תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק ג
האדם עם מעלת נפשו האלוהית, אשר כבר אמרנו כי יש לו נפש אלוהית בפרט שלא נמצא בכל נפשות התחתונים, אל יקבל אונאה בעצמו, לומר כי יש לו מעלתו האחרונה בפועל, ויחשוב בנפשו שלום יהיה לי אף אם אני יושב בטל מבלי עמל כלל, הרי המעלה שלו ומדרגתו יגן עליו על מקומו ישיבנו ועל כנו יחזירנו, כי משלו ייתן לו ואין צריך לקנות לו שום מעלה. דבר זה מחשבת פגול לא ירצה. ולא יחשוב כך כי הוא טעות בנפשו, כי אין מעלת נפשו האחרונה בפועל, והוא מיוחד מבין כל הנמצאים עליונים ותחתונים שאין מעלתו האחרונה בפועל.
וכי יעלה על דעת האדם שיהיה נמצא לאדם מעלתו האחרונה בפועל, כי זהו מדרגת העליונים שהם בפועל, אבל התחתונים שהם בעלי חומר אינם בפועל. ודבר זה יכריח כי אין לאדם מעלתו האחרונה, עד שנחשב מדרגתו בין העליונים ויהיה לו מהלכים בין העומדים האלה, רק שנברא בכוח ואינו בפועל, שאין לו מעלתו האחרונה בפועל. ונמצא לך ההפרש שיש בין האדם ובין כל הנמצאים התחתונים ועליונים: כי העליונים שלמותם בפועל ואינם צריכים להוציא שלמותם אל הפועל; והתחתונים זולת האדם אין להם גם כן יציאה אל הפועל, כי מה שנבראו עליו אין השתנות ויציאה לפועל בהם. אך האדם הוא בכוח ויוצא אל הפועל. ויראה ששמו מורה על דבר העצמי לו, שהוא מיוחד בו האדם מכל. וזה שהוא נקרא אדם על שהוא עפר מן האדמה.
ועתה יש לשאול, וכי כל שאר הנמצאים אינם מן האדמה, שיקרא האדם בייחוד בשם אדם על שם שנברא מן האדמה? אבל עניין האדם מתייחס ביותר אל האדמה, וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכוח, ויש בה יציאה לפועל כל הדברים אשר יוצאים ממנה: צמחים ואילנות ושאר כל הדברים, והיא בכוח לכל זה. וזהו עניין האדם שהוא בכוח ויוצא שלמותו אל הפועל, ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם האדמה שהיא מיוחדת לצאת מן הכוח אל הפועל, בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה. וכן הוא האדם יוצא כוחו אל הפועל. ולכך שלמות האדם נקרא גם כן בשם פרי, וכדכתיב בקרא (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. הרי שהזכות והשלמות יקרא פרי.
וכמו שאמרו בפרק קמא דקידושין (מ' א). ובפרק עגלה ערופה (סוטה מ"ו א) והורידו את העגלה אל נחל איתן. אמר רבי יוחנן בן שאול: מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל? אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא דבר שלא עשה פירות, וייערף במקום שאינו עושה פירות, בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות. מאי פירות? אילימא פריה ורביה, אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן? - אלא מצוות. עד כאן.
הרי בשביל שלא הוציא שלמות שלו אל הפועל, הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות ולא הוציאה דבר אל הפועל ונשאר בכוח. ולפיכך שמו שנקרא בשם 'אדם' על שם 'אדמה' נאה לו והוא נאה לשמו. והבהמה נקראת בשם 'בהמה', על שם ב"ה מ"ה, רצה לומר כי שלמות דבר שנברא עליו נמצא בה. אף על גב שאינו שלמות גמור, מכל מקום דבר זה נמצא עמה. וזהו בה מה כי דבר מה נמצא עמה, הרי שכל אחד יורה שמו עליו. אמנם אל תטעה בדברים אלו לשלול השלמות ממי שאי אפשר לו שיוציא שלמותו אל הפועל, אשר הלך לעולמו קודם שהוציא שלמות שלו אל הפועל, אין אנו שוללים העולם הבא ממנו כלל, אם יש בו הכנה אל השלמות ומת, שאנוס היה שלא הוציא שלמות שלו לפועל, כאומרם ז"ל (ברכות ו'): חשב לעשות מצווה ונאנס, יש לו על זה שכר כאילו עשה המצווה.
וזה מצד כי השכר לעתיד הוא לנשמה, וכאשר הוא אנוס לא היה עיכוב זה מצד הנשמה רק לגוף, ולכך נותנין לנשמה שכר כאלו עשה המצווה, רק אם לא עשה במזיד בדעתו ובשכלו וזה היה מצד הנשמה, הכוונה במי שאפשר להוציא שלמותו אל הפועל ולא הוציא שלמות שלו אל הפועל, ודבר זה יתבאר עוד בביאור רחב ובדברים ברורים.
והתבאר לך כי מעלת האדם הוא בכוח, וכמו שיתבאר אחר זה. ולפיכך לא יהיה אונאה בנפשו לומר שישב בטל ויצליח בהצלחה נצחית, רק הצלחתו בקיום התורה והמצוות. ולהורות כי האדם חסר וצריך אליו השלמה.
לכך אמרו בפרק חלק (סנהדרין צ"ט ב) אדם לעמל יולד אמר רבי אליעזר: איני יודע אם לעמל פה, אם לעמל מלאכה. כשהוא אומר: נפש עמלה עמלה לו, כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה הוי אומר לעמל תורה. עד כאן.
וביארו בזה הדברים אשר אמרנו, כי האדם הזה לא נברא בשלמותו האחרון והוא נברא להוציא שלמותו אל הפועל, וזה אדם לעמל יולד שהוא נולד ונמצא אל תכלית העמל דהיינו להוציא השלמות אל הפועל, ולא יגיע להיות נמצא בפועל לגמרי לעולם אבל תמיד יהיה עמל להוציא שלמותו אל הפועל וזה שלמותו האחרון.
ולפיכך אמר אדם לעמל יולד, והעמל הוא היציאה אל הפועל, ותמיד הוא בכוח עוד לצאת אל הפועל. כי זה האדם הוא בכוח ויוצא אל הפועל, וכמה שהוא יוצא אל הפועל נשאר בכוח לצאת עוד אל הפועל תמיד. ואמר ועדיין איני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה, כי אף אם נברא האדם בכוח ולא בפועל, אולי הכוח הזה הוא שייך לכוח הגופני שאין ספק שהוא בכוח ויש בו יציאה אל הפועל ובו שייך עמל, אבל כוח הדברי, שהוא יותר נבדל במה שלא נמצא בשאר ב"ח כי אם באדם, לכך הכוח הזה הוא יותר נבדל, ואפשר כי די הוא שיוציא מן הכוח אל הפועל הכוח הגופני, ואין צריך להוציא כוח הדברי אל הפועל, שאין האדם נברא על זה. ועל זה אמר כיון דכתיב נפש עמלה עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הרי כי עמל הזה הוא עמל פה שהוא כוח הדבר.י שכוח זה צריך שיוציא אל הפועל, ועל זה נברא האדם.
ואמר עוד ועדיין איני יודע אם עמל שיחה או עמל תורה, כי אולי לא צריך שיוציא מן הכוח אל הפועל רק כוח הדברי שאינו שכל גמור, אבל לא כוח השכלי שהוא דיבור של תורה, וזהו שֵׂכֶל גמור. כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, מזה נלמד כי האדם על זה נברא, שיוציא אל הפועל כוח הדברי השכלי שהוא שכל התורה. ולפיכך אמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, כי אחר שהאדם שלמותו בכוח, צריך שיהיה כל עמלו ופועלו בדבר שהוא שלמותו האחרון אשר נברא בשבילו. כמו שאמר הכתוב אדם לעמל יולד, שרצונו לומר כי תכלית מעלתו הוא אל העמל שהוא יציאה אל הפועל, וזהו לא ימוש וגו'.
אמנם אל תאמר כי עם יציאת שלמות האדם אל הפועל אפשר שיהיה יוצא שלמותו לגמרי אל הפועל, שזה אינו כלל. כי זהו בריאתו, שעם שהוציא שלמותו אל הפועל נשאר עוד בכוח, כמו שהתבאר לפני זה. כמו שאמר אדם לעמל יולד, כי האדם נברא לעמל שאין לו שביתה והשלמה כלל. ועם שהוא יוצא אל הפועל, נשאר עוד תמיד בכוח. שאם היה נמצא שלמותו בפועל, לא היה נקרא זה עמל, כי לשון עמל בא על דבר שאין לו הנחה, ולא יבוא אל תכלית הנחה. וכן האדם, כל זמן היותו מחובר עם החומר, אינו בשלמות בפועל, עד אשר הוא נפרד מן החומר ואז נמצא בפועל.
ובמדרש (קהלת רבה פ"ו) גם הנפש לא תמלא - לפי שהנפש יודעת שכל אשר תיגע - לעצמה תיגע, לפיכך אינה שבעה מצוות ומעשים טובים. אמר רבי לוי: משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני מלך, אינו יוצא חובתו, למה? שהיא בת מלכים. כך כל מה שיפעל האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו. למה? לפי שהיא מלמעלה. עד כאן.
וביאור עניין זה, כי הנפש הזאת שהיא מלמעלה ועומדת בתחתונים, תמיד היא משתוקקת אל התורה ואל המצוות במה שהיא בתחתונים. ודבר זה לחסרון מדרגה נחשב לה שהיא עצם נפש אלוהי מלמעלה עומדת בתחתונים, וכל דבר שהוא חסר משתוקק אל השלמה, והתורה והמצווה הם השלמה אל הנפש, ובשביל כך משתוקקת הנפש אל התורה ואל המצוות לצאת אל הפועל ולהיות מושלם. אמנם לא תשבע מצוות ומעשים טובים במה שהיא עומדת בתחתונים בגוף האדם, שדבר זה ממדרגת עצם הנפש שהיא מלמעלה, ולכך אינה מושלמת בתחתונים בגוף החומרי. וכיון שאינה מושלמת, אינה שבעה מצוות ומעשים טובים, רק היא משתוקקת תמיד להיותה מושלמת לגמרי, ואינה מושלמת עד שתבוא אל התכלית במה שהיא עצם אלוהי מלמעלה.
וזה שהוא מדמה אותה אל בת מלך שנשאת לעירוני, ועם שהוא נותן לה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו עמה, מפני שהיא בת מלך והיא מתחברת אל עירוני הזה. ואם כן תמיד היא חסרה כאשר היא עם העירוני הזה, וכל אשר נותן לה, סוף סוף היא עם העירוני שאינו זיווג שלה, ולכך לא יכול לעשות כפי הראוי לה שהיא בת מלך, שעל כל פנים היא מתחברת לעירוני ולא מלך. ולכך אינו יוצא ידי חובתו עמה.
וכן כאשר הנפש היא מלמעלה, ואף כי המצוות והתורה הם יציאה לה אל השלמות, מכל מקום במה שהיא עומדת בתחתונים בגוף האדם, והיא עצם נבדל מן העליונים לא תקבל השלמה, לכך אינה שבעה מן המצוות והיא נחשבת בכוח כל ימי היותה עם הגוף וזה מה שרצינו לבאר.
ודבר זה מחייב תורה מן השמים למי שיודע עניין הנפש ומדרגתה שהיא מן השמים והיא עצם בלתי מושלם ולכך השלמתה על ידי התורה ומצוות כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך, כי נתן לה המעלה היותר על כל היא התורה להשלים חסרונה, בעבור שהנפש משתוקקת תמיד אל ההשלמה מפני שעומדת בתחתונים והיא מן השמים ומה שאפשר להשלימה נשלמה: