה ומצוה מן העלה אל העלול ולא יהיה העלול ברשות עצמו כמו שית' עוד כי עשרת הדברות הם חבור העלה והעלול, ולכך היו שני לוחות האחד כנגד העלה והשני כנגד העלול, אבל שאר דברי תורה אינם רק להשלמת האדם וזהו כנגד המופת הב' שיחויב תורה מן השמים שיהיה האדם מושלם ולכך לא היה צריך שישמעו שאר התורה. והרי יש ב' בחינות באלו עשרת הדברים, הבחינה האחת מצד שאלו עשרת דברים הם מיוחדים שהם בלבד במה שיש מצוה וגזרה מן השם יתברך אל האדם שהיא העלול והוא הברית והחבור שיש לעלה עם העלול, שדבר זה שייך דוקא בעשרת הדברים והבחינה הב' מצד שהם בכלל כל מצות התורה שלמות האדם, ולכך היו אלו עשרת הדברים נכתבים בתורה עם שאר מצות, ונכתבו על הלוחות בפני עצמם כי הם נבדלים משאר מצות התורה שהם בלבד במה שיש מצוה וגזרה מן השם יתב' אל האדם, ואם לא כן לא היה ראוי שיהיו אלו עשרת הדברות נכתבים בלוחות בלבד כי ראוי שתהיה תורת ה' תמימה ואיך יהיה על הלוחות דבר חסר שהם עשרה דברות בלבד. אבל הדברים הם כמו שכתבנו למעלה, כי יש תמימות בהם שאלו מיוחדים במה שיש מצוה וגזרה מן השם יתברך אל האדם:

ולהורות על שאלו עשרת דברות דבר שלם אמר בירושלמי דמסכת שקלים (פ"ו ה"א) כיצד הלוחות היו כתובין חנניא בן אחי יהושע אומר ה' על לוח זו וה' על לוח זו שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים רבנן אמרי עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו ורבי יוחנן אומר עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו ורבי סימאי אומר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו שנאמר מזה ומזה הם כתובים טטרוגא. חנניא בן אחי רבי יהושע אומר בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים בתרשיש כימא רבא ר"ל כי מטי להאי קרא אמר יפה למדני חנניא בן אחי רבי יהושע מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כן בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה ע"כ. וראשונה יש לדקדק למה לכתוב עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו דהא היו שתי לוחות ודי היה כשהיו נכתבים חמשה על לוח זו וחמשה על לוח זו. ומכ"ש לרבי שמעון דאמר עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו, ומכל שכן לרבי סמאי דאמר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו. ודע כי דעת כל החכמים המוסיפים על חמשה דברות שהיו כתובים על כל לוח, כי אלו שתי לוחות אין ראוי שיהיו חסרים ובפרט הלוחות שהיו מעשה אלקים ואיך יהיה מעשה אלקים חסר, וכיון שהדברות היו עשרה סבירא להו לרבנן שהיו עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זו כדי שלא יהיו הלוחות חסרים. אמנם מה שהיו הלוחות שתים ולא אחת, כי הלוחות יש בהם שתי בחינות, כי מצד כי אלו עשרה דברות הם ענין אחד יחד מתחילין בו יתברך שהוא העלה ומסיימין בעלול שהוא האדם וכמו שיתבאר דבר זה, והאדם שהוא העלול יש לו צירוף אל העלה ולפיכך ראויים שיהיו כל העשרה על לוח אחד שלא יהיה מעשה ה' שהם הלוחות חסר, ומצד שיש הפרש בין העלה והעלול שהרי חמשה הראשונות הם בין האדם ובין העלה וחמשה אחרונות בין האדם לאדם לכך היו מחולקין לשתים להיות שני לוחות. ורבי שמעון בן יוחאי אומר כי היו הדברות עשרים על כל לוח, כי היו כתובים מימין הלוח עשרה דברות וכן בשמאל הלוח עשרה דברות פניהם איש אל אחיו הראשון היה נקרא מן הימין לשמאל והשני מן השמאל לימין. ודבר זה ראוי כי אם לא היה כך היה חסרון בלוחות שהם בריאה אלקית כי היו מלאכת שמים מן השם יתברך, וזה שכל שהוא שלם שוה הימין והשמאל כאשר תראה באדם שיש לו ימין ושמאל ושניהם שוים לגמרי, ואם היו הלוחות כתובים מן הימין לשמאל בלבד הרי יש שנוי בין ימין ושמאל ודבר כזה חסר, שהרי ראוי דבר שהוא שלם שיהיה השמאל שוה לימין וכאן אינם שוים, ויהיה חסרון במלאכת השם הם הלוחות, וכאשר בכל הדברים הטבעיים הימין והשמאל שוים ובזה הדבר הוא שלם ואיך לא יהיה דבר זה במעשה ה'. אמנם רבי סמאי סבר כי צריך שיהיו הלוחות שהם מעשה אלקים שלמים, וכל דבר שהוא שלם הוא שוה לגמרי שאם אינו שוה לגמרי הוא חסר מפני שהוא חסר השלמה עד שיהיה שוה לגמרי, ולכך היו ארבעים על כל לוח ולוח והיו עשרה דברות מימין לשמאל ועשרה משמאל לימין. וראוי שיהיה שוה המעלה והמטה מן הלוח כמו ששוה הימין והשמאל עד שהוא שוה לגמרי, ולפיכך היו כתובים עוד עשרים מצד המטה דהיינו שהיו כתובים עשרה מלמטה למעלה וכן עשרה מלמעלה למטה עד שהיו כתובים עשרה מימין ועשרה משמאל עשרה מלמעלה ועשרה מלמטה עד שהיו כל הצדדין שוה, ובזה היה מעשה ה' שלמים בלי חסרון כלל כאשר היה בהם השווי לגמרי מכל צד. ומה שדרשו רבנן עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו, בודאי דרשו שפיר מדכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים דמשמע כל הדברות היו על שני לוחות אבנים ואם כן היו עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו. ומ"ד עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו דרש לוחות כתובים משני עבריהם, פירוש משני עבריהם דהיינו מצד הימין ומצד השמאל. ומ"ד ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו דרש עוד מזה ומזה הם כתובים הרי ארבעים כתובים משני עבריהם בכל עבר עשרה הרי עשרים מזה ומזה הם כתובים, ר"ל עוד עשר ועשר שכן משמע מזה ומזה הם כתובים הרי ארבעים על כל לוח ולוח, והכל עולה כהוגן מאד בלי קושיא. ומה שאמר כי היו בין דבור לדבור דקדוקיה, דבר זה גם כן מפני שאין ראוי שיהיה דבר חסר מה שהוא מעשה אלקים. ולפיכך היו דקדוקיה בין דבור לדבור עד שהיה מלא ושלם כאשר ראוי לדבר שהוא מעשה אלקים שלא יהיה חסר דבר כלל רק שלם בתכלית השלמות. הנה כל החכמים האלו זה אחר זה באו להוסיף שלמות על שלמות עד שהיו הלוחות שלמים לגמרי כמו שראוי אל מעשה אלקים. לגודל מעלת הלוחות הראשונות נשתברו, וזה מפני כי לא היה ראוי לעולם הזה דבר שהוא מעשה אלקים, וזה כי כאשר נתנה תורה לישראל לא היו ישראל במדרגת בני אדם רק במדרגת המלאכים, וכדאיתא בפרק קמא דע"א (דף ה') אמר רבי יוסי לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהיה מלאך המות ואומה ולשון שולט בהם שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולון ע"כ. פירוש כי מה שאמר הכתוב אלקים אתם ר"ל שאין מיתה בבני אלקים, ובני עליון ר"ל כשם שהוא יתברך על כל כך תהיו בתחתונים עליון על כל האומות עכו"ם שהם בתחתונים, וכאשר חבלתם כאדם תמותון שלא תהיו חירות ממלאך המות וכאחד השרים שהם נופלים ממדרגתם כך תהיו אתם נופלים. ומפני כך כאשר נתנו להם לוחות הראשונות היו במעלה הזאת, ואפילו למ"ד שאף אם לא חטאו היה מלאך המות שולט בהם היינו מפני שנגזרה גזרה כבר על כל החיים שימותו ובלא זה לא היו ראויים שימותו, וכך אמר שם אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לבטל מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה הא לא קבלו ישראל את התורה רק שלא יהיו אומה ולשון שולטין בהם ע"כ:

ובמסכת בבא קמא (דף נ"ד ע"א) שאל ר' חנינא בן עגיל לרבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות אחרונות נאמר בהן טוב. אמר ליה עד שאתה שואלני למה נאמר בהן טוב שואלני אם נאמר בהן טוב או לא שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה אזיל לגביה א"ל ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של ר' אחא בר חנינא ואמרי לה אבי אמו של ר' אחי בר חנינא הואיל וסופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי ח"ו פסקה טובה מישראל ע"כ. וביאור זה כמו שאמרנו כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מלת טוב נאמר על המציאות שהוא מציאות ראוי וטוב, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום וירא כי טוב, לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב, ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן טוב. ואי אפשר לומר כי הלוחות הם לפי מדרגת העולם הזה רק אם נאמר שהמקבלים הם ראויים אל הלוחות, שאם היו המקבלים במדרגת המלאכים אז היו ראוים אל הלוחות, ולכך אם נאמר טוב בלוחות הראשונות שהיה מורה כי הלוחות הם לפי מדרגת עולם הזה לפי המקבלים, ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא הרי פסקה טובה ח"ו מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיה להם כבר, והיה מורה שאין לישראל עוד אחר החטא המציאות הראוי שמורה עליו לשון טוב. אבל עכשיו שלא נאמר בהם טוב ומורה זה כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היה הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה והיו ישראל גם כן במדרגת המלאכים, וכשנשתברו עתה מפני החטא לא פסק מישראל שם המציאות הראוי לעולם הזה, אבל פסקה מהן המדרגה שאינה ראויה למציאות עולם הזה שהיו ישראל במדרגת המלאכים, ולא היו ישראל דומים לאדם הראשון, כי באמת קודם שחטא האדם והיה בגן עדן לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה ואינה בכלל המציאות עולם הזה, עד שחטא וגרשו מגן עדן והוסרה מדרגתו העליונה שאינה ראויה לעולם הזה ונשאר על המדרגה הראויה לעולם הזה, וכך ישראל קודם שחטאו היו ישראל במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות כאשר היו במדרגת המלאכים, עד אחר שחטאו והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה ולכך דוקא בלוחות השניות שהיו מעשה משה והוא ראוי לפי מדרגת עולם הזה, ודבר שהוא ראוי לפי המציאות נאמר בהן כי טוב. וזה שאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון, וזה שאמר רב אשי דלכך לא נאמר בהן כי טוב שיאמרו ח"ו פסקה טובה מישראל, ור"ל אם כתב בלוחות ראשונות טוב וזה היה מורה כי הלוחות הם לפי המציאות של עולם הזה ואם היו נשברים היה זה ח"ו מורה שפסקה טובה מישראל, ודבר זה מבואר בלי ספק ובלי קושיא. ובפרק הבונה (שבת ק"ד ע"א) אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, פירוש שהיה הכתב מעבר אל עבר ולפיכך מ"ם וסמ"ך היו צריכין לעמוד בנס, וכל זה מפני כי אין ראוי שיהיו הלוחות כתיבת חלק בלבד רק כתיבת הכל כי החלק אינו שלם ואם לא היה החקיקה מעבר אל עבר היה כאן רק כתיבה במקצת, ודבר זה אין ראוי לדבר שהוא אלקי שיהיה חלק רק הכל שלם, הרי שכל ענין הלוחות היה לפי מה שראוי אל דבר שהוא מעשה אלקים, וכן שעורן שעצמם שהיו ששה טפחים כי ששה טפחים אמה שלמה בלי תוספות ובלי מגרעת, ודבר זה מבואר: